אום אל חיראן בקצרה
1. ב-1956 הממשל הצבאי בנגב מעביר את הכפר הבדואי אום אל חיראן למיקומו הנוכחי ומפקיע את אדמותיו המקוריות, אך לא מסדיר את מעמד התושבים במיקום החדש, וכך הם נחשבים ל"פולשים". ללא תוכנית מיתאר לכפר, גם כל בנייה שם היא מראש בלתי חוקית.
2. בקפיצה לזמן האחרון: תוכנית לבניית היישוב חירן על אדמות אום אל חיראן מאושרת על בסיס הנחה שתושבי הכפר הבדואי פולשים שלא ברשות לשטח.
3. בג"צ פוסל את הטענה שתושבי אום אל חיראן פולשים, מכיר בהם כברי רשות, אך נמנע מלאסור על הממשלה להרוס את הכפר מטעמים פרוצדורליים. בג"צ מחזיר את ההחלטה לגבי ההרס לממשלה וממליץ לה להגיע עם התושבים להסכמות.
4. הוועדה המוסמכת לכך במוסדות התכנון מקבלת החלטה ב-2010 להכיר בכפר אום אל חיראן במקומו; אך בצעד נדיר משרד ראש הממשלה תחת נתניהו מתערב בהחלטת הגורמים המקצועיים ומבטל את ההחלטה.
5. תושבי אום אל חיראן לא מתעקשים להישאר במקומם ומוכנים לעבור מקום, רק להישאר ככפר ויחידה חברתית אחת. הממשלה דורשת שיעברו לחורה ויתערבבו שם עם שאר האוכלוסייה למרות שישנו סכסוך ישן בינם ובין שבט המתגורר בחורה. התושבים חוששים לפרנסתם מחקלאות וכן לביטחונם – חששות לגיטימיות ומובנות – ומסרבים לדרישה.
6. הממשלה פותחת במבצע הרס שמוביל לעימותים ולהרג מיותר.
7. מרקם היחסים בין יהודים וערבים במדינה מתערער עוד יותר ומגיע לשפל. כתבות בעיתונות העולמית מציגות את ישראל בקלונה.
זה רע לבדואים, זה רע ליהודים, זה רע לישראל!
הגמישות של תושבי אום אל חיראן מול העיקשות של הממשלה – כרוניקה של הובלה למשבר | רבנים למען זכויות האדם: דרושה חקירה עצמאית ומהירה של מאורעות אום אל חיראן | עמונה מול אום אל חיראן: כל העובדות | רבנים למען זכויות האדם על התקרית באום אל חיראן | פרשת השבוע "וָאֵרָא": ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח ומעבודה קשה | אום אל חיראן: לא סיפור של 'לא נזוז מכאן'