בתמונה: נטיעות של תקווה בכפר הבדואי המאוים בהריסה, אום אל-חיראן. 10.2.17
בדבר התורה לפרשת השבוע* "ויקהל-פקודי" הרב מירי גולד מצביעה על הקשר בין מתן התרומה של העם לבניית המשכן, לבין עבודת מימוש זכויות האדם. בתוך כך, היא מסבירה לנו, כיצד נוכל לבנות את החברה הצודקת בישראל.
יורם טהרלב בספרו "שמחת תורה" מספר שמשה פותח באזכור חוקי שמירת השבת, ומיד עובר לנושא שעליו הוא רוצה לדבר באמת—התגייסות לבניין המשכן. המעבר הזה מנושא לנושא, נועד לפתוח את הלב, באמצעות הדבר האהוב על העם, השבת. וכך הוא מכין את לבבות העם, לקראת הדבר הקשה לו ביותר: מתן תרומה נכבדה מהרכוש הפרטי למען הכלל.
אפשר גם להגיד ברוח של אברהם יהושע השל, שכאן מיוצגים השבת כהיכל בזמן והמשכן כהיכל במקום הפיסי שבו השכניה—הנוכחות הרוחנית של אלוהים– תשכון בין בני ישראל. המשכן מהווה מקלט, מקום בטוח, מקום חופשי מרדיפות, מעשי אי צדק והתעללויות.
חיזוק היכל המוסד של הארגון
לא פלא שרבני שומרי משפט דוגלים בשני ההיכלים האלה [השבת כהיכל הזמן, והמשכן כהיכל הפיסי המהווה עיר מקלט]. השבת משדרת מסרים של שלום, מנוחה ועונג והרי המשכן נותן לנו מסגרת לעבודת קודש עלי אדמות. הרצון להגביר זכויות אדם, עבור כל אלה שנבראו בצלם אלוהים, נובע מהאמונה בקדושת החיים. אם בפרשות "ויקהל-פקודי" יש תיאור מדויק של בניית המשכן ומעקב על הכספים שנתרמו בכדי לבנות את המשכן, הרי היום אנו ערים לכך שיש צורך בגשמיות של תרומות כספיות, בכדי להבטיח את יציבות המשכן עלי האדמות. במקרה הזה, המשכן מהוה את החברה האנושית הזקוקה לתמיכה להכוונה לקראת חיים נורמטיבים וצודקים.
זה המקום לפנות אל כל תומכי רבנים למען זכויות האדם, להמשיך לחזק כאן, עלי אדמות, את היכל המוסד של הארגון. אם בתורה מדובר בתיאורים מדוייקים של חומרים, הרי יש אנשים כגון, בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב המייצרים את עבודתם, בחוכמת לב: "וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, אֶת-הַמִּשְׁכָּן–עֶשֶׂר יְרִיעֹת: שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי–כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, עָשָׂה אֹתָם." [שמות לו:ח']. כל דבר נעשה במחשבה, בפתיחות לב, בכדי ליצור משכן שיתן השראה לכל אלה שיראו את המשכן. כך גם בארגוננו המוקדש לתחומי פעילות הקודש.
רבנים למען זכויות האדם פועלים לקידום זכויותיהם של השכבות המוחלשות בחברה, המיעוטים, המהגרים והפליטים, בין אם זה דרך לחץ על מקבלי המחלטות בממשלה, או על ידי התנדבות בדרכים מגוונות. למשל האירגון עוסק בנטיעות עצים, במקום בו היו התנכלויות ועקירות, או ייצוג משפטי של אנשים שאינם מסוגלים להגן על עצמם בבית המשפט.
"ירושלים היא סמל לאחדות האנושות, המתבטאת בביטוי של "ירושלים של מעלה"." מקור התמונה: CC0 Public Domain
ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
בימות השבוע אנו שרים בברכת שמזון מזמור תהילים [קל"ז]:
א עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל–שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן.
ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ– תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ.
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר– וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה:
שִׁירוּ לָנוּ, מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ–נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-יְהוָה: עַל, אַדְמַת נֵכָר.
ה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם– תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי– אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי:
אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם– עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
ירושלים היא סמל לאחדות האנושות, המתבטאת בביטוי של "ירושלים של מעלה". אנו משתדלים בעבודת הקודש היומיומית לסגור את הפער בין האידיאלים, לבין המציאות הקשה של "ירושלים של מטה".
הרי היינו רוצים לשיר בכל יום את מזמור תהילם [קכ"ו] ששרים אחרי ברכת המזון בשבת:
א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן– הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים.
ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ– וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה:
אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם– הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה.
ג הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ– הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
ד שׁוּבָה יְהוָה, אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ)– כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה– בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה– נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע:
בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה– נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו.
הרב מירי גולד
אנו רוצים להוות את הקדושה בזמן של השבת, כדרך להגיע לחוויה של קדושה בחיים השגרתיים שלנו. וכמו שכתוב בספר דניאל: "וְהַמַּשְׂכִּלִים–יַזְהִרוּ, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ; וּמַצְדִּיקֵי, הָרַבִּים, כַּכּוֹכָבִים, לְעוֹלָם וָעֶד." [דניאל יב:ג]. התרומת שלנו לצדקה, לעבודת הקודש של רבנים למען זכויות האדם, כל אחד ואחת מאיתנו הופך לאחד הבונים. מי יתן ונתרום מהלב ונעזור בבניית החברה הצודקת בימינו.
שבת שלום,
הרב מירי גולד
הרב מירי גולד מכהנת בקהילת ברכת שלום בקבוץ גזר.
