מקור התמונה: fir0002 | flagstaffotos.com.au [GFDL 1.2 (http://www.gnu.org/licenses/old-licenses/fdl-1.2.html)], via Wikimedia Commons
הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, הם אכן נוראים, במובן המסורתי של המילה, כי הם מעוררים יראה. בפולקלור היהודי העממי. היראה הרגשית היא בעיקר מפני גזר הדין הקשה העומד להיות מוטל עלינו אם חלילה לא נעבור בהצלחה את תהליך התשובה המתרחש בתקופה שבין חודש אלול לבין יום הכיפורים.
אני מציע כאן ראיה אחרת, ההולמת יותר לטעמי את אורח המחשבה המודרני.
ישעיהו לייבוביץ המנוח, לימדנו להבחין בכך, שבדומה לבעלי חיים אחרים ולצמחים, יש לאדם צרכים, בין אם חיוניים, ובין אם הם כאלה שבני האדם סגלו להם באלפי שנות קיום הציביליזציה האנושית. רוב בני האדם מנסים לנהל את חייהם כך, שצרכים אלה ימולאו בצורה המיטבית, אך בקרב חלק מהם, קיימים גם גורמים אחרים המשפיעים על אורח- חייהם, גורמים שהם רכשו מסביבתם, עקרונות מופשטים בהם הם מחזיקים ומאמינים, הלוא הם הערכים.
הדוגמא האהובה על לייבוביץ היתה ההבדל הקיצוני בין הערך בו החזיקה אלינור רוזוולט, אשת הנשיא ה32 של ארה"ב, לפיו לכל ילד בעולם חייבת להיות מובטחת כוס חלב יומית, לבין הערך היפאני המסורתי, אותו ביטא באותה עת – 1944 – הגנרל היפאני טוג'ו, לפיו האידאל הנשגב הוא מוות למען הקיסר.
הערכים מוקנים לאלה הדוגלים בהם במהלך החיברות, סוציאליזציה, החל בילדותם, ובתהליך זה תופס מקום חשוב החינוך הלאומי-דתי.
האירועים השונים החלים במשך השנה היהודית – השבת, החגים, המועדים וימי הזיכרון – אמורים להקנות מערכת של ערכים, ובכך טמונה חשיבותם, הרבה יותר מאשר בפולקלור העממי הכרוך בהם.
היראה שבימים הנוראים אינה חייבת להיות איפוא הפחד מאימת גזר הדין, אלא יראת כבוד לערכים אותם חגים חשובים אלה אמורים להקנות.
תקיעת שופר בימים הנוראים. מקור: וויקיפדיה
הרעיון המרכזי העובר כחוט השני בימים הנוראים הוא האפשרות, היכולת ואף הצורך של כל אדם לשנות את התנהגותו. ההלכה מסמנת שלבים בתהליך זה, כפי שמתואר בתמציתיות ע"י הרמב"ם בלשון הזהב שלו, "משנה תורה," הלכות תשובה, פרק ב' הלכה ב':
וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה–שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד, וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר, וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם, וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ.
ובלשוננו הפשוטה – חשבון נפש וחרטה, ההחלטה לשנות התנהגות פסולה, ואז – וידוי, וכמקווה – שינוי ההתנהגות.
הרציונל העומד מאחורי תהליך זה לדעתי הוא, שאם בעולם יהודי אידאלי תעבור הקהילה על פרטיה ובכללותה את התהליך הסבוך הזה, אם כל או לפחות רוב בני האדם ישפרו את התנהגותם האחד כלפי השני, אזי תגבר מידת הצדק בחברה כולה.
את הביטוי המובהק ליראה בפירושה הפולקלורי-עממי, נמצא בתפילה המפורסמת "ונתנה תוקף", בה מתבטאים רגשות היחיד החושש מפני ענישה ומבקש כפי שנאמר שם את רחמי הבורא הדיין, היושב ביום הדין, לפקוד על צבא מרום בדין, וכותב את גזר דינו.
השורש החוזר כאן בצורות שונות, דין, נתן לחג את אחד משמותיו, יום הדין, ואני מציע, חג הצדק.
נסב את תשומת לבנו לתפילה אחרת, חשובה הרבה יותר לטעמי, "עלינו לשבח".
תפילה זו, שנוצרה עבור ראש השנה, אך נאמרת כיום במשך כל השנה, נחלקת לשני קטעים שונים מאד זה מזה. התפילה פותחת במילות שבח לבורא העולם – "עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית", אך הקטע השני של "עלינו לשבח" הוא חשוב הרבה יותר.
מובע בו בצורה פיוטית מאד רעיון חשוב נוסף בתפילות הימים הנוראים – התקווה ליום בו תשרור מלכות אלהים על פני העולם כולו. כאמור בפסוק אחר מהתפילה בימים הנוראים:
"מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך"
מלכות אלהים חייבת להתפרש כמצב האידאלי, שאנו כה רחוקים ממנו, ונראה כי לעולם לא יתגשם, אך יש לעשות להתקדמות מירבית אליו, בו ישררו צדק ושלום מוחלטים.
לדעתי, עצם סיבת קיומה של היהדות היא לקרב מצב אידאלי זה ע"י קיום המצוות המוסריות שבין האדם לחברו וע"י כך להביא לשיפור מתמיד במצב החברה האנושית, להביא ליתר צדק וליתר שלום בארץ בעולם, ובימים אלה, לנוכח הזוועות בסוריה, שדומות להם התרחשו ומתרחשות בעולם לאסוננו לעתים כה קרובות, אין צורך להכביר מלים עד כמה אנו רחוקים מכך.
מאוויים אלה מתבטאים בתפילה זו קודם כל בהבעת התקווה לחיסול הרע – "להעביר גילולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון", ואז השיא – "לתקן (או בגירסה תימנית – לתכן) עולם במלכות שדי".
ועל כן, זאת מהותו החשובה כל כך של חג ראש השנה, שהוא ראשית לכל יום הדין, כלומר יום הצדק, חג הצדק, היום בו אנו מקווים ומתפללים לא רק לסליחתו של הקב"ה על חטאינו הפרטיים, וחשוב מכך, ליכולתנו שלנו לסלוח לזולתנו, אלא לשיפור המצב החברתי הכללי , לתיקון עולם במלכות שדי, ליום בו יתנהל העולם על פי מידת הדין, מידת הצדק, ויסוד מוסד לצדק הוא מימוש זכויות האדם האוניברסליות ובראשן שמירת חיי אדם באשר הוא.
שנה טובה
הרב משה יהודאי
(לחלק השני של המאמר, "יום הכיפורים, חג החמלה")
קיראו עוד:
