בתמונה: המנורה וחצוצרות, פסיפס בבית בן צבי – ויקיפדיה
בפרשת השבוע, רוח הקודש נחה במשותף בין משה ל-70 הזקנים. אבל שני אנשים אחרים, אלדד ומידד, נשארים במחנה. איכשהו הרוח נחה עליהם גם כן והם מתחילים לנבא (במדבר י"א). תגובתו של יהושע לנבואות הבלתי צפויות של אלדד ומידד היא קצרה וענינית אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם ( במדבר י"א, 28). תגובתו של משה מדהימה: "וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים–כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם" (במדבר י"א, 29)
תגובתו המיידית של יהושע היא "להעניש" את העבריינים. המילה העברית "כלאם" עשויה לשמש במובן של "בית כלא" (כלא עם א') אבל זה גם יכול להיות קשור למילה "לחסל" (כלה עם הא). האם יהושע מציע לכלוא את העבריינים או למחוק אותם? מדוע הוא מציג את מעשיהם כמעשים כל כך רעים? כיצד משה לא נסער כל כך בהקשר זה ורואה משהו חיובי במעשיהם? ומעל הכל, מה חילופי הדברים האלה מלמדים אותנו על אישיותם של יהושע ומשה?
יהושע מופיע רק בחמישה מצבים בתורה:
- הוא מתבקש לבחור אנשים כדי לצאת למלחמה עם עמלק (שמות י"ז).
- כאשר משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית יהושע מחכה לו. כשהם מתקרבים למחנה הם שומעים צעקות ורעש גדול. יהושע אומר למשה שזה "קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה" (שמות ל"ב:17.) משה עונה ואומר כי אין זו מלחמה אלא הילולה.
- בפרשה שלנו משיב יהושע בדרישה לעונש (כאמור)
- יהושע הוא בין אלה שנשלחו לרגל בארץ ישראל ולדווח כיצד לכבוש אותה. הוא נמצא במיעוט שבעד פעולה.
- יהושע מתמנה ליורשו של משה, הוא מוגדר כמי שממלא את המשימה של הגשמת הבטחתו של האל לעם ישראל (דברים, 1,38) "כִּי–הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת–יִשְׂרָאֵל".
במצבים 1, 2, 4 ו-5 מזוהה יהושע עם המלחמה, עם פעולה חזקה לדכא כל איום. זהו הלך הרוח שלו. עם הלך רוח כזה, האם מפליא שתגובתו לכל סוג של איום למנהיגותו של משה תהיה "מאסר" או "חיסול" (3)? יהושע יכול לחשוב רק במונחים של פתרונות צבאיים או פתרונות המסתמכים על כח לכל בעיה. משה מצד שני, הוא מחנך. הוא יודע להבחין מתי שמלחמה היא צורך, למשל כשהעם הותקף על ידי עמלק, ומתי שלא. אלדד ומידד אינם זקוקים להפעלת כח כתגובה לחידושים הרוחניים שלהם. משה לא חושש מ"תחרות". הוא יכול לראות כי הנבואה שלהם היא החומר שממנו ישראל יכולים להתקרב לאלוהים.
המדרש מציין את ההתנגשות הבין-אישית בין יהושע ומשה. שני העימותים ב-2 ו-3 מראים שליהושע לא היה חדות העין להבחין בין כח לחינוך, בין מלחמה לעבודת אלילים. (קהלת רבה ט: א)
יהושע ובני ישראל חוצים את הירדן אל כנען | Benjamin West [Public domain], via Wikimedia Commons
אם היו לנו ספקות לגבי הלך הרוח של יהושע, ההוכחה הסופית עבורי היא במקרה היחיד בתנ"ך שבו יהושע נמצא למעשה בנוכחות אלוהים, ממש לפני הקרב הראשון ביריחו שבו יהושע פוגש מלאך אלוהים, והוא רואה נוכחות של אלוהים בדמותו של אדם חמוש וחרב שלופה בידו בעמדת קרב (יהושע 5), חזונו של יהושע הוא של אלוהים בדמות חייל המוכן להילחם.
לאור כל זאת נשארתי עם ספקולציות. האם ההוראה למחוק את הכנענים, באה באמת ממשה כמו שכתוב, או אולי מיהושע שהבין את הציווי של אלוהים – שיכול להיות פשוט כדי להבטיח שעם ישראל לא יסטה מדרך הישר על ידי האמונות הכנעניות? מכל מה שראינו מדרך החשיבה של יהושע, סביר להניח כי הוא יכול להבין יישום פקודה כזאת בדרך אחת בלבד כלומר "לחסל" את הכנענים. האם התדרדר המונותיאיזם אחרי הכיבוש כמו שאנחנו קוראים בספר שופטים, נובע בשל חוסר ההבנה ה"חינוכית" של יהושע במהלך תקופתו כמנהיג? שאלות שאני מהרהר בהן.
שבת שלום,
הרב מיכאל גרץ
