רגע של נחת: שירות התעסוקה מדווח על תוכנית מעגלי התעסוקה ›

בועדת העבודה והרווחה של הכנסת, שירות התעסוקה מדווח על תוכנית מעגלי תעסוקה, שהחליפה את תוכנית ויסקונסין. התוכנית מופעלת בשירות התעסוקה (ולא מופרטת), היא לא מְמַשְׁטֶרֶת את המשתתפים בה באותה מידה שמושטרו האנשים שהיו בתוכנית ויסקונסין. התוכנית עולה 1/10 למשתתף ממה שעלתה תוכנית ויסקונסין, והיא מציגה הצלחה מאוד יפה – 8% נמצאים בתעסוקה כמעט כשנה אחרי התוכנית.

באופן נדיר בישיבה בכנסת שירות התעסוקה, ביטוח לאומי והארגונים החברתיים תמימי דעים שהתוכנית עובדת ומסייעת לאוכלוסיה שחיה בעוני וזקוקה לסיוע הזה.

כלל הגופים מסביב לשולחן שותפים לתחושה שצריך הכשרות מקצועיות נגישות ורבות יותר. ששיטת השוברים שבה אנשים צריכים לממן מימון ביניים של ההכשרה המקצועית, וחלק הם צריכים לממן בעצמם – כאשר הם חיים בעוני זו לא הדרך לסייע. מעבר לכך חסרים שירותים תומכי עבודה, שהיו בתוכנית ויסקונסין, כמו תשלום למסגרות של הילדים, נסיעות ועוד.

יו"ר הוועדה מסכם את הדיון: אנחנו במצב שהתוכניות הטובות קטנות מדיי והתוכניות הלא טובות גדולות מדיי.

יום אחד אולי יבינו במדינת ישראל שהגישה שאותה הציג הרמב"ם כבר לפני שמונה מאות שנה עובדת:
"שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה גדולה שאין למעלה ממנה–זה המחזיק בידי ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עימו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לברייות ולא ישאול; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה), כלומר החזק בו שלא ייפול ויצטרך.” (משנה תורה, הלכות מתנות עניים).

רבנים למען זכויות האדם עוסקים בנושא התוכניות האלו כבר יותר מ-15 שנה, ונמשיך לעבוד למען תוכניות טובות וראויות. טוב להיות בימים שרואים הצלחה שכזו ממעשינו.