בתמונה: רבנים למען זכויות האדם ושוטרי מג"ב בדרום הר חברון, 2012 (ריאן רודריק ביילר / אקטיבסטילס)
נוכח האלימות של הכיבוש מאוד קל להתעצבן ולקלל חיילים. אבל למען המאבק, כדי להגן על השותפים הפלסטינים ולמען זכויות האדם של החיילים עצמם – אנחנו בוחרים לנהוג בכולם בכבוד. הרב יחיאל גריינימן מציע כיצד צריכים להתנהג פעילי זכויות אדם מול חיילים.
המפגש בין פעילי זכויות אדם לחיילי צה"ל בשטחי הגדה המערבית הוא לא פעם מתוח ומורכב. לאחרונה המפגשים הללו משמשים גם כחומר לקמפיינים מתרבים של ארגוני ימין קיצוני, שמבקשים לעשות דה-לגיטימציה לכל הפעילות למען זכויות אדם בגדה. הקמפיינים הללו נגועים בציניות או בבורות, אבל גם בלעדיהם מפגשי חיילים-פעילים אכן מעלים שאלות כבדות משקל בדבר דרכי הביטוי הנכונות והכתובת הראויה למחאה על משטר צבאי מתמשך.
כפעיל זכויות אדם ותיק, יהודי מאמין וציוני אני סבור שגם בלי קשר לשאלה של תדמית, יש לחדד גישה מוסרית למה שראוי ולא ראוי במפגשים כאלו. יש להגדיר את הקו הדק שבין שיקוף מעשים פסולים או תוכחה מוסרית אל מול החיילים ובין הטחת עלבונות או התייחסות בוטה אחרת. גם עבורנו כפעילים, אבל גם כדי למנוע את הסטת השיח מהכיבוש.
כשחושבים על סדר היום הציבורי שלנו כחברה, מבחינתנו הסוגיה המוסרית הראשית שצריכה לעלות היא סוגיית הכיבוש – שלטון צבאי מתמשך על כשני מיליון בני אדם פחותי זכויות, המהווה מקור מובנה להפרת זכויות שיטתית. הקמפיינים של הימין הקיצוני מנסים להסיט את השיח מהכיבוש; לנצל את הבלבול הרווח בציבור בין תוכחה מוסרית להוקעה או שנאה, וכך לצייר את פעילי הזכויות כאויבי החיילים, תוך כדי פריטה על הרגש החם שיש לנו כישראלים לחיילינו.
בהקשר כזה ישראלים רבים לא רואים שלמרות התנגדותי לכיבוש, בחיילי צה"ל אני רואה את אחיי ואחיותיי – את עצם-עצמנו –הפועלים כדי להגן על חיינו ושלומנו; את מי שמגלמים את הזכות של כולנו להגנה עצמית והזכות לחיים. אי אפשר לצמצם את מהות החיילים רק לתחזוק משטר כיבוש דכאני, ולא נכון מבחינתנו, כפעילי זכויות, להופכם לאויב. יתירה מכך, בעצמי שירתתי בצה"ל, כמוני שירתו ילדיי, וכך גם רבים מחבריי בעמותה בה אנו פעיל: רבנים למען זכויות האדם.
מימוש זכויות האדם של הפלסטינים בגדה
מנגד, ברור שהמצב בשטח בגדה מזמן לעיתים סיטואציות מקוממות. ככל שניתן, אנחנו, ברבנים למען זכויות האדם, מחפשים כל דרך לתקשורת בונה עם הצבא, במקביל לעמידה על זכותם של הפלסטינים לגישה אל חלקותיהם. אך קורה שמצב מסוים בשטח איננו מאפשר לנו להתחמק מלבצע אי-ציות בלתי-אלים להוראות החיילים אם ברצונינו להתעקש על כיבוד זכויות הפלסטינים. אני בעצמי, וחברי ברבנים למען זכויות האדם, פנינו לא פעם לחיילים בקריאה לשים לב איזו מדיניות הם מסייעים ליישם. הכוונה בקריאות הללו איננה האשמת החיילים הפשוטים, אלא העלאת מודעות – מתוך תקווה שעם שחרורם ישמיעו קול מצפוני.
בסיטואציות מתוחות ישנם גם פעילי זכויות שיטיחו בחיילים כינויי גנאי בוטים. אני מכיר בכך שזו דינמיקה שמתרחשת בשוליים. אין זו גישתנו ומה שאנו יכולים זה רק להוות דוגמא. כשאנו יוצאים כארגון עם מתנדבים למסיק הזיתים או לפעילויות אחרות אנו מבהירים להם שבאנו לעזור לחקלאים הפלסטינים ולא כדי להתעמת עם חיילים. כשמצטרפים אלינו מתנדבים חדשים אנו מזהירים אותם מפני השמעת כינויי גנאי כלפי החיילים בשטח – גם בשל הנזק לפלסטינים שנשארים להתמודד עם המתיחות שנוצרה כשאנו חוזרים הבייתה.
מכל הטעמים הללו, עלינו להתייחס אל כל מי שאנו נפגשים אתו בשטח בכבוד, אף אם הוא נשלח כדי להגן על מדיניות שאיננו משלימים איתה (גם עם דעותיהם הפוליטיות של הפלסטינים שעל זכויותיהם אנחנו מגינים איננו תמיד משלימים).בספר ויקרא, י"ט נאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". זאת אומרת מצווה היא להשמיע את הקול בתוכחה ולא להגיע לשנאה בלב על מי שעושה רע.
אפשר להבין את כעסם של פעילים ושל חיילים המגיעים לפעמים למצבים של עימות בשטחים. הכיבוש מעורר רגשות עזים. ועל מי כועסים אם לא על בני משפחה? אך יש לראות מעבר לכעס: חייל בשטח אינו קובע את מדיניות הממשלה; בעת מילוי תפקידו הוא רואה במתנדבי הארגונים גורם מפריע ולעיתים איננו מבין את חשיבותם לדמוקרטיה.
אך גם בביקורת שלנו צריך שכבוד האדם – כל אדם –יהיה נר לרגלינו. בזמנים ובמקומות אחרים הטיפו מנהיגי דת למאבק לא אלים נגד אי צדק. אנחנו רואים בדבריהם השראה. מאבק כזה יכול להצליח רק במקום בו כל ביטוי שלנו מקרין את הערכים הבסיסיים של כבוד האדם. על אף השוני במציאות שלנו, עדיין ניתן ליישם את המסר הזה כאן. יש בו הדגמה חיה של העיקרון החשוב שאנו לומדים מתורת ישראל – כל אדם נברא בצלם – כולל חיילינו.
מי שמנצלים את המורכבות בסיטואציות הללו כדי לצייר את פעילי הזכויות כאוייבי החיילים, עושים שימוש ציני ברגשות. הם לא מבקשים להעלות לדיון פרטני מה ראוי ולא ראוי לעשות במסגרת התנגדות אזרחית לכיבוש, אלא את עצם ההתנגדות הם מבקשים לקעקע. אבל אותם גורמים יתקשו להצליח במשימתם אם אנו – פעילי הזכויות – נברר באופן כנה ורגיש מהו מאבק אזרחי אמיץ שמשתמש בעוצמה לא אלימה במובנה העמוק, והיורד מהתיאוריה לשטח.
הרב יחיאל גריינימן, רבנים למען זכויות האדם
