בדבר תורה לפרשיות "תזריע-מצורע" הרב פרץ רודמן מחבר בין שאלת ברית המילה לבין שאלת הלאומיות במאה העשרים ואחת. הוא מזהיר שדאגה ללאום היהודי ללא התורה וערכיה, תהפוך ללאומנות אפלה ומסוכנת.

פרשת ״תזריע-מצורע״: הסרת ערלת לבבנו ›

בדבר תורה לפרשיות "תזריע-מצורע" הרב פרץ רודמן מחבר בין שאלת ברית המילה לבין שאלת הלאומיות במאה העשרים ואחת. הוא מזהיר שדאגה ללאום היהודי ללא התורה וערכיה, תהפוך ללאומנות אפלה ומסוכנת.

הפרשה הכפולה "תזריע-מצורע" שאנחנו קוראים השבוע עוסקת כמעט כולה בגוף האדם במצבים חריגים – היולדת וטומאתה, נגע הצרעת וכדומה. פסוק אחד בלבד, פסוק קצר וצנוע, מוקדש למצווה אחת שהיא שכיחה ביותר אצלנו הקשור לגוף האדם: הַמִּילָה. בקטע העוסק באישה שילדה בן כתוב: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״ (ויק׳ יב, ג).

האם המילה נחוצה

בימינו מפקפקים הרבה אנשים במדינות המפותחות, ביניהם יהודים רבים, בערך ובמוסריות של המילה. האם היא נחוצה? האם המילה מהווה אלימות כלפי תינוק שאין לו יכולת להסכים לניתוח זה? למרות השאלות, יהודים הנאמנים למסורת דבקים במצווה זו. ניתן לשאול בכל זאת: מה משמעותה ובמה חשיבותה של ברית המילה?

בספר ״לקוי המאורות״ שיצא לאור לפני יותר ממאה שנה, כתב הרב יצחק לייב סטוליאר, שכיהן כרב באודלסק (היום בבלרוס) ושל קוזניצה (פולין) בעשורים האחרונים למאה ה-19, על ברית מילה. דבריו מהדהדים היום בקול עוד יותר חזק מאשר לפני מאה שנה:

״ברית המילה היא הסמל הלאומי שלנו, שבו אנו נבדלים ונפרדים משאר העמים. אבל בלאומיות בלבד לא די. בלאומיות ללא תורה אין לנו קיום. ולפיכך אנו פונים אל הרך הנולד ואומרים: ׳כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה׳.״

הסכנה מהפרדת הלאום היהודי מהתורה וערכיה

דאגה ללאום היהודי ללא התורה וערכיה הופכת מהר מאד ללאומנות המחקה את התנועות הלאומיות האפלות ביותר שקמו מאז תחילת העידן המודרני. ללא הציווי החוזר ונשנה בתורה לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה, המילה מסמנת שבטיוּת בלבד. ללא השאיפה למיגור העוני והעוול של תורת ישראל, מצוות המילה מהווה אובססיה בתיקון הגוף הגברי.

לכך ער מחבר ספר דברים כשהוא כותב: ״וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם (וגו׳)״ (דב׳ י,טז) ומייד לאחר מכן מתווה את ההשלכות: ״עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת־הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (דב׳ י, יח-יט). ערלה יש לו רק בגוף אלא גם בנשמה. מצוות המילה בגוף מסמנת תקווה שנצליח להסיר את ערלת לבבנו, כדברי ירמיהו (ד,ד), ברוח התורה.