בפרשת השבוע, "דברים" הרבה מעיין טורנר, לוקחת את המצווה לבני השבטים, לסייע לבני ישראל בכיבוש הארץ המובטחת ומוצאת בה פירוש חברתי חדש. אלו בעלי הפריבלגיה, חייבים לסייע למוחלשים, לפני שייהנו ממנה.
השבוע אנו פותחים את ספר "דברים" – ספר שנאמר במידה רבה על ידי משה, שמספר מחדש את הסיפור על השנים במדבר (תקופה שעומדת להסתיים) ומבחר חוקים שבני ישראל צריכים לקיים,כמו גם חוקים אחרים לכשיגיעו לארץ המובטחת. פרשת "דברים" כולל את החוקים שהם בעצם הבסיס של כל מערכת המשפט המודרנית.
"וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּר. לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן–לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא; …" (דברים א' 16-17).
משה גם חוזר על עניין המצווה לבני השבטים: ראובן, גד ומנשה. משה אומר להם שהם יכולים לרשת את הארצות שכבשו מעבר הירדן, אך הם חייבים לעזור לשאר בני ישראל; הם חייבים לצאת ראשונים ולסייע בכיבוש הארץ, לפני שהם יכולים לנוח ליהנות באדמותיהם.
"וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל" […] "עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְהֹוָה | לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:" (דברים פרק ג', יח, כ').
לממש את זכויות האדם לאחרים מאיתנו
אלה מאיתנו בישראל אוהבים לצטט את הטקסט הזה (או מקבילו בספר "בַּמִּדְבָּר") וּלְסַפֵּר לאחינו היהודים במדינות אחרות, כי הם צריכים להילחם לצידנו (פשוטו כמשמעו, או גם בהשאלה), למען יציבותה ובטחונה של ישראל. אבל אולי אם נקרא ביחד את הסיפור הזה, עם פקודת השוויון לכל לפני החוק, אנו נוכל לראות הוראה נוספת אפשרית מהטקסט.
אלה מאיתנו שיש להם בתים ורכוש; אלה מאיתנו שהם בעלי גישה ליותר מצרכי הקיום הבסיסיים; אלו שיש להם גישה לצדק, לזכויות ולפריבילגיה – אלו חייבים לקחת על עצמם להילחם על אותם הדברים עבור האחרים, ולמעשה להיות החלוצים, הסיירת – המנהיגים בקו הקדמי של המאבק. זאת כדי להבטיח את זכויותיהם של האחרים. רק כשהזכויות של האחרים ממומשות בהצלחה, רק אז יש לנו את הזכות ליהנות מהן בעצמינו. זה לא רק חל על בני ובנות עמינו, אלא שעלינו לנהל את המאבק הזה, עבור האחרים – אלו שמחזיקים באחרות כלשהי, מבחינת דת, לאום, צבע, מעמד כלכלי, השכלה, יכולת פיזית ומגדר.
בעוד זכויות אלה נשללות אפילו רק לחלק מהחברה, עדיין יש עבודה לעשות עבור כולנו. לא לפחד מאף אחד. פסק הדין הוא של אלוהים. כשנאמר, "-לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דברים פרק א', פסוק יז').
שבת שלום,
הרבה מעיין טרנר
