הרבה ג'ייל דיאמונד קוראת בדבר התורה לפרשת "לֶךְ-לְךָ" את הקשרי התרבות הכוחנית כלפי נשים בעולם העתיק. אברם חייב להחביא את אשתו בשל יופיה. במדרש אברם מניח את שרי בתוך קופסא, וזאת דוגמא להחפצת נשים. ובתוך כך, הרבה דיאמונד דורשת להעניק נִרְאוּת לכל הנשים בחברה.

הרבה גייל דיימונד קוראת בדבר התורה לפרשת "לֶךְ-לְךָ" את הקשרי התרבות הכוחנית כלפי נשים בעולם העתיק. אברם חייב להחביא את אשתו בשל יופיה. במדרש אברם מניח את שרי בתוך קופסא, וזאת דוגמא להחפצת נשים. ובתוך כך, הרבה דיאמונד דורשת להעניק נִרְאוּת לכל הנשים בחברה.

[המאמר נכתב לפני שנודעו תוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב]

ניצול נשים בסיפור התנ"כי ובמדרש חז"ל

אני כותבת ביום היסטורי, כאשר לאזרחי ארה"ב בפעם הראשונה יש את האפשרות להצביע בעד אישה, כמועמדת מפלגה גדולה לבחירות לנשיאות. ראינו דימויים כואבים במערכת בחירות זו שנמצאים בסיפור פרשת השבוע "לך לך": תקיפה מינית, התייחסות לנשים כאל אובייקט, ניצול כוח ועוצמה לרעה ונראות של נשים. כל אלה ממלאים תפקיד בסיפור ובמדרש חז"ל שמקיף אותו.

הסיפור בספר "בראשית" 12 10-17 הוא אחד משלוש גרסאות שונות במקצת של אותו סיפור:

"י וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ–לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה. טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם."

כשאברם נכנס למצרים, המצרים ראו כמה יפה היתה האישה [שרה]. אנשי החצר של פרעה שיבחו אותה בפני פרעה, והיא נלקחה לארמונו. לכן בזכותה לאברם הלך טוב. הוא רכש כבשים, שוורים, עבדים ושפחות, חמורים וגמלים.

אלוהים אמלל את פרעה ובני ביתו עם המכות הרב עוצמתיות על אודות שרי, אשתו של אברם, ואמר:

"מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ."

פרעה שלח את אברם עם אשתו וכל מה שברשותו כשהבין שהיא לא אחותו.

בהקשר של הסכמה לתרבות האונס

הסיפור הזה התרחש בהקשר של תרבות האונס; שבה האפשרות, שאישה יפה תותקף ובעלה יהרג על מנת שהיא תיכבש, באה בחשבון ומתקבלת על הדעת; והיא מוצגת בפשטות כהשתקפות של מציאות. וזאת אישה שאינה מדברת, והסובייקטיביות שלה מנקודת מבטה אינה נשמעת.

הסיפור מביך. כשהוא מתחיל, כשאברם אינו מנסה להגן על אשתו מפני ניצול מיני בידי המצרי. המדרש מתייחס לנושא זה ע"י שזירת נרטיבים נוספים:

"ה' ויהי כבא אברם מצרימה ויראו המצרים, ושרה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר אנא יהיב מכסא, אמרין ליה מאנין את טעין אמר אנא יהיב דמאנין, אמרין ליה דהב את טעין אמר אנא יהיב מן דדהב, אמרו ליה מטכסין את טעין אמר דמטכסי אנא יהיב, מרגלין את טעון אמר אנא יהיב דמרגלין, אמרין ליה לא אפשר אלא דפתחת וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מזיוה. [בראשית רבה (וילנא) פרשה מ']"

בתרגום לעברית:

וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד…(בראשית 12:14). איפה היתה שרה? אברם שם אותה בקופסא ונעל אותה מבפנים, כך שהמצרים לא יוכלו לראות אותה. כשאברם הגיע לשערי מצרים, אנשי המכס ביקשו ממנו לשלם את חובותיו.

"אני אשלם", השיב אברם.

"האם אתה נושא בקופסא מלבוש"?"

"אני אשלם עבור המלבוש"

"האם אתה מוביל בדי משי?"

"אני אשלם עבור בדי המשי".

"האם אתה מוביל אבנים יקרות?"

"חייבו אותי על האבנים היקרות"

"זה הכרחי לפתוח את הקופסא. תראה לנו מה יש בתוכה". כשהוא פתח את הקופסא כל מצרים הבהיקה על ידי זוהר יופיה של שרה."

במדרש זה אנו רואים את אברם מסתיר את אשתו כדי להגן עליה. דמותה של שרי במדרש מוחפצת כקופסא, וכאל מצרך מיובא. קריאה ביקורתית של המדרש גורמת לנו לחשוב לא רק על מיגור הנגע של סחר בנשים, אלא גם לעצור את הפיכת הנשים בחברה לשקופות. הניסיונות האחרונים שראינו להסרת תמונות של נשים ונערות מפרסום (בכדי למנוע פגיעה ברגשות גברים חרדים) הם רק דוגמא אחת לאופן שבו נשים נמחקות ומוחבאות בחברה שלנו. תרבות "היופי", התקיפות המיניות במרחב האישי, ובמקומות העבודה, הם דרכים של "לשים נשים בקופסא". במדרש זה שרי פסיבית שותקת וכלואה. היא מוגנת, אבל גם נמחקת.

"נשארתי ללא אבי, אימי ובעלי"

By the Providence Lithograph Company [Public domain], via Wikimedia Commons

עם זאת הסיפור לא נגמר שם. הקופסא נפתחת ושרי מתגלה. יופייה מתואר כקורן ומאיר. סוג כזה של תיאור מתואר במדרשים על משה התינוק כשנמצא על ידי בת פרעה. הדימויים מצביעים על העל טבעי, אל השכינה, אל הזוהר הבוקע ממה שמוגן על ידי האלוהים. למרות ששרי אינה מדברת היא הקדושה נובעת ממנה. את כוחה לא ניתן לעצור.

על פי גרסה אחרת של מדרש "תנחומא", הנסיונות של אברם להגן על שרי מפני ניצול מיני כושלים, והוא פונה בתפילה

"אמרו לו אין דרך זו להשתמש בה בהדיוט, ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה, כיון שראה אברהם כך התחיל בוכה ומתפלל לפני הקב"ה ואומר רבש"ע זו הוא בטחוני שבטחתי בך ועכשיו עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תביישני," [מדרש תנחומא "לך לך", 5]

שימו לב, בסוף תפילתו של אברם, אנו רואים את האינטרס שלו, במקום הדאגה לאשתו. הוא לא רוצה להיות מבויש או ונבוך. שוב הסובייקטיביות של שרי נעדרת. אבל כפי שהמדרש ממשיך, סוף סוף נשמע קולה של שרי.

"ואף שרה צווחת ואומרת רבש"ע אני לא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרתי /שאמרת/ לו לך לך האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך, א"ל הקב"ה חייך אין דבר רע נוגע ביך ובבעליך הה"ד לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע." (משלי יב).

שרה צעקה ואמרה, ריבונו של עולם, לא ידעתי שום דבר, כשאמרת "לך לך". האמנתי למילים שלך. עכשיו אני לבד בלי הורים או בעלי. האיש הרע הזה יפגע בי.עשה מעשה למען שמך הגדול ולמען האמונה שהייתה לי בדברים שלך. אלוהים אמר חייך, שום רוע לא יאונה לך או לבעלך. על זה נאמר לֹא-יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל-אָוֶן; וּרְשָׁעִים, מָלְאוּ רָע (משלי 12:21).

כמו רבים ורבות, מנפגעי תקיפה מינית וקורבנות פוטנציאליים, שרי פונה לאלוהים ומבקשת שהאמונה שלה תתגשם בישועתה. תפילתה של שרי, גם מציינת את הבדידות שלה "נשארתי ללא אבי, אימי ובעלי." תפילתה משקפת את הבדידות של קורבנות התעללות מינית. הבדידות מהווה סימן היכר של יחסי התעללות. התפילה משקפת את האמונה של שרי במשפחתה. מי יגן עליה? הם היו שם. במקרה הטוב יחסים משפחתיים חזקים משמשים כמחסום, כמגן נגד התעללות וניצול כמו ששרי מדמיינת. במקרים הגרועים ביותר של מערכות יחסים אלה אינם מגנים או אפילו הם עצם מיקומו של הרוע.

סופו של הסיפור (אולי) גואל. בטקסט התורה, אברם "נשלח" עם אשתו ורכושו. בטקסט התורה פרעה מציין כי "לקחתי אותה כאשתי". עם זאת המדרש, באופן כללי, מחזיק בפרספקטיבה ששרי לא נוצלה מינית. למעשה כמו במדרש למעלה, איפה שאלוהים ענה לתפילתה של שרי ואמר "חייך, שום רע לא יהיה לך או לבעלך". לפי מדרש אחד (בראשית רבה 2:42) פרעה הוכה במחלה וכך נמנע מניצול מיני של שרי.

למרות הסוף הגואל, הסיפור נשאר כתזכורת על פגיעות של נשים וגברים. הוא מדגיש את ההקשרים הפוליטיים ונוכחות של כוח לניצול מיני והשתקת קולן של נשים. יש לנו צורך מתמשך לסיוע אלוהי. אנו מבקשים שינויים היסטוריים כדי שישימו קץ לתרחישים המוכרים האלה.