פרשת השבוע "ואתחנן": מניעת תחושת שיעבוד מוחלטת לעבודה ›

מקור התמונה: CC0 Public Domain

בדבר תורה לפרשת "ואתחנן" הרב אבי נוביס-דויטש מצביע על שני הסברים לקיום השבת בספר שמות" וספר "דברים". בתוך כך, אנחנו למדים על שימת גבול למקום העבודה, כחלק מזכויות עובדים, בתוך ההקשר של התקופה בה לעבודה אין גבולות.

הופעת הציווי על השבת

פרשת "ואתחנן" מכילה בתוכה את עשרת הדיברות, בנוסחה דומה מאד לזו שבפרשת "יתרו", אך עם זאת היא מכילה הבדלים מסויימים. אחד ההבדלים הגדולים הוא הציווי על השבת, בפרשת "יתרו", הציווי פותח במילים "זכור" והנימוק מתבסס על מעשה הבריאה. בעוד בדברים הציווי פותח ב"שמור" ומתבסס על זכרון העבדות במצרים.

שתי הקריאות הללו מייצרות שני מוקדים שונים לציון השבת. הציווי ב"שמות" יוצר ציווי שבת המבוסס על שביתה ממעשה הבריאה, אשר שמה את הדגש של העשייה באמצע השבוע על יצירה וחידוש. בנוסף, היא מדגישה את מוקד השביתה בהפסקה של מעשה היצירה. ואולי אפילו הקדשת זמן התבוננות באשר נעשה. ביטוי לתפיסת שבת זו מצוי במגילת ברית דמשק מקומראן, הקובעת כי יש לאכול בשבת, רק את מה שהיה מוכן קודם לה.

"ביטוי לתפיסת שבת זו מצוי במגילת ברית דמשק מקומראן הקובעת כי יש לאכול בשבת, רק את מה שהיה מוכן קודם לה" | בתמונה: מגילת ברית דמשק. מקור: By http://www.loc.gov/exhibits/scrolls/images/damasc-b.jpg (Library of Congress) [CC0], via Wikimedia Commons

לעומתה התפיסה של ספר "דברים" מניחה במוקד השבת את חווית העבדות. היא מזכירה כי השבת היא פעולה אקטיבית למניעת תחושת שיעבוד מוחלטת לעבודה, ויצירת זמן פנוי ממלאכה עבודה. נראה כי זו התפיסה הדומיננטית בבסיס עיצוב השבת החז"לית, בה האדם השובת ממלאכה היא העיקר. תפיסה זו גם מרחיבה את חובתך לדאוג לא רק לשביתה של עצמך, אלא גם לשביתה של כל בני חסותך וכך לא תנהג בהם מלאכת עבד.

נדמה לי שמוקד זה של השבת הוא יסוד חשוב דווקא ליחסי העבודה המודרניים בעידן הזמינות המוחלטת, בה כל עובד יודע כי הוא יכול להמשיך לעבוד גם מן הבית. בה המייל והטלפון הנייד שלך משמשים את מעסיקיך, או סתם את עבודתך להשאיר אותך בעבודה, גם כשאתה בבית ואפילו בחופשה משפחתית. ציווי השבת של פרשת "ואתחנן" מדגיש כי עבדות הוא להיות משועבד לעבודה בכל זמן, ויציאת מצריים היא מצב בו אנו מקפידים לחדול משעבוד זה. לרבים מאיתנו מדובר באתגר משולש,

• אתגר כעובדים להציב גבול למעבידינו
• אתגר כמעסיקים לא לחרוג מגבולות שעות העבודה וזמן העבודה של עובדינו
• ואתגר נוסף כעובדים, אולי הקשה מכולם להציב גבול לעצמנו.

חלק מאיתנו זכו בעבודה שהיא מעשה של יצירה ועשייה, אך ספר "שמות" מזכיר לנו שגם בעבודה יצירתית שכזאת, אנו נדרשים לעצירה, זמן התבוננות, זמן של נשימה עמוקה ותשומת לב. וודאי לפי המודל של מעבדות לחרות, שכן, כל עבודה תהפוך לעבדות, אם לא נדע לשים לה גבולות. השבת לפי קריאה זו היא הזמן שלנו להציב גבול לעבודה שלנו, להניח אותה בצד, להתפנות לעצמנו למשפחתינו וחברינו.

שבת שלום,

הרב אבי נוביס-דויטש

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע