"מי ייתן וחירחורי מלחמה הנשמעים סביב הידוק המצור על עזה ייפסקו מייד", מקור תמונה: אקטיבסטילס פייסבוק.
בדבר תורה לפרשת "קורח", הרב ג'רמי מילגרום שואל מה בסך הכול ביקש קורח, קצת דמוקרטיה ועונה, קצת דמוקרטיה, ולהיות שותף לשלטון יחד עם אהרון ומשה. בכל זאת לא רחוק מאיתנו בעזה, זרם החשמל המופחת משבש ומטריף חיים שם וחירחורי המילחמה נשמעים מסביב. ככל שהמתח הביטחוני גובר, כך מופרות יותר ויותר זכויות האדם. ובכל זאת יש דרך לפקוח את עינינו לאפליות ולקיפוח הסובבים אותנו.
"וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה" [במדבר טז, ל].
מהי הבריאה הַנִּסִּית אשר משה מתפלל שתבוא לעולם ושהקב"ה ניאות לספק? מיתה משונה: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח…" [במדבר טז, לב] חיסול היריב, ממש כמו בצפון קוריאה. אמנם אנחנו כבר רגילים להצגות כוח אלוהיים מסיפור יציאת מצרים, וכבר שם העלינו שאלות בדבר המוסריות של עשר המכות, כך שאיננו יכולים לומר שהופתענו, אבל לא נוכל להימלט מהמשימה למצוא לקח לימינו מפרשת השבוע, פרשת קורח (במדבר ט"ז-י"ח), ומההפטרה הצמודה לה (שמואל א י"א 14-י"ב 22), והוא הקשר שבין דמוקרטיה, שימוש מופרז בכוח והפרות זכויות האדם.
קורח ביקש קצת דמוקרטיה
מה בסך הכל ביקש קורח? קצת דמוקרטיה, ולהיות שותף לשלטון יחד עם אהרון ומשה. אך לזה משה לא מוכן. משה מנסה לשכנע את קורח, שבתור בן לשבט לוי, הוא כבר נהנה מזכויות יתר. אך קורח רוצה גם כהונה. שיח זכויות האדם עוסק תמיד בצד החלש המקופח (ולכן אין אנו פועלים למען מפוני עמונה המחוברים לעטיני השלטון אלא למען שבט הג'הלין שאינם מחוברים אפילו לא לרשת החשמל שעובר מעל ראשיהם לווילות של כפר אדומים…). מי שמשוללים זכויות לחלוטין בפרשתנו הם בני ביתו של קורח, ואין זה המקרה היחיד של ענישה קולקטיבית בתנ"ך, למרות האיסור "לֹא-יוּמְתוּ אָבוֹת עַל-בָּנִים, וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת: אִישׁ בְּחֶטְאוֹ, יוּמָתוּ." (דברים, כ"ד, ט"ז), ומעניין שבהמשך, (במדבר כ"ו, י) אנו לומדים, שבני קורח לא מתו.
ישנם דמויות וסיפורים במקרא שנותנים השראה, וישנם כאלה שמעוררים שאלות. פרשתנו היא מהסוג השני. מה שקשה לי, עוד יותר מהימצאותם בכתבי הקודש של סיפורים עתיקים כאלה, היא העובדה שגם בימינו קיימת ענישה קולקטיבית המפרה זכויות האדם בסיסיות.
מי ייתן וחירחורי מלחמה הנשמעים סביב הידוק המצור על עזה ייפסקו מייד, ושזרם החשמל המופחת המשבש ומטריף חיים שם, לא רק שלא יצוצמם לארבע שעות ביממה, אלא יורחב ל 24/7 כמו שמקובל בעולם התרבותי. מי ייתן שלא נידרדר לעוד סבב מיותר של הפגזות והפצצות שבו כולנו נצא מפסידים, ובוודאי לא כאשר אנחנו מתנחמים מהנחתת מכות, לפי אמות המוסר הקלוקל של לֶמֶךְ, "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כד כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם-קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה." (בראשית ה, כג-כד)
ככל שהמתח הבטחוני גובר, כך מופרות יותר זכויות האדם, ובמלחמות על אחת כמה וכמה. עלינו לנצל את הרוגע היחסי לפקוח את עינינו לאפליות ולקיפוח הסובבים אותנו, להרבות במפגשים, בהידברות ובמציאת המשותף, ולפעול למניעת שפיכות דמים. ובינתיים, במבט מקדים אחרון בפרשתנו, האלימות האלוהית רק מתגברת: לאחר ה"נס" שבלעה את קורח ועדתו, והאש האלוהית שכילתה את 250 מקריבי הקטורת, ניספו במגיפה עוד 14,700 אנשים שכל חטאם היה למחות נגד משה ואהרון, "אתם המתם את עם ה'". ומי יודע כמה עוד היו ניספים אם לא היה אהרון רודף השלום (היפוכו של משה מהיר החימה) פועל: "וירוץ אל תוך הקהל, והנה החל הנגף בעם. ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים ותיעצר המגפה".
על אהרון נאמר בפרקי אבות, "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה." כן יהי רצון!
שבת שלום,
הרב ג'רמי מילגרום
- מחלוקת לשם שמים: חשיבותן של מילים, הרב אד רטיג עונה לרב ג'רמי מילגרום
