בדבר תורה לפרשת "וירא", הרב פול ארברמן בוחן את חוסר האמון והצחוק בלידתו והנקתו של יצחק. שאלת ההנקה, נבחנת גם כשאלה מגדרית המאתגרת את המרחב הציבורי, וגם כשאלה שמתאגרת את הגבריות. בתוך כך, מבקש הרב ארברמן לאתגר את גבולות היהדות הקונסרבטיבית שבתוכה גדל והתחנך.

בדבר תורה לפרשת "וירא", הרב פול ארברמן בוחן את חוסר האמון והצחוק בלידתו והנקתו של יצחק. שאלת ההנקה, נבחנת גם כשאלה מגדרית המאתגרת את המרחב הציבורי, וגם כשאלה שמאתגרת את הגבריות. בתוך כך, מבקש הרב ארברמן לאתגר את גבולות היהדות הקונסרבטיבית שבתוכה גדל והתחנך.

בפרשת "וירא" אנו קוראים על דברי שרה, "וַתֹּאמֶר שָׂרָה–צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי. ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה: כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו" (בראשית 21:6). רש"י מציע שני הסברים לצחוקה, "כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי." הראשון הוא שאנשים אחרים ידעו כי שרה רצתה ילד, ולכן הם יהיו מסוחררים מאושרה, כשהיא אכן תלד את התינוק. ההסבר השני, הוא שהם שמחו עבור עצמם. המדרש מסביר שכוח לידתו של יצחק היה כה חזק ושהתפשט כוחו גם לנשים עקרות אחרות, שאף הן ילדו – ו וצחקו משמחה.

לדעתי, הַפְּשָׁט הוא שכולם צחקו, כי הם מעולם לא ראו אישה מבוגרת יולדת. זהו צחוק עצבני של הִתָּקְלוּת במשהו חדש ויוצא דופן. אנחנו לא שונים. גם אנחנו מגיבים בצחוק עצבני, כשאנו מתמודדים עם משהו חדש ומאתגר.

הנקה במקום ציבורי ובבית כנסת

זה לא מפתיע שנמתח קו, בין הדורות השונים של הוועדה של התנועה היהודית הקונסרבטיבית, בשאלת ההלכה והסטנדרטים להתיר לנשים להניק את ילדיהם בבתי כנסת. הרב ברדלי שביט ארטסון כתב בחוות דעת משפטית: "אני מבין את ההלכה שמתירה הנקה במקום ציבורי, כולל בבית מדרש או בבית כנסת במהלך תפילה, כל עוד זה נעשה בצניעות, עדינות ובאופן מכובד."

אני חושב שאם נשאל אנשים צעירים, הם יסכימו שהדבר משקף את רגשותיהם וערכיהם. לפני שניתן לדור שנולד אחרי המילניום לטפוח לעצמו על השכם, בהסכמה על כך, חשוב להזכיר לעצמנו, שבפני כל דור ודור עומדים האתגרים לבחון את הנורמות, והערכים שבתוכם הם גדלו.

לדוגמא, אולי אתם לא יודעים, אולם לפי המסורת היהודית ילד רגיל יכול לינוק בתקופה בין גיל שנתיים, לבין ארבע שנים ("שולחן ערוך יורה דעה" 81:7). אבל האם ידעתם כי אישה אחרת יכולה להניק אותו, ולא בהכרח אימו?

בתלמוד מסכת "שבת" (53, ב') נכתב: "ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו". האם היה זה נס חד פעמי?

במדרש "בראשית רבה" (30:8) נכתב: "מרדכי – זן ופירנס. אמר רבי יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא. רבי ברכיה ורבי אבהו בשם רבי אליעזר בא לו חלב והיה מניקה כד דרש ר' אבהו בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולא מתניתא היא רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור:"

ובמילים פשוטות, הרב יודן אמר: בהזדמנות אחת מרדכי הסתובב והלך לכל המניקות אבל לא יכול היה למצוא אחת עבור אסתר. ובעקבות זאת, הוא בעצמו הניק אותה (אירוע יחיד). הרב ברכיה ורבי אבהו בשמו של ר' אליעזר אמרו, שהחלב הגיע אליו והוא הניק אותה (בהזדמנויות רבות). המדרש אומר, וזה החלק המעניין, כשהרב אבהו לימד את הסיפור הזה בפומבי, כל הקהילה צחקה. בוודאי שהם צחקו – זה נשמע אבסורדי!

הרב אבהו הגיב לצחוק של הקהילה והתייחס למשנה וציטט "חלב הזכור טהור", כלומר החלב של הגבר היה נקי. אבל זה לא עזר והם לעגו לו עד סוף ימי חייו, עד שהפרות הגיעו הביתה. האמת שגם אני הייתי משועשע, עד שמצאתי עוד התייחסות לגבר מניק בספר "איוב" (21:24):

"כד עֲטִינָיו, מָלְאוּ חָלָב; וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה."

ואז מצאתי לא מעט עדויות והסברים רפואיים באינטרנט, שאומרים שאכן זה אפשרי עבור גבר להניק את ילדיו.

לפני שנים רבות, אשתי העייפה מלהניק, באה אלי עם השאלה הבלתי נמנעת, "נו, אז אתה מוכן להתחיל להניק," (וכאן אני חייב להעיר, שקמתי פעמיים בכל לילה להאכיל את ילדיי עם בקבוקי חלב מוכנים). אני תופס את עצמי כגבר נאור , ולכן שקלתי את תשובתי לאישתי בקפידה. ואמרתי, "למה? הרי זה הרעיון הכי מגוחך ששמעתי מעודי! גבר מֵנִיק – מגוחך." האם לא יצאו עם קילשונים לשרוף אותי כמכשפה – הרב המֵנִיק. מה אני צריך את כאב הראש הזה!.

מדוע הרעיון כל כך מגוחך אם הוא אכן אפשרי? כי למעשה הרעיון כל כך זר לי. זה כרוך בהיפוך תפקידים מגדריים. הרעיון הזה מאתגר את הגבריות שלי, משהו שהוא מאוד חשוב לי. גם אם זה טבעי במקרים מסויימים, חשוב לציין שלא ראיתי מעולם גבר שמשתלט על הנקה, מעולם לא ראיתי זה נעשה. לא גדלתי עם זה ולא התרגלתי לרעיון.

By Michal Patelle (Women of the Wall) [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], via Wikimedia Commons

By Michal Patelle (Women of the Wall) [CC BY-SA 3.0], via Wikimedia Commons

נשים מובילות תפילה

לפני שנים רבות עברתי תהליך של קבלת השתתפות נשים בהובלת תפילה (כחזניות). בתחילה היה לי מוזר מאוד לראות נשים מובילות בתפילה. אני זוכר שאמרתי, שבתקופת הימים הנוראים גבר שמוביל את התפילה, נשמע טוב יותר מנשים. ובכן אתם יודעם מה? התגברתי על זה מהר מאוד. כששמעתי חזנית טובה מובילה את תפילות הימים הנוראים.

חשבתי שזה מוזר לראות נשים שמניחות תפילין. ואסור לשכוח את העובדה שגדולי החכמים בתנועה שלנו נסחו מאמרים מקיפים ומשכנעים עם מקורות וטיעונים, שמראים איך נשים בעבר הניחו תפילין, יכולות להניח תפילין, ובוודאי אף רצוי שהן יניחו תפילין. אבל לא הייתי רגיל בזה. והיום זה נראה לי לגמרי טבעי, ואפילו העובדה שנשים מניחות תפילין תורמת לחוויה קהילתית עשירה יותר.

מה שאני מנסה לומר זה שבהרבה נושאים יש לנו דעות אישיות שגדלנו איתן ודעות קדומות שעלינו להתמודד איתן. אפשר לומר שהדעות הקדומות, הן חלק ממי שאנחנו – אנחנו מקבלים אותן עם חלב אִמֵּנוּ. אבל זה ראוי ביותר לאתגר את עצמנו ולשאול: האם אלו דעות עקרוניות וקבועות, או שאנו יכולים לעדכן אותן או ולהתגבר עליהן. עלינו לבצע חקירה עצמית שכזאת כחלק מהשאלות, מי אנחנו ואיך אנחנו מבקשים לחיות.

בלידתו והנקתו של יצחק מעורבת כמות גדולה של חוסר אמון וצחוק. אבל אברהם ערך משתה גדול ביום בו יצחק סיים את היניקה. הוא ושרה יכלו להבין את האנשים הצוחקים. כל עוד החברים ובני המשפחה יכלו להתגבר על חוסר הנוחות שלהם, לבוא ולחגוג את הגעתם לשלב המבורך הזה בחייהם.

אז הלוואי ונוכל גם אנו לחגוג ברכות שכאלו. הלוואי שנתבסס ונצמיח מעגלים שכאלו, שבתוכם אי נוחות לא עומדת על גבי זכויות של האחר (הערת המתרגם: באנגלית הביטוי "doesn’t trump" מהדהד גם לניצחונו של הנשיא הנבחר טראמפ). שנזכה לחיים ארוכים, עם הרבה מעגלים שנמתחים מצחוק להבנה.

שבת שלום,

הרב פול ארברמן

מודיעין