photo: CC0 Public Domain
בדבר תורה לפרשת "חֻקַּת ", הרב יחיאל גריינימן קושר בין קושי של המסע במדבר, והרצון של בני ישראל למים זורמים, למצב המים בגדה. גם היהדות, גם אמנות זכויות האדם וגם מגילת העצמאות דורשות בזכות למים, בידינו הכוח לייצר את הנס, של זכות שווה למים בין נהר הירדן לבין ים התיכון.
המחיר של המסע הארוך של בני ישראל במדבר
פרשת "חֻקַּת" הפותחת במצווה המוזרה של פרה אדומה אשר משתמשים בדמה ובאפרה לטהר אלה הבאים במגע עם טומאת המת, ממשיך לספר את הסיפור של מֵי מְרִיבָה בו משה רבינו מכה בסלע פעמיים בכעסו ומספק לעם הצמא מי שתיה.
משה נענש על אי ציותו לפרט במצוות האל (או על כעסו על העם –יש פירושים שונים) וגורלו הוא שלא להיכנס לארץ. (במדבר, כ' 1-6). תלונותיהם וכעסם של העם על משה ואהרון שהוציאו אותם ממצרים "כדי למות במדבר" ורצונם "לשוב מצרימה" חוזרים שוב מספר פעמים במהלך הסיפור – בעצם זהו אחד הנושאים המרכזיים של ספר "במדבר". המסע הארוך דרך המדבר מתיש את בני ישראל והם מאבדים את סבלנותם ואמונם במנהיגם.
היעדר מים
המילה "מים" (או "מי") מופיעה באופן בולט בפרשת השבוע. היא מוזכרת אחת עשרה פעמים בתיאור הפותח של מהלך הטיהור הקשור בפרה אדומה, ואחרי זה עוד תשע פעמים בהמשך הסיפור, כאשר העם מתלונן שוב ושוב על היעדר מי שתיה במדבר. אם אותה המילה המילה מוזכרת עשרים פעמים, כנראה שהפרשה רומזת לנו על משהו משמעותי שמתרחש בין השורות.
הקיץ הזה היה חם במיוחד פה בישראל ובשטחים. היו מחסור כבד במים ובאספקת המים לכפרים הפלסטינים ב"יהודה ושומרון" או "הגדה" (כל נרטיב מכנה את אותו האיזור בשם אחר). הגדה שוב ראתה הקצבת מים קשה, בדומה לשנים קודמות. המחסור במים לאוכלוסיה הפלסטינית הינו תוצאה של ארבעים ותשע שנים של אפליה מיבנית תחת הכיבוש. אפשר לומר שנוצר מעין מידבר, מעשה ידי האדם, במקום שיש בעצם מקורות מים. (לא כמו בסיפור בתורה).
רק התופעה הזאת של אי-צדק בחלוקת משאבי המים יש בכוחה להסביר את אי-קבלת השלטון הישראלי ואף את המרידות נגדו; בדיוק כמו שההליכה במדבר ללא מים, אחרי המנהיגות של משה ואהרון במשך ארבעים שנה, מסבירה את המרדנות וההתמרמרות של עם ישראל בנרטיב התורני השבוע. היעדר האמפתיה ורגישות מצד משה לצימאונם של העם הביא לעונשו, כמו שהיעדר ההבנה והאמפתיה שלנו לצרכים האנושיים הבסיסיים של הפלסטינים מביא לבידודינו בקהיליה הבין-לאומית ולזעם המתגבר של המיליונים שחייהם תלוים בישראל.
הנה תיאור של אירגון "בצלם" על מקרה אחד של אפליה בהקשר של המים – אפליה מהסוג שדווחנו עליה גם אנחנו בעבר. וכדי לקבל תמונה יותר יסודית של האפליה המתמשכת אני מפנה לדו"ח הזה: (יש רבים כאלו מאירגונים בינ"ל שונים).
הזכות למים ולתברואה הן חלק מזכויות האדם
ניסיוני האישי בשטח במשך השנים הוא של אפליה ואספקה לא שיוונית של מים, המתלווה עם מעשי הריסה חוזרים ונשנים של תשתיות מים בשטח סי ומניעת פיתוח של תשתיות מים בכפרים הפלסטיניים ותלות גוברת בקניית מים ממקורות ישראליים.
בשנת 2010 העצרת הכללית של האו"ם הכריזה שמים ותברואה (ביוב מתפקד) הינם זכויות אדם. מים כזכות אדם הינה עניין של איכות, ויש לוודא שהמים נקיים ושאדם לא יחלה כשישתה אותם, וכמובן שתהיה לו גישה למים.
בסיפור מוקדם יותר בתורה על "המים המררים" היו מים אך שהם לא היו מתאימים לשתיה. משה פתר את הבעיה ההיא בצורה של נס. בעזה היום יש משבר מים חמור ביותר, ובהרבה כפרים בישראל ובשטחים הפלסטיניים אשר אינם קשורים למערכת המים הישראלית (למשל "הכפרים הלא מוכרים", יושבי המערות בדרום הר חברון והבדואים במדבר יהודה) ישנם מים שאינם נקיים, כתוצאה מזיהום, ביוב לא מסודר, ואף שפכים של תעשיה ישראלית – במיוחד של התנחלויות ישראליות, אך גם של תעשיה פלסטינית.
ישראל, לצערי, מונעת באופן פעיל ניסיונות לשפר את המצב בשטח סי בגלל סיבות פוליטיות ואידיאולוגיות, לעיתים בטענת "צרכי ביטחון". יש לנו את המידע הטכנולוגי והן את האמצעים הכלכליים לפתור את הבעיות הללו לפחות באזורים בהם יש לנו שליטה ישירה או חלקית, אם לא באלה בשליטת חמאס. יש לנו אינטרס משותף לטפל בזה, אם נוכל למצוא דרך לשיתוף פעולה עם הפלסטינים. חשוב להתגבר על הנרטיבים הלאומניים, הצרים, שמבטלים את זכויות "האחר". יש לנו דחיפות לסייע לאלו החיים בגדה, וזה יסייע גם להם וגם לנו, כפי שכתוב בתורה: "ובחרת בחיים".
הערך של המים במקורות
מקורות רבניים אומרים לנו שוב ושוב דברים על הערך הגדול שיש למים – הגשם הוא ברכה, הבצורת הינה קללה. זה בא לידי ביטוי ריטואלי – פולחני בתפילה חשובה הנאמרת על ידי יהודים דתיים בכל העולם יום-יום. ה"שמע" שנקבע על ידי חז"ל כתפילה קבועה מזכירה לנו את תלותנו בחסדי שמים לקבלת גשם.
למשל: אמר רבי אבהו: "גדול יום הגשמים מתחיית המתים, דאילו תחיית המתים לצדיקים, ואילו גשמים – בין לצדיקים בין לרשעים."
"ופליגא דרב יוסף, דאמר רב יוסף: מתוך שהיא שקולה כתחיית המתים – קבעוה בתחיית המתים" [2].
"אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנאמר (דברים לב ב) יערף [3] כמטר לקחי [תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב] [4], ואין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו."
"רבא אמר: "יותר מיום שניתנה בו תורה, שנאמר 'יערף כמטר לקחי' – מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול." (תלמוד בבלי, תענית ז,א)"
אנחנו יכולים ללמוד גם מהתנהגותו של יצחק אבינו המסופר בספר "בראשית". יצחק רדף שלום בהימנעותו ממריבה על בארות המים. הוא היה מסוגל לשתף פעולה עם הפלשתים במים ולהגיע לברית שלום עמם.
עלינו ליצור מצב של גישה שווה למי שתיה זורמים לכל התושבים בין נהר הירדן לים התיכון. זה אולי נראה כמו הנס המתואר בסיפור התורה על מי המריבה, אך זהו הדבר המוסרי והנכון, שעלינו לפעול לממשו. לא רק זה, אלא שהרעיון הזה משתמע מהכרזת העצמאות של ישראל, ואני מאמין גם שהו האינטרס המשותף של שני העמים לאורך זמן. אנחנו הרי גרים בארץ הקודש – ארץ של ניסים!
שבת שלום!
הרב יחיאל גריינימן