פרשת השבוע "שמות": האם עוד ניתן להאמין במנהיגות חיובית ›

בימים אלה של שפל מנהיגות עמוק בחברה הישראלית, נראה כי אין כמעט מנוס מלחשוד ולפקפק במנהיגות, ולחשוב עליה במושגים שליליים, כמו: רדיפת כוח, שחיתות ושנאת האחר. גם בפרשת השבוע "שמות," אנו פוגשים במנהיג שתכונותיו מהדהדות למשבר המנהיגות העמוק. יעל וורגן מעלה את השאלה, מה המטרה של המנהיגות? למען אילו ערכים היא פועלת? וכיצד נחזיר את התקווה למנהיגות חיובית. 

משה כאלטרנטיבה מנהיגותית לפרעה

המנהיג הראשון שאנו פוגשים בפרשת 'שמות', מלך מצרים החדש, מחזק תחושה של שפל מנהיגותי. זהו מנהיג אכזר וחסר מצפון וגבולות, המוכן להשתמש בכל האמצעים, בכדי להשיג את מטרתו. הוא משתמש בטקטיקות המוכרות לנו, לצערנו, עד עצם היום הזה ממש: הפחדה, יצירת תודעת איום קולקטיבית, סימון קבוצה אחת כאויב העם, ודיכוי שיטתי של אותה קבוצה כפתרון. ייתכן שהמלך סבר שהוא מייצג את האינטרס האמתי של העם המצרי, אך בסופו של דבר הוא הביא סבל רב מאוד גם על עמו.

התורה מציבה, אל מול דגם זה, בפרשת "שמות" את סיפור הולדתו של המנהיג, בהא הידיעה, של עם בני ישראל בהתהוותו. משה הוא המנהיג שילווה אותנו מכאן לאורך כל התורה, שסיפורו האישי ישתלב בסיפורו של העם בארבעת החומשים הבאים. סוף חיי משה יהיה גם נקודת הסיום של התורה. משה, המנהיג הגדול מכולם, שעל אף שהיו לו אשה ובנים – אלו נעלמו מהסיפור די מהר, ובסוף ימיו עמד בודד לגמרי על פסגת הר נבו. ולאחר מכן מת מות נשיקה, על פי ה', ומקום קבורתו לא נודע עד עצם היום הזה.

במרכז הפרשה – ההתגלות למשה בסנה הבוער, שחוקרי מקרא גדולים וחשובים, כמו בובר וקויפמן, סברו שהוא מעמד ההתגלות המכונן של עם ישראל, יותר מאשר הר סיני. אבל מה שברור יותר מכל בפרשה הוא, שמשה לא היה מגיע לרגע זה לולא פעולתן של לא פחות משש נשים גיבורות, חכמות ואקטיביסטיות, שהצילו אותו בשלבים שונים, החל במיילדות וכלה בציפורה אשתו. הן אינן 'קישוט' לסיפור הולדתו של מנהיג, אלא הן חלק משמעותי מההבנה ההולכת ונבנית לאורך הפרשה – מהי מנהיגות חיובית ובאילו תנאים היא נולדת.

שבעה תנאים למנהיגות חיובית:

1. ייראת אלוהים ובחינת הנורמות – "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת… וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל-הָאָבְנָיִם: אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים." [שמות פרק א, פסוקים טו'-טז'].

נכונות המיילדות העבריות להסתכן באי ציות למלך קשורה באופן ישיר ליראת האלוהים שלהן. ומניין זו באה? הרבה אורנה פילץ במדרש מתוך הספר: 'דרשוני – מדרשי נשים':

"נשאלו המיילדות: מניין יראת אלוהים שהיתה לכן?
והשיבו: ממראות גדולים שראינו על האבניים, מהמסתורין שאפפונו בוקר וערב. אדם ועוד אדם בא לעולם. מאין הוא בא ומה מביא הוא אתו, הטוב שאמו רואה בו, החמלה והאהבה שהוא מעורר. תינוקות פועים מגיחים מגופות דואבים, והחותמת הרכה של אצבע אלוהים טבועה בפניהם."

בהשראתן, על כל מנהיג/ה ועל כל אחד/ת מאתנו לחשוב: מהי יראת האלוהים שלנו, ולאילו נורמות אנו מסרבים לציית?

2. אמונה בכוח החוכמה – "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:" [שמות, פרק ב', פסוק א'] עד כאן הכול נשמע נורמלי… רק שבפסוקים הקודמים שמענו על הצו הגורף: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו…" [שמות פרק א', פסוק כב'] על רקע הגזירה הנוראה, זו לא תגובה מובנת מאליה. איך זה קורה. מדרש "שמות רבה" מספר:

"כיון שגזר פרעה ואמר: 'כל הבן הילוד היארה תשליכהו', אמר עמרם: ולריק ישראל שוכב את אשתו? מיד הוא הוציא את אשתו יוכבד, ופירש את עצמו ממנה, ועמד וגרש את אשתו …. ועמדו כל ישראל וגרשו נשותיהם.
אמרה לו בתו: אבא, גזרתך קשה משל פרעה. פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה רשע, ספק גזרתו קיימת, אבל אתה צדיק וגזרתך מתקיימת. עמד הוא והחזיר את אשתו. עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהן."

מרים הבת הצליחה לשכנע את אביה לדבוק בחיים גם בשיא הייאוש. בתחום של מנהיגות רבנית חייבים להאמין בכוחם של חכמה, דיבור וכושר שכנוע.

3. החשיבות לממש את הטוב – "וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא." [שמות, פרק ב', פסוק ב']. מה ראתה אימו של משה בטוב שלו. מדרש נוסף של הרבה אורנה פילץ באותו ספר מסביר זאת:

"…מה טוב ראתה אמו של משה?
חד אמר הגון לנביאות, ואחרים אמרו: נולד כשהוא מהול. ועוד אמרו: בשעה שנולד משה נמלא כל הבית אורה. ואחת אמרה: עטף מבטה של האם את התינוק בידיעתה 'כי טוב הוא' וניטע בו הכוח לממש את הטוב הצפון בו".

4. מתוך ראיית הטוב, נולדת החמלה – "וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר…וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, …. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו…" [שמות, פרק ב', פסוק ה']. מתוך ראיית הטוב נולדת החמלה האנושית, חוצה גבולות עם ולאום. האם מוגזם לומר, שאין מנהיגות טובה ללא חמלה?

5. זרות כחוויה חיובית – משה גדל מחוץ לביתו הטבעי. זר וחריג בבית המלוכה. שנים לאחר מכן, כשנולד לו בן הוא קרא לו גרשום: "כִּי גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" [שמות, פרק ב', פסוק כב']. הזרות והחריגות מונחות בבסיס החוויה האישית של מנהיגים רבים. מה תרומתה החיובית למנהיגותם?

6. שייכות והזדהות – החריגות כנראה תורמת משהו. אבל צריך גם להיות חלק מקולקטיב כלשהו,. להיות שייך. להזדהות. הציבור לא יוכל לקבל עליו מנהיגות לגמרי מבחוץ. "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם;" [שמות, פרק ב', פסוק יא'].

רש"י אומר: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם" –זוהי ראייה של הלב. מתוך ההזדהות באה התקוממות ספונטנית כנגד אי צדק. משה מגיב מהר מאוד וללא היסוס, ולפחות בפעם הראשונה תגובתו אלימה ומסתיימת ברצח, תוך השמדת ראיות. קל לנו לקבל את הכוונה, וקשה לקבל את המעשה עצמו.

מרתין לותר קינג, שהשבוע חל יום הולדתו (15.1) ובארה"ב מצוין יום לזכרו – ראה עצמו כבן דמותו של משה, אבל עמד על הערך המוסרי של 'התנגדות בלתי – אלימה' ב-3 באפריל 1968 , יום לפני שנרצח, אמר בנאומו:

"אני רק רוצה לעשות את רצון האלוהים והוא זה שאפשר לי לעלות אל ראש ההר. ואני הבטתי משם, ואני ראיתי את הארץ המובטחת. אולי לא אגיע לשם אתכם אבל אני רוצה שתדעו הערב שאנחנו כעם נגיע לארץ המובטחת…"

תמונת הרב אברהם יהושע השל צועד יחד עם לותר קינג בסלמה (מעטרת את משרדנו).

7. פחד וזהירות – "וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה–אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה." [שמות, פרק ג', פסוק ב'].

מול האלוהים המדבר אליו מן הסנה הבוער, משה, כאילו אדם אחר מזה שהכה את המצרי וטמן אותו בחול. משה כבר לא מגיב במהירות ומביע חוסר בטחון. שנים רבות עברו מאז, ועכשיו הוא מתבקש על ידי האל עצמו להיות מנהיג עם תכנית, עם שליחות, עם יעדים לטווח ארוך.  "מי אנוכי", "מה אומר אליהם", "וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" [שמות, פרק ג', פסוק יא'] אולי ראוי גם למנהיגים בימינו לחוש מידי פעם את הפחד הזה: שמא אינני ראוי/ה, שלא אדע לעשות את הדבר הנכון ברגע האמת, ושלא יהיה קל לזכות באמון הציבור. זהו פחד חשוב שעוזר לנו להיות זהירים.

לסיכום: מנהיגות בפני עצמה אינה בהכרח ערך חיובי. תמיד יש לשאול: מנהיגות לשם מה? למען אילו ערכים? אם הערכים הם: קדושת החיים, אהבת אדם, צדק ושוויון –לא אבדה תקוותנו למנהיגות חיובית!

שבת שלום,

יעל וורגן

 

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע