ערב תשעה באב: לא לזנוח את התפילה והעשייה ›

'החרבת בית המקדש בירושלים' של פרנצ'סקו הייז, מתאר את החורבן והביזה של בית המקדש השני בידי חיילים רומאים. שמן על קנבס, 1867 Francesco Hayez 017 cc: ויקיפדיה
בתמונה הציור 'החרבת בית המקדש בירושלים' של פרנצ'סקו הייז, שמתאר את החורבן והביזה של בית המקדש השני בידי חיילים רומאים. שמן על קנבס, 1867

דברים של הרב עדית לב לערב תשעה באב

ערב תשעה באב, בשנים האחרונות זהו הזמן שבו מדברים על שנאת האחים שהביאה לחורבן בית המקדש. אגדות רבות מספרות על שנאת החינם הזו, ומראות את הניתוק והשינאה שהיה בין קבוצות שונות בתוך העם. מדברים על המקבילות: שנאת החינם ההיא – לשסעים שאנחנו רואים היום, ולכך שבישראל כיום לגיטימי "להכנס" בכל מי שלא מסכים איתך.

ונכון הוא להקביל – יש כל הרבה דימיון וכל כך הרבה מה ללמוד מאז להיום.

אחת הדמויות המענינות בעייני באגדות החורבן הוא ר' צדוק. ר' צדוק ישב ארבעים שנה בתענית כדי שלא תחרב ירושלים, הוא אוכל רק גרוגרות. אחרי שיוחנן בן זכאי יוצא מירושלים הנצורה מבחוץ והמסוכסכת מבפנים – שואל אותו אספניוס מה הוא רוצה, ור' יוחנן בן זכאי מבקש רופאים לר' צדוק.

אני חושבת שעל ר' צדוק  – על כל הדברים שהוא ראה והתענה עליהם 40 שנה, וכל הפנייה שלו בצום לאלוהים לא נענתה.

הרב דוד פורמן ז"ל

ואני חושבת על הרב דויד פורמן ז"ל שהוביל את קבוצת הרבנים שהקימו את "רבנים למען זכויות האדם", הבחירה שלהם לעשות מעשה, להתמודד עם העוולות שהם ראו שפוגעות בחברה שלנו.

הם לא זנחו את התפילה של ר' צדוק, ובחרו גם בעשייה, על מנת להביא לשינוי.

בערב תשעה באב אני מקווה שהחזון שלהם ימשיך להנחות אותנו, ולעזור לנו לבנות חברה טובה, צודקת ומוסרית יותר בארץ ישראל.

הרב עדית לב