"לפני כניסתי למחנה הבדואי של שבט הג'הלין בחאן אל אחמר, הייתי צריך ללכת כעשר דקות, לצד כביש דו מסלולי ובסופו של דבר לעבור לצד השני, דרך מנהרה מחוץ לטווח הראיה של עובר אורח כלשהו על הכביש. במובן זה, נדמה שקהילת הג'הלין נמצאת בפריפריה של החברה הישראלית."
החודש, מתנדב של רבנים למען זכויות האדם, דיויד קנוף, סטודנט מאוניברסיטת מרילנד, ביקר בכפר הפלסטיני של חאן אל אחמר השייך לשבט הבדואי של הג'הלין, עם קבוצה של רבנים למען זכויות האדם. מבנים רבים בכפר, כולל מבנה בית הספר המיוחד, שנבנה באופן אקולוגי, שסייענו בבנייתו, נמצאים היום תחת איום הריסה ע"י כוחות הביטחון [תוכלו לקרוא על כך כאן, כאן, כאן וכאן]. הנה רשמים מהביקור של דיויד קנוף ורבנים למען זכויות האדם.
לפני כניסתי למחנה הבדואי של שבט הג'הלין בחאן אל אחמר, הייתי צריך ללכת כעשר דקות, לצד כביש דו מסלולי ובסופו של דבר לעבור לצד השני, דרך מנהרה מחוץ לטווח הראיה של עובר אורח כלשהו על הכביש. במובן זה, נדמה שקהילת הג'הלין נמצאת בפריפריה של החברה הישראלית. ניתן למצוא קהילות בדואיות פלסטיניות רבות בצל ההתנחלויות המשמשות, כשרידים של עקירה.
אני מודע לכך שיש שני צדדים לכל שאלה בקונפליקט הישראלי-פלסטיני. כשהתחלתי ללכת באותו יום, שוחחתי עם חברים המשרתים בצבא. והתגלגלו בראשי הדברים שאמרו לי, "הבדואים גונבים מתכות ומשאבים, הם בונים באופן בלתי חוקי ולוקחים קרקעות מהצבא". אבל מה שראיתי באותו יום, או בכל ביקור חוזר שלי [בקהילת הג'הלין] שכנע אותי שהם קורבנות, אנשים מדוכאים וחסרי קול.
ללכת קילומטרים בכדי להגיע לשיעור ביה"ס
לפני שהגעתי למחנה, ביום הראשון, קבוצה של ילדים פלסטינים רצה אלי. ברור שזיהו את הזרות שלי. הם ניסו את המיומנות שלהם באנגלית וביקשו: "כסף כסף. תן לנו כסף", המילים היחידות באוצר המילים באנגלית. הילדים האלה בדיוק סיימו זה עתה את בית הספר ושיחקו במנהרה הסמוכה כאשר הבחינו בנו. הם גילו עניין אמיתי במצלמה שלי, שילוב של התרגשות פרועה שמבטאת בלבול. שמתי לב לילדה אחת בתלבושת בית ספר, נועלת סנדלים שאינם תואמים, לוחצת על כפתור המצלמה באגודל מדמם. תהיתי אם יש רופא בקהילה. מאוחר יותר גיליתי שאין. כשעזבנו את הילדים והמשכנו ללכת לכיוון הכפר, שמתי לב שכמה מהם הולכים בכיוון ההפוך, בדרך עפר שנראה מובילה לכיוון הצחיח. מאוחר יותר גיליתי שחלק מהילדים הולכים קילומטרים כדי להשתתף בשיעורים.
את פני במחנה הג'הלין בצד השביל מקבל חמור מת, חבוט עם דם יבש סביב עיניו. לגווייה הזו היה מסר. כאן לא קל לחיות. לחיות זה אומר לשרוד. ההגעה למחנה ברגל היתה משימה קשה מאוד בשבילי. אני יכול רק לדמיין את השיטות בהם משתמשים בכדי לקבל משאבים כמו מזון, שכן למחנה אין כבישים רשמיים.
חאן אל אחמר נראה יותר כמחנה פליטים, מאשר כקהילה מאורגנת. כל המבנים הורכבו מחומרים ישנים משומשים וגם מחומרים ששינו את ייעודם. אתה נכנס ויוצא מבתים שעשויים מפח חלוד ושברי רהיטים. לכן אתה חייב להיות ערני, בכדי לא לפצוע את עצמך מחפצים חדים ובולטים.
מנופים בהתנחלות הלא חוקית ואיום על בנייה בלתי חוקית בחאן אל אחמר
בעלי חיים רבים שברו בגסות את המכלאות ושוטטו בחופשיות סביב הכפר. ילדים קופצים החוצה מאחורי דלתות סגורות או מעל לגדר. תחילה בביישנות אבל אחר כך עם חיוך. בכפר בין 25-30 בתים שנבנו מחומרים משומשים וכולם נחשבים בעיני הצבא כבלתי חוקיים. לא רחוק מעל לכפר העני של חאן אל אחמר והלאה משם, אפשר לראות מנופים שמקדמים את הבנייה בהתנחלות הישראלית הבלתי חוקית של כפר אדומים, [לשם הובילה הדרך, שבה היינו צריכים להתגנב].
לאחר הסיור בכפר, היה לי העונג להשתתף בסיור בבית הספר של חאן אל אחמר. לבית הספר יש את התשתית הטובה ביותר שראיתי באותו יום. קירות וגגות המשרד, שירותים מים זורמים וחשמל. למבוגרים שבקהילה, הקיום של בית הספר מספק תקווה לעתיד טוב יותר לילדיהם. התלמידים בבית הספר מסוגלים ללמוד מתמטיקה, מדע ואמנות ומיומנות לשפות חשובות כמו אנגלית וערבית.
ישנם מספר צווי הריסה לבית הספר ולבתים המאולתרים בכפר. האנשים חיים כאן בפחד מתמיד של עקירה.
המבנים בחאן אל אחמר, כולל בית הספר נבנו ללא היתרים של המינהל האזרחי. משמעות הדבר היא שהמבנים הם "בלתי חוקיים". מכיוון שהכפר אינו מוכר על ידי המדינה, אי אפשר לקבל היתרי בנייה. בינתיים למתנחלי כפר אדומים לא היה קושי בבניה והתרחבו לשטח הפלסטיני.
הרב יחיאל גריינימן ותושב ג'הלין בביקור רבנים למען זכויות האדם. מאחורי השניים עומד בית הספר האקולוגי של חאן אל אחמר.
מטרת הבית הספר של חאן אל אחמר היא לחנך ולהעצים את ילדי קהילה מדוכאת
למרות שבית הספר נבנה באופן בלתי חוקי, הריסתו היא בלתי צודקת ביסודה מפלה ובלתי אנושית. בית הספר הקרוב לאזור נמצא במרחק הליכה של 45 דקות. עבור הילדים הבדואים ובמיוחד עבור הבנות שלא יורשו לנסוע למרחק מהבית אין אופציות אחרות. בית הספר לא משרת שום מטרה רעה. הוא שואף לחנך ולהעצים קול של חברה מדוכאת. בכדי להרוס את בית הספר, יהיה צורך בעתיד, לטאטא את מצוקות שבט הג'הלין מתחת לשטיח.
שום נושא אינו חד צדדי. אבל המצב הזה לא יהווה בעיה, אלא אם כן הכיבוש ירצה בכך. קורבנות הריסה זו יהיו ילדי בית הספר, שיגדלו עם זיכרונות של הרחקה בכוח מבית הספר האהוב עליהם ומבתיהם על ידי חיילים; הם אלו שיצטרכו לחזות איך כל התקווה שלהם וכל עבודתם הקשה נהרסת, לנגד העיניים, על ידי דחפורי צה"ל.
- דיויד קנוף התמחה ברבנים למען זכויות האדם. לקבלת מידע נוסף על התמחות או התנדבות אנא צרו קשר עם הרב יחיאל גריינימן בכתובת yehielgreni@gmail.com
החוק שהופר ע׳׳י בוני ביה׳׳ס של הג׳הלין הוא הוא הבלתי לגיטימ,י כמו חוקי ,,ג׳ים קראו׳׳ בדרום ארה׳׳ב ששללו את זכויותיהם של צאצאי העבדים. .
הרב יהושע השל פעל עם הכומר מרטין לותר קינג הבן להפר את החוקים האלה בגלוי.. זאת מצווה להפר אותם. אבל זה דורש אומץ לב אזרחי ונכונות לשלם מחיר, שלא רבים מאיתנו מוכנים או יכולים לשלם,כולל הכותב.
כל הכבוד ליחיאל וחבריו לעזרה לאנשי הג׳הלין, אזרחי ישראל במקור שגורשו בשנות ה50 מהנגב ובמקום להחזירם למקום מגוריהם בישראל ממשיכים להתעמר ולהתעלל בהם. כי תעביר ממשלת זדון ההופכת משפט למשפח מהארץ.
וממשיכים לסבול מהתעמרות השלטון הישראלי.