"ארץ מסוכנת. ארץ מלאה חפצים חשודים ובני אדם ממולכדים ומצבות זיכרון מונחות בכל, כמו משקולות כדי שתולדות הארץ לא יעופו ברוח, כניירות וכך, יום אחד בשנה לובש הזיכרון קול צפירה ומכה כל אוזן וכל שאר ימות השנה הוא מהדהד בחדרי הלב. יום הזיכרון הוא יום האהבה החיה בלי , קץ יום הגעגוע שלא ישוב עוד לביתינו."
יהודה עמיחי
בכל שנה אנו כואבים את האבדן של חיי אדם במלחמות וטרור כאן בארץ הזאת, "ארץ מסוכנת" כמו שיהודה עמיחי כותב; ארץ שדם רב נשפך עליה, כפי שאנו אומרים שוב ושוב, גם בדברינו על זכויות אדם, בהזכירנו ש"כל אדם נברא בצלם".
כל קורבן של המאבק בין שני עמים יש בו מידה של פגיעה בצלם, פגיעה באנושיות שלנו, פגיעה בתקוותנו לשלום ולצדק. תרומה לציניות ואיבוד רגישות אנושית; יש בו אמנם מרכיב חשוב של עמידה על זכויות – הזכות לחיים, הזכות לחירות וקיום קבוצתי ודתי בלא אפליה ודיכוי על ידי עמים אחרים או דתות אחרות; אך יש בו גם את הפגיעה הקשה הזאת באנושיות שלנו.
כל דם שנשפך ממעט את חיינו ומשפיע לרע על חברותינו, מזמין קריאות לנקמה, לשנאה ולהמשך מעגלי האלימות.
הגיע הזמן שיהיה לכך קץ. הגיע הזמן שנעשה מאמץ אמיתי ורציני למנוע מלחמה ושכול, ולפעול לעשיית שלום. שנרדוף ונבקש שלום, במקום רק לשיר שירים עצובים ולמלמל מילות תנחומים פעם בשנה.
אומרים ש"במותם צוו לנו את החיים". יהי רצון שנגשים את המשאלה הזאת בקרוב בימינו.
הרב יחיאל גריינימן
