בתמונה: הרב יחיאל גריינימן עם מתנדבים, וילדי הג'הלין במחנה הקיץ השנתי שאנו מסייעים בהקמתו מדי שנה
בדבר התורה לראש חודש אלול, הרב ג'רמי מילגרום מזכיר לנו את ברכת שפע המים הבאה לידי ביטוי בהפטרה הספרדית של פרשת השבוע. ברכת המים הזאת מחייבת אותנו לנקוט בגישה אחרת למשבר המים בעזה. בתוך כך, הרב מילגרום מסביר את הגורמים לניצחון במאבק על בית הספר בחאן אל אחמר שבגדה.
בראש חודש אלול, אנו חוגגים את האהבה בין אלוהים לעם ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בראשי התיבות "אני לדודי ודודי לי" [א ל ו ל]. וישנו פער נוראי בין ברכת שפע המים שבאה לידי ביטוי בהפטרה הספרדית "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה:א) ובין משבר המים שמשפיע על 1.8 מליון פלסטינים הנצורים על ידי ישראל ברצועת עזה. גם הפלסטינים בגדה סובלים מגישה לא מספקת לקווי המים, אולם המצב ברצועת עזה, כפי שמתואר בדו"חות של "בצלם", ובמאמר שפורסם לאחרונה בעיתון "הארץ", גרוע הרבה יותר: מי שפכים ומים מזוהמים מהווים סיכון בריאותי חמור והמצב ילך ויתדרדר. מדינת ישראל התגברה על מצוקת המים שלה על ידי התפלה ומכוני טיהור מי שפכים. קיים מכון יחיד לטיהור מי שפכים בעזה, אבל אין מספיק חשמל כדי להפעילו. האיחוד האירופי מוכן להפעילו והפציר בישראל לקבל חיבור חשמלי מיוחד מהצד הישראלי. אבל השנים חלפו והרשויות הישראליות עדיין לא אפשרו את זה.
קוראים קבועים של אתר זה, ומקורות מידע אחרים על הכיבוש, מתמודדים עם המשימה הבלתי אפשרית של קביעת סדרי עדיפויות בין הפרות זכויות האדם שישראל אחראית עליהם. ישנם מקרים רבים של מוות ופציעות לא מוצדקים, הפקעת אדמות, הריסות בתים, מעצרים מנהליים, שלילת איחוד משפחות, מחסומים מעיקים – הרשימה מזעזעת, והסיכוי שלנו לנהל מסע מוצלח, כנגד אפילו אחד מאלה נראה זעום. זה אולי נראה אופטימי מדי, אבל אני רוצה לשתף אתכם במעט חדשות טובות בעניין זה, ולנתח בקצרה מה עומד מאחוריהם: ממשלת ישראל ככל הנראה החליטה לא לסגור את בית הספר בכפר הפלסטיני של חאן אל אחמר, שנמצא כמה קילומטרים מזרחית לירושלים במדבר יהודה (שהיה אמור להיסגר כצעד לקראת גירוש התושבים מהאיזור).
לְמָה אנו יכולים לייחס את הניצחון הזה, זמני ככל שיהיה בהצלת בית הספר בכפר הפלסטיני של חאן אל אחמר? ובכן ישנם שני גורמים פשוטים שפעלו להצלת בית הספר הנ"ל:
א. סיוע משפטי מיומן והתערבות בינלאומית יעילה של עו"ד שלמה לקר, שעלה כסף.
ב. בית הספר נבנה על ידי "ונטו די טארה". עמותה איטלקית זאת גייסה דיפלומטים איטלקיים וכלי תקשורת בכל פעם שהמנהל האזרחי ביקש להרוס את בית הספר.
השיעור עבורנו ברור: כשהפרות זכויות האדם אינן מבוססות על חששות בטחוניים מתקבלים על הדעת – כי על ידי שמירת ילדים מעשיית צרות, ביה"ס של חאן אל אחמר משפר את הבטיחות של ההתנחלויות, במקום שיפגע בהם – זה מאפשר לקובעי המדיניות בישראל להתנגד ללחץ האידיאולוגי לקדם את דחיקת הפלסטינים שלעיתים קרובות אפיינה את הזרם המרכזי של הציונות..
מי יתן ונשמור על תפקוד בית הספר בחאן אל-אחמר ונפקח את עינינו לקשיים האחרים שהתושבים חווים:
א. האבטלה – למשל, ראש הקהילה, מי שבנה את בתי המתנחלים הסמוכים, כולל אלה של חברי כנסת, איבד עבודה בפעולת תגמול על בניית בית הספר של חאן אל אחמר.
שני, הכפר של חאן אל אחמר, לא מחובר לקווי החשמל שעוברים מעליו להתנחלויות ואף לא מחובר לרשת המים (למרות דברי הנביא ישעיהו "הוי כל צמא לכו למים" [נה:א]).
מי יתן ולא נאבד את התקווה והנחישות שלנו להביא עתיד של ברכה, צדק ושלום לפלסטינים, לישראלים ולעולם כולו.
שבת שלום,
הרב ג'רמי מילגרום
