"לצום זה לא בריא !" – בגרסת הנביא זכריה:
הקהל הכללי היהודי מצטרף לתקיעת השופר במוצאי יום כיפור בהמוניו, חוגג את ליל הסדר למשפחותיו ואת חנוכה ופורים לפסטיגליו.
כאשר הדבר מגיע לתשעה באב המצב שונה לחלוטין. אמירות כמו "מילא לא לאכול, אבל לא לשתות בחום הזה?? " או אמירות מורכבות יותר כמו "למה לצום על מה שארע לפני אלפיים שנה, כאשר הקמנו מדינה לתפארת?"?
אין לנו הרבה שאלות מודרניות שיש להם תשובה ברורה בתנ"ך. המדהים הוא ששאלה זו בדיוק נשאל אלוקים בכבודו ובעצמו!
בנביא זכריה מופיע שלאחר שיבת ציון והקמת בית המקדש השני,הגיעו נציגי העם לזכריה ובפיהם שאלה: "אנא שאל את אלוקים מה לעשות, שבעים שנה צמנו בגלות על חורבן בית המקדש וכעת כאשר אנו בונים
חזרה את המקדש בציון, האם עלינו להמשיך לצום??"
מה לדעתכם ענה אלוקים?
ובכן, אלוקים ענה כפי שרק הוא יכול לענות:
אני אמרתי לכם לצום? (אין בתורה חיוב צומות מלבד יום כיפור) כאשר אתם צמים זה בשבילי? אכפת לי אם אתם צמים או אוכלים? אני אמרתי במפורש מה באמת מעניין אותי ושמתי זאת בפי הנביאים הקודמים:
"מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת- אָחִיו. וְאַלְמָנָה וְיָתוֹם גֵּר וְעָנִי אַל-תַּעֲשֹׁקוּ וְרָעַת אִישׁ אָחִיו אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"
לא שמעתם בקולי והחרבתי את הממלכה, תמשיכו לא לקיים מדיניות רווחה ושוב תחרבו. אולם אם תשמעו ותקיימו מדיניות שמושתת על אמת ושלום הרי:
"עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּו ֹבְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאו יְלָדִי ם וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.
לימי החורבן יש פוטנציאל ענק לשינוי, לתקומה ולמהפכים. על מנת שהם יתרחשו אתם צריכים ל:
אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטו בְּשַׁעֲרֵיכֶם."
ברגע שהמצב יתקיים מסיים אלוקים הרי:
"צוֹם…יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."
מסקנת חז"ל מנבואה זו קצרה ולעניין:
על שלושה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום (פרקי אבות א, יח)
אל תסתכל בקנקנן אלא במה שיש בו
אם כן למה באמת צמים? התשובה היא שהצום הוא כלי לבדק בית חברתי. הצום מצמצם את רוב הפעולות המסחריות והאישיות ונותן מרחב של זמן לבדוק מה השתבש. הסבל של הצום אמור ליצור הזדהות אם מי שאין לו, שכן השבע אינו רואה את הרעב. לא הצום עיקר אלא חשבון הנפש החברתי שאמור לבוא בעקבותיו.חשבון הנפש למול מצבם של הדין, הצדק והשלום בחברה הישראלית.
אילו זכריה הנביא יגיע במנהרת הזמן בתשעה באב לישראל הוא לא ימהר להר הבית או לכותל המערבי. הוא יבקר בשכונות הדיור הציבורי, יבחן את פסיקות בג"ץ לגבי המהגרים ומבקשי המקלט. יעמוד בתור בביטוח לאומי ובלשכות התעסוקה. יאייש את המחסומים ואת מרכזי מיצוי הזכויות שלנו ובמיוחד ינתח את החוק ההסדרים ואת התקציב הקרוב. רק אז יקבע האם ראוי לצום או לא.
מה לדעתכם תהיה התשובה?
הרב קובי וייס
