בתמונה: שמעון ולוי טובחים באנשי שכם
בדבר התורה לפרשת השבוע "ויחי", הרב יחיאל גריינימן מסביר מדוע יעקב מברך בצורה שונה את שמעון ולוי ואת יהודה. שני מודלים של מנהיגות מזהה יעקב במעשי שמעון לוי ויהודה. אפשר לשמוע את הדהוד פרשת השבוע גם במקרה של החייל אזריה שנשפט בצדק על מעשיו בבית משפט צבאי ומקבל רוח גבית ממנהיגים מסיתים לאלימות.
"ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם. ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז, וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה; אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל." {בראשית פרק מ"ט, ה'-ז')
במילים אלו "מברך" יעקב את שמעון ולוי בסוף חייו. יעקב זוכר את הכאב הגדול בקבורתה של רחל אמנו על אם הדרך, ולא במערת המכפלה, ובדרך דומה הוא זוכר גם את הכעס הגדול על מעשיהם של שמעון ולוי בשכם.
יעקב אומר שם:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (בראשית ל"ד, ל).
יעקב מתייחס לפגיעה של מעשיהם הפזיזים והאכזריים ואל יחסיהם של בני משפחתו עם יושבי הארץ, זאת אומרת בהקשר המעשי.
מי מתאים למנהיגים בעם ישראל
בפרשת "ויחי" יעקב מקלל את מעשי שמעון ולוי – ולא אותם עצמם – מתוך עמדה עקרונית יותר ובהקשר של השאלה מי מתאים למנהיגות בעם ישראל ומה הם גבולות האלימות. התשובה ברורה – לא שמעון ולוי מתאימים להנהיג את העם, אלא יהודה. התנהגותם האלימה לא יכולה להיות מודל לעם, כי אם התנהגותו השקולה והרגישה של יהודה.
ואנו שואלים את עצמנו מדוע שמעון ולוי מאבדים את מעמדם. הרב שמשון רפאל הירש כותב בפרשת דינה בדיוק על כך:
"עתה מתחילה הגנות ואין בדעתנו לחפות עליה. אילו הרגו את שכם וחמור, ודאי היה הדין עימהם. אך הם לא חסו על אנשים חסרי מגן, המסורים בידיהם בלא כוח" "הם …פקדו על אנשי העיר את עוון אדוניהם. לכך לא היתה כל הצדקה. לפיכך גם גוער בהם יעקב: עכרתם אותי! שמנו וכבודנו היו זכים כבדולח, ואתם עכרתם אותם. הבאשתם את ריחי גם בין הכנעני והפריזי, וכדרך שלא נהגתם בדין, כן לא נהגתם בחכמה, הן מעטים אנחנו וכו". 'הם גם לא ביקשו לנהוג בחכמה, הם רצו להפיל את אימתם על הבריות, שלא יעיזו אחרים לעשות כדבר הזה. בנו יעקב לא תהיינה הפקר. אך הם הרחיקו ללכת, כאשר הרגו צדיקים בעוון רשעים (פירוש הרב הירש, בראשית לד, כה-לא).
ועל ה"ברכה" בפרשתנו הוא אומר:
"שמעון ולוי אחים. באופיים של שמעון ולוי מתגלה קו, שהיה מכשיר אותם בייחוד לעמוד בראש ההנהגה העתידה. הם אחים, והם גילו רגש אחוה במידה יתירה. עוול שנעשה לקטן שבמשפחה הרי הם חשים בו, בלא כל אנוכיות, כאילו נעשה להם. אולם…בסודם אל תבוא נפשי…ברוחם ובנפשם הריהם ראויים למנהיגות, אך דרכיהם ותחבולותיהם הן פסולות. לפיכך, בסודם שלהם, אל תבוא נפשי. במועצותיהם אל יחליטו על רצון האומה. עצתם לא תייצג לעולם את הרצון הלאומי. בקהלם אל תחד כבודי, במעשיהם אל יגעו בכבוד הלאומי. בשעה שהם זוממים דבר, אל יקבעו את רצוני, ובשעה שהם עושים, אל יסכנו את כבודי. כי באדם הרגו איש, עצם האף היה מוצדק בהחלט, אך באפם ביצעו רצח, בכעסם הרגו אנשים חפים מפשע. אילו שלחו ידם רק ב'אדון האציל', לא היה יעקב נוזף בהם כה קשות"
"ארור אפם. אל תהא ברכה באפם ובעברתם, קללה תחול על רגזנותם חסרת ההתחשבות. 'עברה' משורש 'עבר', הזעם עובר על גדותיו, היציאה מן הכלים, תוך איבוד גמור של ישוב הדעת .נמצא הפירוש: בגבור עליהם כעסם, הרי הוא עז, ואין לשכך אותו, ועברתם היא קשה, עקשנית, ואין להחליש אותה על ידי תוכחה או התחשבות. לפיכך תחול על שניהם קללת ארור, יהיו ערירים עקרים, נטולי כוח פעולה, ואל יינתן לאפם לעשות תעמולה, ובהתאם לכך יהיה גם מעמדם באומה העתידה. אין הם ראויים להיות מנהיגים, יתר על כן, כמנהיגים הריהם מהווים סכנה. (פירוש הרב הירש בראשית מט ו-ז)
בשני המקומות רואה הרב הירש את שני הצדדים של מעשי שמעון ולוי. מצד אחד הוא מזהה את הנאמנות של האחים למשפחתם והרצון העז להגן על כבוד המשפחה, אחרי מה שקרה לאחותם דינה, כמו גם את הרצון ליצור הרתעה. מצד שני הוא רואה את הפגיעה הקשה של שמעון ולוי בחפים מפשע – קרי הבעיה המוסרית – כמו גם הבעיה של חילול השם במעשיהם.
"מנהיגים המסיתים לשנאה ומצדיקים מעשי נקם וסלחניים כלפיהם – כמו במקרה של החייל אזריה שנשפט בצדק על מעשיו בבית משפט צבאי לאחרונה – מקבלים ואף מעודדים את גישתם של יהודים קיצוניים ההולכים בדרכם של שמעון ולוי, זאת אומרת מעודדים אלימות עיוורת ומסוכנת שסופה לפגוע בכולנו, " – בתמונה: צילום מסך מתוך סרטון בצלם בו נראה אלאור אזריה יורה בעבד אל-פתאח א-שריף, 24 במרץ 2016.
המחיר של ההרתעה
מה שהיה נכון אז לדידו של יעקב אבינו, לפי פירושי הרב הירש, נכון גם היום. אולי אפשר להבין את המניעים של מעשיהם של אלה הרוצים להגן על בני עמם וליצור הרתעה כנגד טרור נפשע. יחד עם זאת חייבים להרחיק, אנשים פזיזים הנשלטים על ידי רגשות נקם, מעמדות כוח. יותר מכך, אסור שאנשים הדוגלים בגישות קיצוניות או גזעניות יחזיקו בנשק כלל. אין להנהיג עם, על פי קוי המנהיגות של שמעון ולוי. בכל תפקיד שיש בו צורך בשיקול דעת וחכמה, יש לתת למנהיגים הדומים ליהודה, מנהיגים שאינם נשלטים על ידי רגשי כעס ושיש בהם את היכולת להודות בטעות ובחטא. שלא כמו שמעון ולוי שאינם מודים ברע שבמעשיהם ומהווים דוגמה רעה לדורות.
מנהיגים המסיתים לשנאה ומצדיקים מעשי נקם וסלחניים כלפיהם – כמו במקרה של החייל אזריה שנשפט בצדק על מעשיו בבית משפט צבאי לאחרונה – מקבלים ואף מעודדים את גישתם של יהודים קיצוניים ההולכים בדרכם של שמעון ולוי; מנהיגים שכאלו מעודדים אלימות עיוורת ומסוכנת שסופה לפגוע בכולנו. כידוע, כבר נרצח ראש ממשלה אחד. ומי שמקל ראש בעובדה הזאת, אינו ראוי להנהיג את מדינת ישראל וחוטא נגד הוראת המוסר של יעקב אבינו בפרשה הזאת.
מי שהולך בדרכה של ברכת יעקב לבניו, יפעל ליצור מנהיגות מסוגו של יהודה; מנהיגות שקולה ורגישה; מנהיגות שרודפת צדק ושלום. וכמו יעקב יתרחק מהדרך של שמעון ולוי.
שבת שלום,
הרב יחיאל גריינימן
ההתחלה של הדבר תורה יפה מאד, משם ועד לגינוי למעשיו של החייל אלאור אזריה אינני רואה שום קשר. הרב הירש כתב מפורש שחלק מהעוולה היתה שמדובר בחפים מפשע, מה שאינו כן במקרה של אזריה…יש כאן כשל לוגי וטיעון שאינו תקף.