אחרי שארלוטסוויל: עכשיו יותר מאי פעם, אנו זקוקים לאנשים, תורה ומאבק משותף למען זכויות האדם ›

ההפגנות נגד הימין הקיצוני בשארלוטסוויל, מקור התמונה: Charlottesville Vigil, Washington, DC. Ted Eytan from Washington, DC, USA • CC BY-SA 2.0

הרב אד רטיג, יו"ר רבנים למען זכויות האדם עורך חשבון נפש נוקב למנהיגות היהודית והאמריקאית ולתגובה הרפה שלהם נגד התעוררות האנטישמיות והניאו-נאצים בארה"ב. הוא קורא לעמידה משותפת ואיתנה ולהכרה כי כל בני האדם נולדו שווים, בצלם האלוהים.

בעקבות הַפְיַאסְקוֹ בשארלוטסוויל, הגיע הזמן למבט נוקב בתוך תוכינו. יש כמה בקרב המיעוט היהודי בארה"ב שהצביעו בעד טראמפ, שממשיכים להשלים עם הטיעונים בכיוון של, "אבל מישהו אחר בצד השני גם כן חוטא" ("יש שני צדדים לאלימות," "ובתוך כך גם השמאל הוא אלים," וכיו"צ). אם הפייסבוק בקרב הפרוגרסיביים הוא אינדיקציה, הוא מגלה לנו, סוג של אנשים צנועים שמסבירים, שלמרות המודעות שלהם לפשע, הם עדיין מקווים כי השותפים שלהם למאבק, ימצאו לנכון להכיר ולהצטרף לגינוי הניאו-נאצים שצעדו בשארלוטסוויל. מגזין "פורוורד" פרסם מאמר מגוחך הרומז שהנאצי האמריקאי ריצ'רד ספנסר, היה מדויק בסילוף ובגזענות שלו נגד הציונות ומדינת ישראל. תודה לאל, יום כיפור מתקרב. מצעד הניאו-נאצים בשארלוטסוויל והטעויות שנעשו בתגובה לכך, מראות לנו עד כמה אנחנו צריכים לחזור בתשובה.

נאצים, ידידי! אנחנו מדברים על צעדת הנאצים וחוסר היכולת של נשיא ארצות הברית ושל אמריקאים רבים לגנות אותם ואת האנטישמיות שלהם. הפרשן האמריקאי וולטר ראסל מייד צייץ "… נאצים רעים בדיוק כמו אלה המאמינים בקומוניזם. הדרום ראוי להפסיד. ארצות הברית ראויה לשרות שלנו ואהבה. אדיבות וסובלנות מדוע זה כל כך קשה?"

ראינו גם פער בולט בין הצעדה, הרצח וההכרה הציבורית באנטישמיות הבוטה. איך ההיבט הבולט על האירוע ברח מתשומת הלב של הכתבים בזירת האירוע?

"נאצים, ידידי! אנחנו מדברים על צעדת הנאצים וחוסר היכולת של נשיא ארצות הברית ושל אמריקאים רבים לגנות אותם ואת האנטישמיות שלהם."

תגובה רפה נגד אנטישמיות מתעוררת

אחת מהתופעות המבהילות יותר, ארעה לא בארצות הברית אלא כאן בישראל. לראש הממשלה נדרשו מספר ימים לפרסם גינוי לא ממוקד ואנמי בשפה האנגלית בצורה של ציוץ: "זועמים על ביטויים אנטישמיים ניאו-נאציים וגזענות. כל אחד צריך להתנגד לשנאה זו".

הנשיא שלנו, ראובן ריבלין, היה רהוט ומדויק יותר: "עצם הרעיון שבזמננו אנחנו רואים דגל נאצי – אולי הסמל האכזרי ביותר של האנטישמיות – בצעדה ברחובות הדמוקרטיה הגדולה בעולם ובת בריתה היקרה והטובה של ישראל, זה כמעט בלתי יאומן".

אבל ריבלין הוא לא ראש הממשלה. העובדות מראות שהמדיניות של נתניהו פועלת במקביל לקו המדיניות של טראמפ (במידה ויש לטראמפ קו בולט). מדיניות זאת הביאה את מעמדו של ראש הממשלה נתניהו לשפל חדש בעיני הציבור, הן משמאל והן מימין, שמעריך את ערכי זכויות האדם והכבוד האנושי. ראש המממשלה נתניהו, מעת לעת, מעמיד פנים שהוא מדבר בשם העם היהודי בכל רחבי העולם. אך כאן הייתה לו הזדמנות להתעמת עם הרוע האנטישמי במדינה האמריקאית, שבה מתגוררים כשלושה רבעים מיהודי הגולה. אך הוא היה הססני, ודיבר דברים מעורפלים, ובתוך כך, תגובתו היתה חסרת מחויבות ותשוקה. הדרישה מראש הממשלה להראות מנהיגות, אינה שאלה של השתייכות למפלגות פוליטיות, או כחלק מפולמוס על נושאים מעוררי מחלוקת בציבור הישראלי. בן גוריון וז'בוטינסקי, מנחם בגין ושמעון פרס, באותה מידה היו מתהפכים בקברם, לו היו רואים את תגובת ראש הממשלה נתניהו.

כיצד זה משפיע עלינו, הקהילה היהודית הנאבקת למימוש זכויות האדם? האם מישהו מאיתנו חושב שארגוני זכויות האדם יוכלו להמשיך במאבקים שלהם בנפרד? עכשיו אנחנו צריכים לשים בצד את כל מה שמפריד בינינו. עכשיו יש לנו מאבק אחד. שמונים או תשעים אחוזים מאיתנו [היהודים] חיים כעת בארצות הברית וישראל. בקהילות אלה, עלינו להעמיד מעל הכל, את המאבק על ההכרה של כל העמים, כי כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים וזכאים ליהנות מזכויות שלא ניתנות לערעור. זהו השיעור הראשון שהיהודים לימדו את העולם והעולם יצטרך לתת לו עדיפות.

שארלוטסוויל הראתה שיש לנו הרבה עבודה לעשות. לא נצליח אם נחכה, אם נבקש רשות או שנמתין למנהיגות הלא מתפקדת שלנו, שתבצע את עבודתה, [לפני שנלמד את אמת התורה על זכויות וכבוד האדם]. אנחנו חייבים לשתף פעולה ביחד. ללמוד וללמד ולהיאבק ביחד. עכשיו יותר מתמיד.

הרב אדוארד רטיג, יו"ר שומרי משפט רבנים למען זכויות האדם

לקריאה נוספת