CC0 Public Domain
בדבר תורה לפרשת "נשוא" הרב מירי גולד מסבירה מדוע אנו נאבקים להגשים את חזון מלא התקווה של רבנים למען זכויות האדם. אמנם המציאות הישראלית קשה, בהיעדר שלום וצדק, אך עלינו לפעול כמו הלויים, שלא ידעו מתי יגיעו לארץ המובטחת.
בקטעי הפתיחה של הפרשה השניה של ספר במדבר (4:21 – 7:89), אנו למדים על המשימות שעליהם יהיו אחראים משפחות הלויים בצעידה במדבר אל עבר הארץ המובטחת: הובלת הפריטים השייכים גם לאוהל המועד וגם למשכן. גם האחריות וגם ההובלה מועברים בשימוש על ידי המילים "נשוא" ו"מסע". קיימת תחושה של קדושה, הן בפונטיקה של המילים והן באובייקטים שהלווים מעבירים במדבר [אוהל המועד והמשכן]. לדוגמא, בפרק 4, פסוקים 21-28:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כב נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן–גַּם-הֵם: לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. כג מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּפְקֹד אוֹתָם: כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. כד זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי–לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. כה וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ, וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר-עָלָיו מִלְמָעְלָה; וְאֶת-מָסַךְ–פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. כו וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת-מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, אֲשֶׁר עַל-הַמִּשְׁכָּן וְעַל-הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם, וְאֶת-כָּל-כְּלֵי עֲבֹדָתָם; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם, וְעָבָדוּ. כז עַל-פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה, כָּל-עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי, לְכָל-מַשָּׂאָם, וּלְכֹל עֲבֹדָתָם; וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת, אֵת כָּל-מַשָּׂאָם. כח זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי–בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וּמִשְׁמַרְתָּם–בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן."
בתמצית חובות הלויים, בגילאים 30-50, יש הדגשה החוזרת על האחריות במסע לארץ המובטחת. כל אחד מהלווים קיבל את האחריות על ההובלה (המשא), כחלק מהפקודה האלוהית שמשה העביר לעם. הנטל אינו מתבטא רק במשקל הפיסי, אלא הוא הדגיש את המשא הכבד הנפשי, באחריות להובלת הקדושה.
"הלויים, שהלכו במדבר, מבלי לדעת מתי יגיעו לארץ המובטחת. הם מעולם לא ויתרו וגם אנחנו לא יכולים לותר."
מפגש עם דברי הכהנים
בהמשך הפרשה (בפרק 6 24-26) אנו נתקלים במפגש עם דברי הכהנים (ברכת הכהנים) שעותרים לאלוהים על הברכה החומרית, ההגנה האלוהית והגאולה האלוהית [שמגיעה בצורת אור וידידות]. הכהנים מבקשים שלום, שיגיע על ידי מימוש רווחה פיסית והן רוחנית. בברכה הסופית אנו מוצאים את המילה "ישא" שהיא מאותו שורש של נ.ס.ע ומ.ס.ע. אלוהים ישא את פניו, בכדי להעניק שלום לעם ישראל.
וידבר ה' אל משה לאמור:
דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם:
יברכך ה' וישמרך,
יאר ה' פניו אליך ויחנך,
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.
ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.
(במדבר ו, כב-כז)
אולי מה שמקשר בין הנטל הפיסי, שישאו הלויים באחריות, עם המחווה שהשם נושא את פניו ומקרב שלום, היא ההדדיות והכבוד שחשים בני האדם לאלוהים; אותה ההדדיות שמתבטאת בנתינת כבוד, אכפתיות ומסירות. אולי זה היה שיעור קדום המלמד שאנחנו צריכים לחקות את דרכי האל המאופיינות בחמלה וצדק.
כך אנחנו יכולים להביא שלום בצורה של סדר חברתי. יתר על כן, אנחנו צריכים לעשות זאת כקבוצה של מבוגרים, שכשירים לעבוד יחד, בביצוע משימות שיקדמו את האידיאלים של בריאות רווחה ביטחון ושלווה.
המשימות שאנו מבצעים בכדי להגשים את החזון של רבנים למען זכויות האדם, אינן פשוטות ונראות כנטל על גבי הפעילים והפעילות [הלא כולנו אוהבים לנוח תחת עצי הגפן והתאנה]. אבל אי אפשר לנוח בשלום, במציאות הישראלית הקשה. זאת הסיבה שאנחנו ממשיכים לחתור בנחישות למלא את המצוות ולקרב תקווה. המטרה היא: להפחית את העול על בני האדם, החיים בהיעדר חמלה, שלום וצדק. אם העבודה קשה ולעיתים סיזיפית, נוכל להיזכר בלויים, שהלכו במדבר, מבלי לדעת מתי יגיעו לארץ המובטחת. הם מעולם לא ויתרו וגם אנחנו לא יכולים לותר.
שבת שלום,
הרב מירי גולד
הרב מירי גולד מכהנת בקהילת ברכת שלום בקבוץ גזר.
