בתמונה: דין יששכרוף. מקור התמונה: שוברים שתיקה
המהלך שמקדמת שרת המשפטים איילת שקד, להעמיד לדין את דובר שוברים שתיקה, דין יששכרוף, הוא מהלך ציני שמדיף ניחוחות של רדיפה על רקע אידיאולוגי
במשטר תקין המערכת הייתה עושה כל מאמץ, כדבר שבשגרה, למצות את הדין עם אנשי כוחות הביטחון שסרחו והפעילו אלימות פסולה; ואילו מול מי שהודה מיוזמתו במעשה עבר, הביע חרטה, וזועק על העוול, היו ננקטים צעדים תחת נסיבות מקלות אלו. במצב הנוכחי מול יששכרוף שהכה על חטא המערכת נלהבת להפעיל חקירה משטרתית – היכן שניתן היה לבצע אימות פשוט של העובדות מול מי שהודה בדברים; ומנגד ביותר מדי מקרים בהם יש תיעוד וראיות לאלימות או שימוש לא סביר בכוח, ולמרות שניתן לזהות ולאתר את אנשי כוחות הביטחון שסרחו, תיקי חקירה נסגרים שוב ושוב בנימוקים תמוהים.
באקלים כזה החקירה לא נתפשת כניסיון להעביר לחיילים את המסר שהם אחראים למעשיהם אלא שהם ישלמו על התוודות פומבית לגבי שגיאות מוסריות שביצעו במסגרת השירות.
חקירתו הנלהבת של יששכרוף עומדת בניגוד חריף לפרשיות רבות אחרות, שהסתיימו לא בכמה מכות אלא במוות של פלסטינים אך לא נחקרו כראוי ולא הובאו החשודים לדין.
