חוות דעת רבנית על "חוק ההסדרה" הלא הוא "חוק גזל הגוי" ›

הצעת החוק הקרויה "חוק ההסדרה", אם תעבור, תהווה עבירה חמורה על כללי המוסר והאתיקה היהודית הבסיסיים ביותר. זאת בנוסף על פגיעתו החמורה של החוק בסדרי שלטון תקינים, בדמוקרטיה, בכבוד מערכת המשפט הישראלית ובחוק הבינלאומי. רבנים יקרים עזרו לנו לעצור חוק שיכשיר את גזל הגוי באמצעות קמפיין מכתבים נגד חוק ההסדרה.

הנה מספר תחומים בהם החוק המוצע הינו עבירה קשה ביותר על עקרונות המוסר וההלכה לפי הבנתנו, אף יותר מעצם העבירה הבסיסית על "לא תגנוב", שבעשרת הדיברות:

1. איסור חילול השם שבגזל הגוי:

"חמור גזל גוי מגזל יהודי" כי יש במעשה צד מובהק של חילול השם. (ראה: "שולחן ערוך": חשן משפט שמ”ח, ב; שנ”ט, א)."יוצא אם כן, שאיסור גניבה וגזילה שוה הן לישראל והן לגוי, וכשם שאסור לגנוב ולגזול ממון ישראל כך אין לגנוב ולגזול ממון גויים. ויתירה מזו אמרו, שחמור גזל גוי מגזל ישראל כיון שיש בו גם חילול השם."

אין לנו ספק שמטרת החוק הזה הוא "להכשיר את השרץ" על ידי הכרה בהשתלטות מתנחלים על אדמה של פלסטינים והכשרת ההשתלטות כאדמה השייכת לאותם פורעי חוק יהודים – זה נובע מהקריטריונים שמציב החוק. דבר עבירה המתפרסם ברבים, אף שמעבירים "חוק" לגביו, נותר והינו חילול השם.

2. שוויון לפני החוק:

"מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כד, כ"ב) "לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה," (דברים כה', יד').

החוק מנוסח כך שהתנאים להכשרת בנייה על קרקע פרטית יכולים לחול, רק במקרה שבו מתנחלים יהודים בונים על קרקע של פלסטינים – דרושה הסכמה מפורשת או משתמעת של רשויות המדינה או גופים מיישבים המזוהים עם המתנחלים. וההסכמה יכולה להתפרש גם כחיבור לתשתיות, שמירה של הצבא וכו'. אלו תנאים שמלמדים כביכול על הסכמה להתיישבות, והם אפשריים רק במקרה של התיישבות יהודית ולא אפשריים במקרה של יישובים פלסטינים. בנוסף, יש בסוף החוק נספח המציין שמות של רשימת מאחזים יהודים בלבד. זה עובר על התפיסות של "איפה ואיפה" ו"חוק אחד יהיה לכם כגר כאזרח".

3. איסור גזל כבשת הרש:

"וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו" (שמואל ב', י"ב). החוק המוצע יביא לגזל אדמות של פלסטינים שמופלים בהקצאת אדמות מלכתחילה ושגם מצבם הכלכלי, בהכללה, גרוע בהרבה מזה של המתנחלים. הרקע לכך הוא מציאות במסגרתה מרבית אוכלוסיית הגדה מקבלת את מיעוט השטח: כשני מיליון פלסטינים תחומים לכ-40% משטח הגדה ואילו לטובת כ-400 אלף מתנחלים מוקצים כ-60% משטח הגדה – רוב שטח סי. זאת בניגוד להסכמי אוסלו שדיברו על ניהול ישראלי של שטח סי גם לטובת האוכלוסייה הפלסטינית ולא על הקצאתו לאינטרסים ישראלים כמעט באופן בלבדי. בנוסף לכך, השטח שמוקצה לטובת המתנחלים – שטח סי – לא רק גדול משמעותית מהשטח המוקצה לפלסטינים, הוא גם רציף; השטח המוקצה לפלסטינים מקוטע ל-220 מובלעות של שטחיי איי ובי, שחלק ניכר מהן קטן מ-2 קמ"ר, ולא מאפשר פיתוח כלכלי סביר.

אם כן, על הרקע הזה לקחת את מעט האדמות שיש לפלסטינים בשטח סי זה לא רק גזל ולא רק גזל הגוי, זה אכן גזל כבשת הרש. זהו המעשה הכי לא יהודי שניתן לדמיין; ואולי החוק הכי לא יהודי שהכנסת עומדת לחוקק.

4. כבוד הבריות:

זהו ערך בסיסי ביהדות שעל פיו ניתן לשפוט כל דבר הנעשה על ידי יהודים האם הוא כשר או לא. הכלל שמובא בתלמוד אומר “גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט, עמוד ב'). לפי כלל זה איסורים אחרים נדחים כאשר קיומם כרוך בביזיון לאדם. כאשר חוק כמו זה המוצע בא להפלות לרע בעלי קרקע ערבים לעומת מתנחלים יהודים שגזלו אדמות לא להם בכוח הזרוע ובחסות הצבא יש בכך פגיעה קשה ביותר בכבוד הבריות. יש בו בנוסף על עצם הגזל וחילול השם שבו גם השפלה חמורה של כבודם של אותם פלסטינים נטולי ייצוג או כוח במערכת המחליטה על גורל אדמותיהם.

5. גניבת דעת או אונאת דברים: ערך היושר:

הרמח"ל (הקדמה למסילת ישרים): "ההליכה בדרכיו כולל כל עניין יושר המידות ותיקונם. והוא מה שבארו ז"ל: 'מה הוא רחום אף אתה רחום וכו". וכלל כל זה שינהג האדם כל מידותיו וכל מיני פעולותיו על פי היושר והמוסר." נאמר גם במקורותינו : "שמות", כג ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק , וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע" , וכן ("ויקרא", יט יא): "לֹא תִּגְנֹבוּ, וְלֹא תְכַחֲשׁוּ, וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" ועוד הרבה מאמרים בהלכה ובספרות המוסר על ערך היושר כי יהודי אמור ללכת בדרך הישירה. אגב לא מעט מופיעה זיקה במקורותינו בין הגזל או פשע חמור אחר לשקר, כמו בפסוקים למעלה. בבית המשפט (ואני מוסיף קל וחומר בבית מחוקקים!) האיסור הוא חמור יותר – "מדבר שקר תרחק"; לא רק שאסור לשקר, אלא שחייבים להתרחק מכל דבר שעלול להיראות כמו שקר או להביא לידי שקר; בית המשפט חייב להיות מקום של אמת צרופה". (נחמה לייבוביץ, עיונים חדשים לספר "שמות"). חז"ל הסיקו ממשפט זה – "מדבר שקר תרחק" – 13 הנחיות שונות לשופטים, לבעלי-דין ולעדים במשפט, והן מפורטות בתלמוד בבלי, שבועות ל:-לא.:

החוק המוצע מדבר בלשון כללית מאד אך ניתוח מדוקדק של נוסחו מגלה כיצד באופן מובלע הוא מבקש להיטיב רק עם יהודים. כשדובר בחוק על המילה "התיישבות", השמיטו את המילים "יהודית" ו"ישראלית" מהנוסחים העדכניים יותר, ולפיכך בהצעות הללו נכתב רק "התיישבות" באופן כללי וכביכול אוניברסאלי, כדי להתמודד עם בעייתיות משפטית וחוקתית. אך כוונת החוק ברורה, וכאמור, הקריטריונים להכשרת התיישבות שהוא מציע – למשל הסכמה של מוסדות מיישבים – יאפשרו הכשרה רק של התיישבות של מתנחלים יהודים. אין ספק שהחוק לא יאפשר להכשיר ישובים פלסטיניים כמו חאן אל אחמר, סוסיא, וכו'; על אף שהללו לא יושבים על אדמות פרטיות של אחרים ורק סובלים מאי-הכרה בשל אפליה בתכנון. עם כן, אופן הניסוח הכביכול שיוויוני של החוק הוא ניסיון לגניבת דעת.

6. איסור דחיקת החלשים בבנייה לחזקים:

"ה֗וֹי מַגִּיעֵ֥י בַ֙יִת֙ בְּבַ֔יִת שָׂדֶ֥ה בְשָׂדֶ֖ה יַקְרִ֑יבוּ עַ֚ד אֶ֣פֶס מָק֔וֹם וְהֽוּשַׁבְתֶּ֥ם לְבַדְּכֶ֖ם בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ," (ישעיהו ה, ח). רש"י כותב על הפסוק הזה: "מגיעי בית בבית" – מקרבים בתיהם זה אצל זה, ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין שני הבתים; וכן "שדה בשדה".

"יקריבו עד אפס מקום" – שאין מקום לעני לישב. זאת אומרת, זאת אזהרה לחזקים לא לבנות את בתיהם כך שלחסרי הכוח לא יוותר מקום בתווך.

צריך לזכור שחוק גזל הגוי בא על רקע מציאות במסגרתה הפלסטינים תחומים לכ-220 מובלעות של שטחיי איי ובי, שחלק ניכר מהן קטן מ-2 קמ"ר, ולא מאפשר פיתוח סביר. אם כן, על הרקע הזה לקחת את מעט האדמות שיש לפלסטינים בשטח סי זה לא רק גזל זו עבירה על האזהרה: "הוי מגיעי בית בבית".

7. רדיפת צדק כערך יהודי מרכזי:

נאמר "צדק צדק תרדוף" (דברים 16,20) והכוונה היא לערך אבסולוטי לא יחסי. לא צדק לעם אחד, על חשבון האחר, אלה צדק לכל. זוהי דרכו של אברהם אבינו שנבחר: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:" (ספר "בראשית", 18,19). דרכו של אברהם אם כן הוא בשמירת צדק ומשפט לא עוותו כמו בחוק הזה חס וחלילה !

8. רדיפת שלום כערך הלכתי בסיסי ומחייב:

נאמר "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים ל"ד, ט"ו) האם חקיקת חוק כזה מהווה רדיפת השלום והטוב? האם הסדרה בחוק של אפשרות לגזל ממוסד של אדמות פלסטינים מקדמת אפשרות של פיוס עימם? או שמא זהו ניסיון הפוך של מניעת כל אפשרות של פתרון הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים? חז"ל ידעו יפה מאוד את מעלתו של השלום. הבעיה היא שברגיל ההולכים בדרכם מפרשים דבריהם רק כמתייחסים לשלום בתוך ישראל ולא עם שכניו – וזו טעות חמורה. אמנם "אין שלום לרשעים", אך גדול ההופך אויבו לאוהבו. וכן ראה על מעלת השלום במקור הבא:
בספר "מדבר רבה" כתוב על ברכת כהנים: "… וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם…" (יא ו, לפרשת "נשא"). ר' שמעון בן חלפתא אמר: "גדול שלום, שאין כלי מקבל ברכה, אלא שלום," שנאמר (תהלים כט): "ה' יברך את עמו בשלום אף בברכת כהנים אחד, כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום, אא"כ שלום עמהם… גדול שלום, שניתן לענוים, שנאמר (שם לז): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום". ומנגד נאמר: "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם עַל עִנּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין, וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה" (משנה אבות ה).

מדינה יהודית?

כפי שראינו מעלה, הציוויים היהודיים שחוק גזל הגוי ("חוק ההסדרה"), מפר בגסות, כשהוא גוזל, מפלה, מבחין ודוחק פלסטינים מאדמותיהם למובלעות קטנות וצפופות, הם רבים ומרכזיים במסורת היהודית.

כל יהודי הגון, בעצם כל אדם הגון, יתרחק כמו מאש מחקיקת חוק כזה או כיבודו. יש לעשות את הכול כדי למנוע מחרפה כזאת להתבצע בכנסת ישראל. "עת לעשות לה' הפרו תורתך"! (תהלים קיט קכו)

קיראו עוד:

מקור התמונה למעלה: הצעת חוק ההסדרה מצד אחד וספר תנ"ך פתוח על ספר פינחס מצד שני. By Moumou82 (Own work) [Public domain], via Wikimedia Commons

תגובת רבנים למען זכויות האדם לאישור חוק ההסדרה בקריאה שלישית, 7.2.2017

***