היכן ניתן למצוא קרוב לכ-3000 יהודים מתכנסים יחדיו במהלך "חופשת החורף" שלהם (הידועה יותר במדינות המערב כחופשת חג המולד), לחגיגה שנתית של לימוד יהודי אינטנסיבי ומעוררת השראה? וכן, מפגש תרבותי וחברתי שמאפיין אותו כבוד הדדי, ידידות וחברות שהוא למעשה חסר תקדים בעולם היהודי? הרב רון קרוניש על כנס של ארגון 'לימוד' באנגליה, שמתקיים בכל חורף במהלך 37 השנים האחרונות.
בשבוע שעבר, ביחד עם אשתי איימי השתתפתי בכנס בעיר בירמינגהם, שבאזור מידלנדס שבמרכז אנגליה, מרחק נסיעה של שעתיים מלונדון. בשנה שעברה השתתפנו בכנס ונדבקנו ב"חיידק" הלימוד (לנוכח האווירה מסבירת הפנים), והחלטתנו לחזור השנה לאירוע מיוחד זה. שנינו שימשנו כמרצים וכמשתתפים בדומה לכ-600 מנחים שהיו ביותר מ-1400 מושבים השנה. כולנו הגענו ללמוד וללמד באווירה המדהימה של פלורליזם יהודי רדיקלי, שבה כל המשתתפים מציגים עצמם בשמם הפרטי והתארים אינם חשובים (למעט כמובן אם אתה הרב הראשי של בריטניה, שהגיע שוב השנה ונשא שתי הרצאות מצוינות). למרות שמושבי הלימוד היו מגוונים ביותר מבחינת התוכן והאיכות, רובם היו מעולים וכמה מהם היו ממש מרתקים ורוממו את רוחי.
שירי מחאה, השראה ותפילה – אם תרצו
המפגש הנבחר מבחינתי היה הרצאה מעולה ושירה בצידה על המוסיקה והפרשנויות על שירתם של כמה מהמשוררים היהודים המפורסמים ביותר והזמרים של המאה ה-20 והמאה ה-21 – בוב דילן, לאונרד כהן, ופול סיימון. המושב שהיה בהנחייתה של מורין קנדלר, משתתפת ותיקה מבריטניה בכנסי הלימוד שהיא מורה מעולה. כותרת ההרצאה שלה הייתה "שירי מחאה, השראה ותפילה – אם תרצו", וזה כלל הכול כמובטח.
בערב הנעילה החגיגי של הלימוד – ביום רביעי בלילה, ה-28 בדצמבר – היו הופעות שירה מעולות. בין ההופעות הטובות ביותר הייתה הופעתו של זמר העם, היהודי האמריקאי הידוע, ג'ף קלפר. אני זוכר היטב את ג'ף קלפר, בהופעות במחנות הקיץ שלי, במסגרת המחנה הארצי של תנועת הנוער הרפורמית בארה"ב שהתקיימו בתחילת שנות ה-70 בוורויק, ניו יורק. אז קלפר היה זמר מוביל צעיר ואני הייתי פעיל צעיר וסטודנט לרבנות.
צפו: ג'ף קלפר מבצע את השיר "שלום רב"
כאשר קלפר שר את 'לא עליך המלאכה לגמור' (של תיקון העולם) מתוך פרקי אבות, (שהוא חיבר את המוסיקה לטקסט לפני יותר מ-40 שנה), הוא עזר לי להיזכר בפעילות שלי כצעיר בארה"ב לפני 45 שנים ומדוע העברתי בשנים האחרונות את הלפיד של 'תיקון עולם' לדור הבא. קלפר שר את שירו הידוע של אריק איינשטיין, שאותו לא שמעתי בישראל כבר הרבה שנים – 'אני ואתה נשנה את העולם', ודמעות של נוסטלגיה עלו בעיני לזכר הימים הטובים של התמימות הישראלית. בעבר חשבנו שמוטל עלינו לסייע למדינת ישראל הצעירה להפוך "לאור לגויים", ואני עדיין לא ויתרתי על האידיאל הזה, אבל הדבר הופך להיות קשה יותר ויותר במהלך השנים.
פגישה עם אנשים מעוררי השראה
בכנס הלימוד של השנה, נפגשתי באנשים מעוררי השראה נוספים שהעלו בי רגשות עמוקים: ביניהם הרבה סוזן סילברמן (ומשפחתה) מירושלים אשר חלקה עם הנוכחים סרט וידאו נוקב שעקב אחרי המסע שלה (ושל בעלה יוסף) לאימוץ הבן הראשון שלהם מבית יתומים באתיופיה. סילברמן הקריאה בפנינו חלקים מרגשים מספר הזיכרונות החדש שלה שכותרתו: 'הטלת גורל: בניית משפחה בעולם שבור ויפה' (אותו קראתי לאחרונה ואני מאוד ממליץ עליו); יוסי אברמוביץ, אף הוא מירושלים שהוא עתה יזם ידוע בתחום האנרגיה הסולארית, יחד עם רות מסנגר, מניו יורק, המנהיגה האגדית של ה-"American Jewish World Service". השניים דיברו באופן אישי ומקצועי על הדרכים שלהם למעורבות גלובלית, מתוך נקודות ההשקפה היהודיות העמוקות שלהם. השניים הזכירו את פועלם של הרב אברהם יְהוֹשֻׁעַ השל והכומר ד"ר מרטין לותר קינג, שתי דמויות שהשפיעו עמוקות על חיי כאדם צעיר הגדל באמריקה בשנות השישים ומתעניין בסוגיות של צדק חברתי.
מוטסים עלי בבית המשפט העליון, ירושלים CC BY-SA 4.0 , photo by Daria Carmon cc: wikipedi
הייתה לי ההזדמנות לשמוע ולפגוש את מוטסים עלי שהגיע לישראל מדארפור שבדרום סודן, והיה למבקש מקלט הראשון שקיבל מעמד של פליט בישראל. הפגישה הייתה אף היא מרגשת ומעוררת השראה. יחסה של ישראל למבקשי המקלט שהגיעו אליה מאפריקה לא התאפיין בדרך כלל בהגינות יתר ובכבוד, כאשר אלו הידפקו על שעריה. אימי ואבי והוריהם, שהיגרו לאמריקה, היו מכנים זאת "שנדה" (בושה!). אולם, איש צעיר זה הצליח לנווט במבוך המערכת הבירוקרטית הישראלית, שברוב המקרים מכניסה את מבקשי המקלט למחנות מעצר. הממסד מציב בפני מבקשי המקלט מערכת בירוקרטית סבוכה וקשיים רבים בדרכם להתקבל לחברה הישראלית. בימים אלה מוטסים עלי לומד משפטים ופעיל בתחום זכויות אדם בישראל. במסגרת זו, הוא יסייע להקל על המצוקות והקשיים של אחרים, שעדיין מבקשים מקלט בארצנו.
אשתי ואני זכינו להשתתף במושב מעולה שעסק בנושא של הומור יהודי שנוהל על ידי ידידנו הותיק, אנדי סילו-קארול, העורך הראשי של "JTA" בארה"ב, ובזכותו צחקנו באחד הערבים של הכנס. יום קודם לכן, שמענו אותו מציג ניתוח מצוין על ההצבעה היהודית בבחירות האחרונות בארה"ב, שהייתה מצחיקה או מבדרץ עד לרגע האסון, האכזבה והדיכאון שהגיעו לנוכח תוצאות הבחירות בליל ה-8 בנובמבר, 2016. ההזדמנות "לצחוק עם דמעות" (ביטוי באידיש ששמעתי מאימי), על "המצב היהודי" התקבלה בחום על ידי המשתתפים. הניתוח המצחיק עמד בניגוד לשאר המושבים הרציניים, ולעתים אפילו המדכאים שעסקו בפליטים, ישראל וסוגיות בנות זמננו.
ביום האחרון, השתתפתי בסיור לימודי בין דתי – שאורגן על ידי מועצת הנציגים של הקהילה היהודית של בריטניה, שעבורה יחסים בין דתיים טובים, הם חלק מאסטרטגיה הקהילתית הכוללת – בתוך כך ביקרנו במקדש סיקי, מסגד גדול, בכנסיית פאנטקוסטל ובשכונות העניות של מרכז בירמינגהם, שבהן שיעור האבטלה של הצעירים מגיע לכ-37%. בשכונות אלו מתגוררים מהגרים מפקיסטן, באנגלדש ומהאיים הקריביים המנסים עדיין להסתגל לאורח החיים הבריטי למרות שהם חיים בבריטניה כבר 40 עד 50 שנה. המארחים שלנו עשו כמיטב יכולתם להציג את הצד החיובי של המצב המייאש למדי, על ידי הצגת החלקים הטובים יותר של הדתות שלהם. למדנו על סיפורי הצלחה של שיתוף פעולה בין דתי בעיר שלהם.
אחד הסיפורים הטובים ביותר היה הסיפור על רב אורתודוקסי מקומי שיצר קשר עם מוסלמים במצוקה בעקבות גל האסלאמופוביה שהתפשט במערב, לאחר ההתקפות הנוראיות של מוסלמים קיצוניים בארה"ב ב-11 לספטמבר, 2001. אותו רב אמיץ נכנס למסגד והצטרף למוסלמים מקומיים בהפגנה מדהימה של סולידריות בין דתית. הלוואי שרבנים רבים נוספים מכל הזרמים יעשו מחוות חיוביות מעין אלה לעתים קרובות יותר!
claps to the amazing steering group of #limmudconf16 ?⭐️?⭐️@limmud https://t.co/PwGwQbrVrl
— Limmud (@limmud) December 28, 2016
כיצד מוסלמים ויהודים יכולים לחיות בדו קיום
שמחתי להיות חלק מפאנל של דוברים בנושא "כיצד מוסלמים ויהודים יכולים לחיות בדו קיום?". בפאנל השתתפו איתי שני עמיתים מישראל – ת'אבת אבו ראס, מנהל שותף של יוזמות קרן אברהם ומייק פרשקר ממרחבים ורהיל ראזה, ואישה מוסלמית אמיצה מטורונטו שבקנדה, שדיברה בהתלהבות על מאבקיה למען זכויות אדם ולהקמת תנועת רפורמה חדשה עבור מוסלמים מערביים שחותרת "לצרפם למאה ה-21". (כפי שהיא הגדירה זאת).
הייתי יכול להמשיך ולספר עוד הרבה סיפורים על התובנות שהפקתי ממושבי הלימוד והמפגשים האישיים שהיו לי בכנס לימוד שהתקיים באנגליה בשבוע שעבר. כמו כן, היו לי כמה שיחות מרתקות בשני המושבים שֶׁהִנְחֵיתִי: האחד עסק בשאלה, "האם דו-קיום יהודי – ערבי בישראל עדיין אפשרי? והשני, בנושא "דיאלוג בין – דתי – סיפורי הצלחה ואתגרים". בכל אחד מהמושבים אנשים חלקו סיפורים מיוחדים על הדרכים הטובות ביותר לפעולה, וכן הביעו את דאגתם לגבי נושאים שהטרידו אותם. שמחתי להנחות מושבים אלה במסגרת תפקידי כיועץ בכיר של המועצה הבין דתית המייעצת בישראל (ICCI), שהיא מאז ה-1 בינואר 2015, המחלקה הבין דתית של רבנים למען זכויות אדם.
השתתפות ב'כנס העל' של ארגון 'לימוד', (ישנם עתה כנסי לימוד קטנים יותר בלמעלה מ-80 ערים ביותר מ-40 ארצות), הייתה עבורי, יותר פסטיבל של למידה ותרבות, מאשר רק כנס אינטלקטואלי. לאחר יותר מ-37 שנים, 'לימוד' נשאר אחד הארגונים הפלורליסטיים המכילים והחשובים מבין הארגונים היהודים בעולם היום. בראש הארגון עומדים מנהיגים צעירים נלהבים ודינמיים שאיכפת להם מאוד לקדם למידה יהודית שמאחדת כל כך הרבה יהודים מבריטניה ומשאר חלקי העולם סביב מטרה ומחויבות משותפים. הכנס ממשיך להשכיל ולעורר השראה בקרב אנשים מרחבי העולם. כל הכבוד! ברכות על ארגון כנס מרשים נוסף.
הרב רון קרוניש
