פרשת השבוע "כי תצא" מכילה יותר מצוות מכל פרשת שבוע אחרת. הרבה גייל דיימונד מתמקדת בפסוקים מתחילת ואמצע הפרשה המלמדים על היחס והשאיפות של התורה לגבי הטיפול בשבויים וסחר בבני אדם. למרבה הצער, כפי שהתורה והפירושים מבהירים, ההתעללות והניצול המיני של נשים וגברים שנלכדו ונחטפו היא תופאה שנמשכת כבר אלפי שנים. התורה ביקשה בזמנה להגדיר גבולות והגבלות למעשים אלה, וממשיכה בכל דור לעודד יהודים ברחבי העולם להיאבק נגד ניצולים אלה.
דברים כ"א:י'-י"ד
י כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. יא וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. יבוַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה. יד וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.
שכיח בין פרשנים מודרניים לנסות לרכך את הקטע הברוטלי הזה בהצעתם שחייבים להשוות את חוק "אשת יפת תואר" למנהגי מלחמה הקדומים שהיו מקובלים בתקופת התורה. החודש שניתן לאישה השבוייה להתאבל נתפס כהכרה הומאנית במצב הרגשי שלה. ובכל זאת, מי שסבל מטראומה, אפילו מינורית, מודה שחודש אחד אינו מספיק עבור האישה השבוייה כדי לעבד את אבלה. נכון שהמחווה הזאת מאשרת את ההאנושיות של האישה, אבל התורה עצמה מכירה בכך שהאישה נפגעה באופן בלתי הפיך. בפסוק י"ד כתוב במפורש: "תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ." המילה עִנִּיתָהּ באה משורש עִנָּה המבטא הגרמת סבל במכוון, במיוחד אונס ופגיעה מינית. התורה מכירה בכך שלא הייתה שום הסכמה הדדית כאשר האישה השבויה הפכה לאשת איש.
פסוק י"ד גם מכיל ביטוי יוצא דופן "לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ," שבא במשמעות שעבוד או התעללות אבל שקשה לתרגם במדויק. השורש הִתְעַמֶּר מופיע רק פעמים בתנ"ך ושתי הפעמים הן בפרשה שלנו. האזכור השני מתייחס לחטיפת בני אדם ונמצא באמצע הפרשה:
דברים כ"ד:ז'
כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ, גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר-בּוֹ, וּמְכָרוֹ–וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
פרשני ימי הביניים מבינים בבירור שהמילה הִתְעַמֶּר מביעה דווקה שעבוד או שימוש במובן המיני. רש"י כותב בהערתו לדברים כ"א:י"ד: "לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ – לא תשתמש בה. בלשון פרסי ורין עבדות ושימוש עימראה, מיסודו של ר' משה הדרשן למדתי כן."
הרב סעדיה גאון כותב הערה דומה בפירושו על איסור חטיפה בדברים כ"ד:ז': "וְהִתְעַמֶּר-בּוֹ, וּמְכָרוֹ – נשתלט עליו ונשתמש בו או מכרו."
מפירושים אלה אנו רואים, למרבה הצער, שבעבר כמו היום, שימוש מיני, חטיפה ושעבוד הן תופעות הנלוות אחת לשניה. מנהג זה ידוע היום כסחר בבני אדם.
מלחמה בסחר בנשים
רבים אינם יודעים, אבל אחד מהארגונים היהודיים-פמיניסטיים הראשונים, Jüdischer Frauenbund בגרמניה, החל את פעילותו במלחמה נגד סחר בנשים. המייסדות ברתה פפנהיים ושרה רבינוביץ' נסעו לגליציה כדי לחקור את המצב החברתי ממנו הגיעו הרבה מהקורבנות. ב-1907 היו לארגון יותר מ-32,000 חברים ב-82 אגודות, והוא הפך לתקופה מסויימת לארגון הרווחה היהודי הגדול ביותר בגרמניה.
לאחרונה, בשנות ה-90 של המאה ה-20, דר' בונה דבורה הוברמן (ז"ל) השתמשה בחקירת מגילת אסתר כדי להתייחס לבעיות של סחר מיני במאמרה "להסיר מסכה ממגילת אסתר" ("Unmasking the Scroll of Esther"). היא קראה להכיר ביום תענית אסתר כיום התעסקות בנושא של סחר בנשים ופעילות למניעתו.
לפני יותר מעשור, ישראל הזדעזעה למצוא עצמה ברשימת המדינות אליהן מובאות מספר משמעותי של קורבנות, ובהן אין מספיק מנגנוני פיקוח כדי למנוע את הסחר בבני אדם. בתנאים דומים לאלו שעמדו בפני העולם בראשית המאה ה-20, פירוק המהיר של ברה"מ לשעבר ותהליכי הגלובליזציה החריפו את בעיית הסחר בבני אדם בכל רחבי העולם.
כך מדווח המטה למאבק בסחר בנשים (פרוייקט של עמותת אצו"מ): "ישראל היא מדינת יעד לסחר בבני אדם. כל שנה, נשים וילדים מובאים אל תוך המדינה כדי להיות מנוצלים בעבדות מודרנית. בעשור שעבר, בערך 25,000 נשים, כמעת כולם מברה"מ לשעבר, הוברחו אל ישראל דרך הגבול עם מצרים כדי להופכן באכזריות לשפחות מין. כשהן מגיעות לארץ, הקורבנות נמכרות פעם אחר פעם לסרסורים ולבתי בושת. הן נאלצות לעבוד בתנאים של עבדות והן סובלות התעללות וניצול בלי רחמים, הכולל מכות קשות, אונס, והרעבה לעיתים קרובות. למרות ההתקדמות של ישראל במאבק נגד סחר בבני אדם, יש עדיין הרבה מה לעשות." המטה למאבק בסחר בנשים "פועל בתחומי המשפט, קידום המדיניות והפעילות הציבורית במטרה למגר את תופעת הסחר בנשים בישראל ולצמצם את תופעת צריכת שירותי הזנות." (אודות המטה).
שירותי הרווחה בישראל התחילו לתמוך בקורבנות הסחר ופתחו מרכז יום בתל-אביב ב-2013. השירותים של משרד הרווחה עכשיו כוללים גם עזרה לנשים ישראליות המבקשות לעזוב את עבודתן בזנות.
בארה"ב, פרוייקטים עוררות השראה כמו Truckers Against Trafficking מנסים לגייס אזרחים שעלולים לבוא במגע עם נשים וילדים בסחר ולהפוך אותם לחלק מהפתרון בהצלת הקורבנות. נהגי משאיות התקשרו יותר מ-1400 פעמים לקו חרום לאומי וזיהו 452 מקרים אפשריים של סחר בבני אדם. המאמץ הלאומי הזה משלב אנשים פשוטים במאבק לעצור את הניצול של נשים וילדים.
בישראל, פרוייקט 119 של המטה למאבק בסחר בנשים מגייס פעילים חברתיים שיפעלו על ידי “לובינג” (=שתדלנות) אישי בקרב חברי הכנסת השונים, ובקרב אנשי חברה ותרבות מובילים בישראל, כדי לקדם העברת "חוק המאבק הלאומי בזנות" בכנסת. החוק הזה, שבנוי על "המודל הנורדי," מבקש להאבק נגד סחר מיני וזנות על ידי הפללת לקוחות, שמטרתה להוריד את הביקוש בשירותי זנות.
פרשת השבוע כי תצא מזכירה לנו ומאתגרת אותנו לחנך את עצמינו לגבי ההשפעות של סחר בבני אדם על הקהילות שלנו וברחבי העולם, ולהצטרף למאבק לשים קץ לניצול ושעבוד מיני.
שבת שלום,
הרבה גייל דיימונד
