נועה מזור חוזרת מכנס בין דתי בקוסובו, ומביאה לנו רשמים של כבוד הדדי בין אנשים ובין דתות. משם היא ממשיכה לחלוקת פרחים, כפעולה אלטרנטיבית של "תג מאיר: אור במקום טרור", קואליציה שבתוכה חברים רבנים למען זכויות האדם.
בשבוע שעבר זכיתי להשתתף בכנס בין דתי בקוסובו. בכנס השתתפו כשלוש מאות נשים וגברים מכל רחבי העולם. לא עם כל הדוברים הסכמתי, וכמובן שלא יצא לי לשוחח עם כולם,אבל הדבר המרכזי שעמד באוויר היה כבוד הדדי בין אנשים ובין דתות.
זה לא תמיד קל, לפעמים זה אפילו ממש קשה. ההיסטוריה, המקומית והעולמית, משפיעה על כולנו. ויחד עם זאת, הבחירה להיות חלק ממפגש, משיחה, מהתכנסות משותפת מזכיר לכל הנוכחים לנשום, לחשוב, להקשיב. לא הכל ורוד, אבל יש רצון ויש מטרה משותפת.
"הצטרפתי אתמול לחלוקת פרחים של 'תג מאיר' בעיר העתיקה. הקבוצה שאליה הצטרפתי הלכה לשער שכם." | חלוקת פרחים בידי פעילי "תג מאיר". צילום: יוסי זמיר. מקור: פייסבוק – תג מאיר.
מצעד הדגלים ביום ירושלים, הוא ההפך הגמור. תחושת העליונות, האמונה היוקדת כי אין פרטנר, שהכל שלנו, שרק לנו מגיע, אינה מאפשרת להביא לידי שיחה אחרת. הצטרפתי אתמול לחלוקת פרחים של 'תג מאיר' בעיר העתיקה. הקבוצה שאליה הצטרפתי הלכה לשער שכם. שם, בנוסף על הפלסטינים שבעיקר להם חילקנו פרחים (מתוך נסיון להגיד שלא כולנו תומכי מצעד הדגלים) פגשנו גם בהרבה יהודים. יהודים שלא הבינו על מה ולמה אנחנו פונים לאוכלוסייה הערבית. שלא מוכנים להכיר בקיומו של האחר, בעובדה שהיום הוא תחילתו של חג, גם אם הוא לא חג שלנו.
זהות דתית יכולה להיות מכשול או גשר. הבחירה לכאן או לכאן נתונה בידינו. והיא יכולה להשפיע עד מאוד על חיי כולנו.
נועה מזור
סטודנטית לרבנות
מנהלת המחלקה הבין דתית ברבנים למען זכויות האדם, לשעבר המועצה הבין דתית המתאמת בישראל
