A naval action during the siege of Tyre in South Lebanon (350 BC). Drawing by André Castaigne, 1888–1889.
תמר אברהם רואה בפרשת השבוע "וישב" נקודת מפנה ביחס האבות לאנשים ולעמים שבקרבם הם חיים. הם לומדים כי הזר, האחר יכול להעניק סביבה תומכת, דווקא כאשר המשפחה המקורית מתגלה כעוינת
המרחק ששמרו האבות מהאחר
עד כה, האבות שמרו על מרחק מהאחר:
אברהם עזב את מסופוטמיה ולא היה מוכן לחזור לשם. מצרים הייתה עבורו אמנם מקום מפלט מרעב, אך הוא חשש מהתאווה המינית של המצרים. תאווה שעלולה הייתה לסכן את חייו והביאה את שרה לסכנת אונס. על יעקב עברו שנים קשות אצל חמיו הערמומי במסופוטמיה. אברהם ויצחק השתדלו לקיים יחסים תקינים עם הכנענים, בכדי שיוכלו להתקיים בקרבם, אך הם נמנעו מייחסי ידידות והתנגדו לנישואי צאצאיהם עם כנענים או כנעניות. ניסיונה של דינה להתחבר אל בנות הארץ נכשל נוכח סירוב אחיה להסכים ל"נישואי תערובת" (ולא כאן המקום להרחיב על כך שסביר להניח שהיה סיפור אהבה אמיתי בינה לבין שכם ועניין האונס הוכנס רק כדי להמעיט בחומרת הטבח שביצעו בני יעקב בתושבי שכם).
האחים של יוסף מקנאים בו. הם רוצים לרצוח אותו בגלל הקינאה. דווקא בבית המצרי שאליו יוסף מגיע כעבד, יש מקום שבו מעריכים אותו לא לפי מוצאו, אלא לפי כישרונותיו. יוסף זוכה למעמד מכובד ובסופו של דבר יתמנה למשנה למלך מצרים, אשר מעדיף למנות לתפקיד איש "אשר רוח אלהים בו" (בראשית מא,לח), גם אם הוא זר.
גם יהודה אינו מרגיש עוד נוח בקרב אחיו. ההקשר בסיפור, נותן לחשוב שהסיבה טמונה במה שקרה סביב מכירת יוסף – ויורד "מאת אחיו ויט עד-איש עדלמי ושמו חירה" (לח,א). חירה העדלמי, שסביר מאוד להניח שהוא כנעני, הופך לרֵעֵהו של יהודה, לחבר לנפש שבסיבתו יהודה מקים את משפחתו (לח,ב), שעוזר לו להתגבר על מות אשתו (לח,יב) ולוקח על עצמו את פדיון הערבון המביך מאת הזונה (לח,כ).
לא רק רעהו הקרוב ביותר הוא כנעני, אלא יהודה לוקח גם "בת איש כנעני" (לח,ב) לאישה. פרשנים רבים התקשו לקבל כי אחד הבנים של יעקב, ועוד זה שממנו יצא זרע המלוכה, אכן לקח, בניגוד מפורש לעמדת סבו (כד,ג) והוריו (כו,לד-לה; כז,מו-כח,א) אישה כנענית ולא בת מיוחסת ממשפחתו המורחבת של אברהם. כבר תרגום יונתן מתרגם "כנעני" כ"תגרא", סוחר, כפי שאכן פירוש המילה בישעיה כג,ח; הושע יב,ח וזכריה יד,כא. בכיוון זה הלכו רוב מפרשני ימי הביניים, להוציא סעדיה גאון ואבן עזרא, ומצאו הסברים ותירוצים מדוע לא יתכן כי יהודה התחתן עם כנענית.
הקשר עם בת הכנעניפרשנים מאוחרים לא הרשו לעצמם ללכת בצורה כה נחרצת נגד הפשט. משהו השתנה בתפיסה שלהם. הם ראו את הקשר עם בת הכנעני בעין שלילית והסתמכו על התורה שמתארת את הליכת יהודה אל הכנענים כירידה (לא רק טופוגרפית, אלא גם מוסרית) וכי שניים משלושת בני הכנענית רעים בעיני ה' ומתים בטרם עת וללא צאצאים).
פירוש מעניין מציע הרב הגרמני בֵנּוֹ יקוב (Benno Jacob, 1862-1945) בפירושו לספר "בראשית". הוא שם לב לכך כי אשתו של יהודה נקראת "בת איש כנעני" ללא שם פרטי, בעוד תמר כלתו, שגם היא לדעתו של יקוב ללא ספק כנענית, נקראת רק בשמה הפרטי ללא אזכור מוצאה האתני. מכאן מגיע יקוב למסקנה כי להיות כנעני אינו עניין של "דם" ומוצא, אלא של תכונה ומידות. אשתו של יהודה נותרה כנענית בכל הקשור לתכונות השליליות של הכנענים שמזכירה התורה; בעיקר באשר לעבודה זרה ולגילוי עריות. תמר התגברה בכוח אישיותה האינדיבידואלית על תכונות אלה, הייתה פתוחה להצטרף למשפחה של זרים שהביאה עמה את האמונה באל המיוחד שלה וכך הפכה לאם שלשלת המלוכה.
בנו יקוב מגדיר את דמותה של תמר כ"ניצחון הרוח על ה'דם'". הפירוש שלו לספר בראשית ראה אור בברלין ב-1934 כאשר כבר השתלטה על גרמניה האידיאולוגיה הנאצית שקבעה את ערכו של אדם ואת זכותו לחיות על פי "דמו" ומוצאו. יקוב היה מעורב במאבק באנטישמיות מאז ימי לימודיו בברסלאו וראה גם בפרשנות שלו תגובה לביקורת המקרא הפרוטסטנטית ש"פה ושם" אימצה את ראיית המקרא כ"תעודה ותוצרת של גזע נחות", כפי שהוא כותב במבוא. לא הוא ולא אנשי רוח אחרים הצליחו לבלום את הנאצים, ויקוב נמלט בסופו של דבר ב-1939 ללונדון שם נפטר ב-24 בינואר 1945, כשלושה חודשים לפני נפילת המשטר הנאצי. אולם, הוא הציג תיאולוגיה אלטרנטיבית, אנטי-גזענית, שרואה את ערכו של האדם באישיותו ובמידותיו ולא במוצאו. תיאולוגיה זו נשארת רלוונטית עבורנו גם היום מול אידיאולוגיות של "טוהר הדם" מבפנים ומבחוץ.
שבת שלום,
תמר אברהם