החגים היהודיים המרכזיים העומדים בפתחנו – ראש השנה ויום הכיפורים – נושאים בתוכם את המסר האוניברסאלי הגדול ביותר ובמקביל, הם אינם מתעלמים מהייחודיות היהודית. יחד עם זאת, המרכיב האוניברסאלי/הומניסטי של חגים אלו לעתים קרובות מודחק ומוסתר לטובת המרכיבים הלאומיים שנמצאים אף הם בתפילות שלנו בימים הללו. הרב רון קרוניש על אוניברסאליות וייחודיות בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים.
יש עמוד אחד במחזור התפילות של הימים הנוראים שמסכם תופעה זו בצורה יפה למדי. העמוד כולל שלוש פסקאות שעל פי החוקרים נוספו לתפילות החגים הללו במאה השלישית לספירה כתוספות פואטיות לימים מיוחדים אלה. להלן הפסקה הראשונה:
ובְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה אֱלהֵינוּ עַל כל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כל הַמַּעֲשִׂים. ויִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כְּמו שֶׁיָּדַעְנוּ ה' אֱלהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ עז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ. וְשִׁמְךָ נורָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאת.
הדגש על כל הברואים הוא חד וברור מאין כמותו: אנחנו משפחה אחת של בני אנוש, קשורים האחד לשני, ועלינו למלא אחר רצון האל יחדיו. המסר הוא לא אנחנו נגדם: השבט שלנו מול השבט שלהם, האומה שלנו נגד אומות אחרות. זהו הביטוי הנעלה ביותר של האנושיות המשותפת לכולנו.
זה היה נכון במאה השלישית, וזה צריך להיות נכון הרבה יותר בעולם הגלובלי של המאה ה-21, שבו כולנו ניצבים מול אתגרי שינוי האקלים, ההגירה ההמונית ונושאים אוניברסאליים רבים אחרים.
אולם אנחנו לא עוצרים כאן. אנחנו פותחים עם הביטוי האוניברסאלי של הקשרים המשותפים שלנו כבני אנוש ואז ממשיכים משם להכרה שנוסף להיותנו שייכים לאנושות בכללותה, אנו חלק מעם שיש לו שליחות מיוחדת בעולם, וקשר מיוחד לארץ מסוימת. ועל כן, הפסקה השנייה של תפילה משולשת זו אומרת:
וּבְכֵן תֵּן כָּבוד ה' לְעַמֶּךָ. תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ. וְתִקְוָה טובָה לְדורְשֶׁיךָ. וּפִתְחון פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ וְשָׂשׂון לְעִירֶךָ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדֶּךָ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ. בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ:
אם מישהו מעוניין בהפניה ברורה לעובדה שהיהודים הם עם ולא רק קבוצה דתית, הוא יוכל למצוא זאת כאן בצורה ברורה. אנחנו היהודים עם שיש לו קשר מיוחד במינו לארץ מוגדרת היטב, ארץ ישראל ובה שוכנת עיר החשובה לעם, ירושלים. ואנו שואפים למצוא בארץ זו לא סכסוך ומחלוקת, אלא תקווה ושילוב, שמחה וששון. איזה ביטוי נהדר לחלומות הנפלאים ביותר שלנו כעם, וכיחידים.
ועדיין לא סיימנו. הפסקה השלישית בחלק מיוחד זה של מחזור התפילות שלנו, משלימה את השאיפות שלנו כעם לקראת השנה החדשה:
בְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלזוּ. וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ וְעולָתָהּ תִּקְפָּץ פִּיהָ וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדון מִן הָאָרֶץ.
ומתי זה יקרה? כאשר נבין שאנחנו חלק מאותה אנושיות וחלק של העם. ומה יעשה העם הזה? הוא יחדל מהרשעה [רשעות] והזדון וימנע מיוהרה, הן בארץ והן בעולם כולו!
במילים אחרות, ביחד עם שאר בני האדם, אנחנו צריכים לשאוף לעולם טוב יותר, ובאותה עת אנו שואפים להפוך את ארצנו לארץ טובה יותר. ההשלכות החברתיות והפוליטיות של תפילות אלו רלוונטיות מאוד לעולם שלנו היום, עולם של מנהיגים בעלי יוהרה רבים כל כך וכל כך הרבה משטרי זדון (אני נמנע במתכוון מלהזכיר שמות ספציפיים בכדי להימנע מ"פוליטיקה").
לפסקה שלישית זו יש חלק נוסף שקושר את כל המסר יחדיו:
וְתִמְלךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלהֵינוּ מְהֵרָה לְבַדֶּךָ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. בְּהַר צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ. יִמְלךְ ה' לְעולָם אֱלהַיִךְ צִיּון לְדר וָדר הַלְלוּיָהּ.
דברים אלו נותנים תפקיד מיוחד לירושלים ולישראל. הפרשנות היא שהעיר והארץ הזו חייבים לחזור להיות "אור לגויים", חברה שתתן תקווה לעולם, (כפי שתפשנו את עצמנו, לאלו שזוכרים, בשנותיה הראשונות של המדינה). יש לנו תפקיד ואחריות לדאוג לעולם, מהמקום המיוחד שלנו, שאל לנו להתעלם ממנו או להשתמט מביצועו.
ובסוף חלק זה בתפילות שלנו מסתיים בציטוט מהנביא ישעיהו:
קדושׁ אַתָּה וְנורָא שְׁמֶךָ וְאֵין אֱלוהַּ מִבַּלְעָדֶיךָ. כַּכָּתוּב וַיִגְבַּהּ ה' צְבָאות בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדושׁ נִקְדַּשׁ בִּצְדָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַקָּדושׁ.
כיצד אנו עומדים להיות שותפיו של האלוהים בשנה הקרובה להפוך את העולם לטוב יותר? על ידי כך שנפעל כיחידים וכעם בצדק ובהגינות וכחלק מכלל האנושות.
הבה נעשה זאת יחדיו השנה, ולא בנפרד.
שנה טובה
הרב רון קרוניש.
הדברים התפרסמו לראשונה בבלוג של הרב רון קרוניש
