ביום שלישי ה-18 לאפריל, משתתפי בית מדרש לזכויות האדם של מכללת עמק יזרעאל, סיירו בירושלים בכדי ללמוד על זכויות האדם משני צדי החומה.
היה זה הסיור השלישי של הקבוצה השנה, לאחר שביקרנו במרכז הזכויות בחדרה, של רבנים למען זכויות האדם ובהדרכת הרב קובי וייס והרבה סיגל אשר, ובחצר האחורית של דרום תל אביב בהדרכתה של הרב נאוה חפץ. הסיור התמקד בהפרת זכויות האדם הנגרמת כתוצאה מהתוואי של גדר ההפרדה, ובאופייה של העיר דרך הפריזמה של קדושה דתית והשפעתה על משחק הכוחות הפוליטי.
תחילה קבלנו סקירה היסטורית מעמיקה מלווה במפות. זו התמקדה בשינויים שחלו בעיר מ-1948 ועד ימינו. מה היו גבולותיה של העיר, כיצד הדבר השפיע על התושבים משני עברי הקו הירוק, והשאלה העולה בעקבותיה מהי ירושלים? האם ישנה הלימה בין גבולות של קדושה לגבולות של בירוקרטיה? האם לזכויות האדם, באשר הוא אדם, אין משמעות של קדושה?
מתחם קבר רחל הציב את השאלה של: "קדושה בשם מה ולשם מה?
מי מודר מהקבר ולמה?"
אחת המשתתפות המוסלמיות בתוכנית רכשה מאחת ה"מתפללות" במקום מפה לתלייה עליה רקומה ברכת הבית. רק חבל שלא היה רקום עליה 'שלום' גם בשפה הערבית.
למעשה בשום מקום ברובע היהודי לא מצאנו על חפצי נוי כיתוב בערבית.
המשכנו בסיור לאורך קו ההפרדה בין השכונות היהודיות והערביות של העיר ירושלים וראינו בעיניים את הפער בהשקעה בתשתיות. למעט באזור ההתנחלויות היהודיות.
עצרנו בגדר ההפרדה החוסמת את דרך יריחו, עמדנו על השפעתה על התושבים החיים משני צידי החומה ועל המקח וממכר בין ישראל לרשות הפלסטינית שרק שוכחים את האזרח הקטן.
"עצרנו בגדר ההפרדה החוסמת את דרך יריחו ועמדנו על השפעתה על התושבים החיים משני צידי החומה."
אבו דיס
"קינחנו" בסיור בעיר העתיקה בירושלים, הכותל, הר הבית והר ציון ועמדנו על המתח ההיסטורי אדריכלי שבין שלוש הדתות בתחרות על ליבה הקדוש של העיר; תחרות דרמטית שממשיכה שנים רבות בין אבנים ובטון ומשאירה אבק ללבו וצלמו של האדם.
תודתנו נתונה לרב נאוה חפץ על סיור מיוחד ופותח מחשבה.
