בתמונה למעלה: מפגש בכנסת עם ח"כ דב חנין – הרשימה המשותפת

סיכום סדרת ירושלים למכינת נחשון וגליל עליון
כתבו: הרב נאוה חפץ, ויעל גמון

שש מכינות קדם צבאיות השתתפו השנה בסדרת ירושלים. הרעיון העומד מאחורי פעילות זו, היא לבחון וללמוד על זכויות האדם והחברה הישראלית באמצעות הביקור בירושלים; שכן עיר הבירה של מדינת ישראל היא ישראל בזעיר אנפין. 

ירושלים מגלמת בתוכה את כל הסוגיות, המתחים, השסעים וכו' הקיימים בישראל. ירושלים היא עיר בה חיים בני אדם מרקעים שונים ומגוונים: דתות, קבוצות אתניות, לאומים, תרבויות וכו'.

הסדרה התמקדה במספר נושאים:

• מצב זכויות האדם בעיר: חופש ביטוי, הזכות למחות וגבולות המחאה, חופש הפולחן וכו'.
• אושיות השלטון – יהודית מול דמוקרטית? יהודית ודמוקרטית? יהודית-דמוקרטית עם או בלי מַקָּף?
• מאבקים חברתיים ויזמות חברתית-כלכלית בירושלים.
• מפגש בין-דתי – קדושת החיים/כבוד האדם
• מצב זכויות האדם בירושלים

לאחר השיחה והסיור עם הרב נאוה חפץ, בו הם גילו פנים חדשות ירושלים שלא הכירו קודם לכן, המשתתפים השתמשו במידע שלמדו במהלכו לשאול את חברי כנסת השונים איתם נפגשו בכנסת על מקומה של ירושלים בתפיסתם הפוליטית. כמו כן, החניכים והחניכות ביקשו מהח"כים להתמודד עם הנתונים והמציאות שנגלו להם בסיור.

אושיות השלטון

במהלך הסדרות, חניכי וחניכות המכינות הקדם צבאיות סיירו בכנסת בדגש על דמוקרטיה וחקיקה, צפו במליאה ונפגשו עם חברי כנסת שונים ממפלגות שונות.

המפגש עם ח"כ יעקב מרגי מש"ס יו"ר ועדת החינוך של הכנסת ועם אמירותיו שהיו לרוב כנות הפתיעו אותם. המפגש עם אדם חרדי שדיבר בשפה שלהם (ולא רק עברית), שפה של שינוי חברתי, חשיבה יצירתית בדיקה מתמדת של מוסכמות חברתיות וחינוכיות קעקעו סטיגמות שהיו להם. גם המפגשים עם חברי הכנסת האחרים היו מעניינים עבורם ויעידו על כך השאלות הרבות שהם שאלו לאורך כל המפגשים עם מגוון חברי הכנסת.

יהודית ודמוקרטית? ** יהודית-דמוקרטית? ** דמוקרטית ויהודית? ** דמוקרטית-יהודית?

צדק ומשפט – הילכו השניים יחדיו?

לאחר הסיור והמפגשים בבית המחוקקים, יצאו החניכים ללמוד על מערכת המשפט בישראל. שיעור ההכנה לקראת הביקור בבית המשפט העליון היווה הכנה מצוינת למפגש משמעותי עם מערכת המשפט הישראלית. השיעור אפשר להם להעמיק בשאלותיהם ובתובנות שעלו הן במהלך הסיור והן בשיחה עם השופטת דליה דורנר.

שיעור צדק ומשפט

דברים ט"ז
יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק יט לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
מלכים א' פרק ג' טז'-כח'
אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת: בִּי אֲדֹנִי, אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד, וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי, וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת; וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו, אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, לָיְלָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי, וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ; וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי, וְהִנֵּה מֵת; וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת: לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת; וְזֹאת אֹמֶרֶת: לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי; וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: זֹאת אֹמֶרֶת, זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי‏‏.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: קְחוּ לִי חָרֶב; וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ, וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ; וְזֹאת אֹמֶרֶת: גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה, גְּזֹרוּ. וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר: תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ; הִיא אִמּוֹ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.

• כיצד אתם/ן מבינות/ים את הציווי בפסוקים אלו?
• על פי הפסוקים שלעיל, מה ההבדל (אם קיים) בין 'צדק' ל'משפט'?
• מדוע צריך לרדוף אחרי הצדק ולא אחרי המשפט?
• מה הקשר בין רדיפת צדק לבין ירושת הארץ?
• האם אפשר להטות צדק כמו שאפר להטות משפט?

תלמוד בבלי בבא מציעא ל' ע"ב

דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. (ושואלים) אלא דיני דמגיזתא (אלימות/ בוררות) לדיינו?! אלא אימא (אמור) שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו (עשו) לפנים משורת הדין:

בבלי, סנהדרין קט ב
ארבעה דיינים היו בסדום: שקרא, ושקרוראי, ומזייף, ומצלידינא. מי שהכה אשת חבירו והפילה, אומר לו יוליכה המכה אצלו ויבא עליה עד שיעבר אותה ויחזירה לבעלה. מי שחתך אוזן חמור חבירו או בהמתו, אומר לו שיהיה משעבדה עד שתצמח אוזנה. מי שפצע חבירו והוציא ממנו דם, אומר לו שיתן המוכה שכר למי שהכה ולפי שהוציא לו דם כמו הקזה. מי שעובר על הגשר נותן דינר של שכירות, ומי שעובר במים על רגליו נותן ב׳ דנרים. אדם אחד נכנס לעיר סדום אמרו לו תן דינר של הגשר, אמר להם אני לא עברתי כי אם מן המים על רגלי, אמרו לו אם כן תתן ב׳ דנרים, לא רצה ליתן פצעוהו הלך לדיין אמר לו יתן ב׳ דנרים שעבר במים ויתן שכר למי שפצעהו. יום אחד נכנס אליהם אליעזר עבד אברהם. פצעו אדם אחד הלך לדיין אמר לו תן שכר למי שפצעך, נטל אבן אחת ופצע לדיין, אמר לו השכר שאתה חייב ליתן לי תן לזה שהכני ואני לא אתן כלום

פסיקתא זוטרתא/לקח טוב (ר' טוביה בן רבי אליעזר, מאה 11, אזור הבלקן)
דברים פרשת שופטים דף כח עמוד א
ד"א "צדק צדק תרדוף". שאם יצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה אין מחזירין אותו. יצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מחזירין אותו. "למען תחיה וירשת את הארץ". מלמד שמינוי הדיינים כדי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם:

מנחם בגין, מתוך שידורו עם קום מדינת ישראל ב"קול ציון הלוחמת", מוצאי שבת, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948
שלטון צדק
… ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודים בה. בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול. בל יהיה בביתנו איש, אזרח או גר, רעב ללחם, חסר קורת-גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית.
"זכור כי גר היית בארץ מצרים" – צו עילאי זה יקבע את יחסנו אל שכנינו. ו"צדק צדק תרדוף" – צו עליון זה יקבע את יחסינו בין איש לחברו…

דליה דורנר, 'זכרונות', בתוך: שולמית אלמוג, דורית בייניש ויעד רותם (עריכה), ספר דליה דורנר, הוצאת נבו תשס"ט עמ' 33- 34
בכל תיק יש סיפור. פסק דין הוא א פעם לא בשמיים, תמיד יש סיפור אנושי והסיפור קובע מאוד. למשל פרשת ית"ד, ילדי תסמונת דאון, נגעה ללבי מאוד. לא מבחינת הזכויות המופשטות לחינוך או לשוויון. ראיתי את ההורים האלה, שהיו צריכים לעתור לבג"ץ פעם אחר פעם נגד משרדי החינוך והאוצר, וחשבתי שלא רק קרה להם אסון, אלא גם החברה מתאכזרת אליהם, ועוד עם פירוש כל כך אכזרי וכל כך לא מתקבל על הדעת של חוק, שפוגע במי שאי לו כסף . אם יש ל כסף , אתה יכול לשלוח את הילד שלך לבית ספר רגיל ולשלם כסף לעזרה ולאפשר לו להשתלב בחברה , ואם אין כסף , אתה הולך לחינוך מיוחד. מסביב לסיפור האנושי הזה יש פסק דין.
קשה לי לומר אם בתיקים כאלה חשבתי על עצמי, אבל יש לי אמפתיה מאוד גדולה לאנשים שקשה להם ואנטיפתיה ליהירות חברתית. אני רק צריכה להשתדל שזה לא יקלקל את פסקי הדין, כי אסור לשפוט לפי סימפתיה או אנטיפתיה. אין לי כל ספק שמבחינת החוק, ולא מפני שהם מסכנים, המדינה הייתה צריכה לממן את השילוב של ילדי תסמונת דאון בחינוך הרגיל, אבל התחושה שלי הייתה שלא מספיק שיש להם את כל הצרות האלה, הם גם צריכים לבוא לבית המשפט כדי לקבל את מה שהחוק מחייב לתת להם.
תמיד חשבתי שאם ארגיש שהתוצאה שאני מגיעה אליה לא צודקת, זה סימן שכנראה טעיתי מבחינה משפטית. כמובן, יש מקרים שהמילים של החוק לא יכולות לסבול פירוש צודק. אבל בדרך כלל אפשר להגיע לפירוש צודק וזה הפירוש הנכון.

• כיצד מתייחסים אל או מפרשים המקורות הנ"ל את הציווי 'צדק צדק תרדוף'?
• מהם ההבדלים העולים ממקורות אלו בין 'צדק' ל'משפט'?
• האם צדק הוא מונח אובייקטיבי או סובייקטיבי?

בבלי, מסכת ברכות ז א
א"ר יוחנן משום ר' יוסי מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר (ישעיהו נו, ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקב"ה מתפלל. מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענע לי בראשו.

מאבקים חברתיים ויזמות חברתית כלכלית

במהלך הסדרה, החניכים והחניכות פגשו את ראובן אברג'ל ממקימי הפנתרים השחורים וסיירו איתו בשכונת מוסררה שהייתה מוקד המאבק שלהם. לרובם היה זה מפגש ראשון עם נושא זה. והפעם הראשונה שהם נחשפו לנושא של המחאה החברתית שקדמה למחאת קיץ 2011. בחלק מן המכינות המשתתפים היו מופתעים למדי מן הסיפור, מחוסר הצדק שקיים בבסיסו ומן התעוזה של הפנתרים לנסות לשנות את מצבם. אחת המשתתפות ציינה כי הסיור עורר אותה למחשבה על עצמה ומשפחתה והיא מתכוונת לבדוק עם אביה את הנושא של פערים חברתיים, וכיצד הוא חווה אותו אם בכלל. חניכה אחרת חשה שלא בנוח עם הסיפורים של אברג'ל משאלותיה ודבריה בסיום ניכר היה כי אלו הובילו אותה לבדיקה מעמיקה של זהותה ומקומה בחברה.

יזמות חברתית בירושלים

המשתתפים ביקרו במרכז כלל שם פגשו שלוש יוזמות חברתיות אשר נוסדו ומנוהלות על ידי צעירים
בירושלים אשר ביקשו להוביל שינוי. החניכים והחניכות נפגשו עם:
– פעילים בפרויקט האומנות מוסללה המשותף לבית הספר לאומנות בשכונת מוסררה ולמרכז כלל.
– פרויקט "בשותף" – קואופרטיב המזון
– ופרויקט "שאבוס" – תחבורה ציבורית בשבת. המשתתפים התרשמו עמוקות מהאקטיביזם החברתי

העומד בבסיס הפרויקטים הנ"ל. בשיחות הסיכום עם החניכים והחניכות הם ציינו שהמפגש עם היוזמות הללו היו גולת הכותרת של הסדרה. יתרה על כן, חלקם ציינו כי בעתיד הם ירצו להצטרף לאחת מן היוזמות ובנוסף היו גם אלה שבדקו את האפשרות ליצור יוזמות מעין אלה באזור מגוריהם.

באחת המכינות השתתף נער יוצא אתיופיה מעפולה אשר עבורו כל מרכיבי הסדרה היו חדשים למדי. ההשתתפות בסדרה אפשרה לו להכיר ולפגוש מקרוב אישים ומוסדות שעד כה היו בלתי נגישים עבורו. או בדבריו – "וואלה לא ידעתי שיש אנשים כאלה בכלל אם הם יכולים לעשות את זה גם אני יכול, לא?"

בעקבות מידע שעבר בפורום מנהלי ומנהלות המכינות, קיבלנו פניות רבות ממנהלי מכינות נוספות אשר ביקשו לקחת חלק אם בסדרה כולה ואם בשילוב חלקים מתוכה לסדרת ירושלים שלהם.

 

מפגש בין דתי
תובנות סדרת ירושלים – עידו רתם – חניך במכינת גליל עליון, ברעם

"רב, כומר וקאדית נכנסו לכיתה…", נשמע כמו התחלה של בדיחה טובה, לא? אבל למרבה הפלא מדובר היה במציאות שהתרחשה. שיח מפוצץ בין תרבויות, עם הציפייה שדברים לא ילכו כל כך יד ביד. אך כמו שאומרים, החיים לא צפויים ונדהמתי לגלות שבין שלושת הדתות לא רק שקיים שיח ערכי ומוסרי אלא שהוא גם מאד דומה אחד לשני. סביב הנושא של קדושת החיים וערך האדם נראה שלמרות כל מה שההיסטוריה מלמדת, אין סתירה בין הדתות השונות. כולן מסכימות על אותן דברים:
– האדם נברא בצלם אלוהים, יכולות מסוימות שלא ניתנו לשאר החיות
– האדם נועד לחיות על פי אמות מוסר מסוימות של כבוד, צדק, אהבה וכו'
– לאדם מטרה מסוימת, שונה בתכליתה בין דת לדת, שתביא אותו לאורח חיים מוסרי ואפילו מקודש במובן מסוים.

נכון שבדגש האחרון עולה השאלה האם המטרות השונות סותרות אחת את השנייה אבל מדובר במטרות פנימיות של האדם שלא בהכרח קשורות לכפייה כלשהי של האדם על סביבתו. אך בכל זאת קשה להתעלם מהעובדות שבהיסטוריה של הדתות השונות. היהודים כבשו, הנוצרים נשלחו למסעות הצלב והמוסלמים טבחו וכיום ארגונים קיצוניים מוּנעים מאותו אסלאם. אז בעצם איך אפשר להסביר את הסתירה שקיימת פה? מצד אחד יש את המוסר ואת הערכים שחוזרים על עצמם בשלושת הדתות אך מצד שני נראה שבני האדם פעלו בצורה שונה לאורך ההיסטוריה.
התשובה טמונה בשאלה, האדם הוא המאמין, הוא הדת. לאדם היכולת ליצור וגם היכולת להרוס. הכומר והקאדית הסבירו את זה כקיצוניות, אך אני נוטה יותר להסכים עם תשובת הרב. תשובתו הייתה שמדובר באדם, יש בני אדם קיצוניים, אך הם לא אלה המנהיגים את העולם. בסופו של דבר האדם מוביל את עצמו, והאדם כאדם מסוגל לסטות וליפול. לבחור בבורות, שנאה, הכחשה ולהגיע למצב שבו ינהג בצורה שאיננה מוסרית, שלא תואמת את ערכי הדת, לא כי הוא בן אדם קיצוני אלא בגלל שהוא פשוט בן אדם.
המסקנה העולה היא שחשוב לחנך את האדם להבין את אותם הערכים ולחיות על פיהם, לדעת להבדיל בין טוב לרע גם כאשר הדבר לא כל כך ברור. אנחנו צריכים להיות מודעים לפעולות שלנו, למעשינו. לדעת לפקפק ולשאול ולבדוק אם מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו מאמינים בו אכן נכון ומוסרי וטוב.
אבל האם אפשרי בכלל לקיים מפגשי שיח כאלו? האם אפשר לחנך על ברכי הערכים האלו בצורה ישירה? האם אנשים יקשיבו?

העולם כיום כל כך אדיש לכל תוכן שנמשך מעבר לחמש דקות. כל דבר שהוא לא ישיר ופיזי ומוחשי. הכל לא נכון והכל בר השגה.
אז איך אפשר לחנך לזה?
אני חושב שהדרך היחידה היא לשכנע אנשים שכל המקורות האלו, התורה, הברית החדשה והקוראן כולן מעבר להיסטוריה, מעבר לספר שמסמל דת ורק דת. אלא שמדובר במקורות המכילים תוכן אנושי, עם חוכמת חיים אדירה ואמות מוסר אוניברסאליות. רק כאשר באמת מבינים את זה פתאום מגלים עד כמה מדובר במקורות שהם במובן מסוים, הרבה יותר גדולים מהאדם. מכיוון שהם מצליחים להגדיר, עד כמה שהם יכולים, את האדם במילים, בסיפורים, במצוות ודרשות. האדם יכול להעביר חיים שלמים מבלי להבין את תכליתו, את ערכו ואת גדולתו ואותן דתות פשוט מנסות לגרום לאדם להבין זאת.
חשוב גם להבין שממש כמו שהדי-אן-אי מרכיב את מי שאנחנו, ואנחנו כיום מודעים לזה ומנסים לשחק עם זה ולשנות ולראות איך הוא בונה אותנו, כך גם אותם ערכים עליהם הדתות מושתתות. ערכים כמו: צדק, אהבה, כבוד, שנאה, גזענות, אכפתיות וקנאה מרכיבים את מי שאנחנו, גם איתן אפשר "לשחק" ולשנות ולבחור. לבחור מה יוביל אותנו בחיינו. רק כך נהיה מודעים אל עצמנו ואל מעשינו.
ההבנה הזאת היא שתפיג את האדישות, ותביא לעולם חכם יותר ומוסרי.

תובנות סדרת ירושלים- אורן – חניך במכינת גליל עליון, ברעם

יהדות. מילה גדולה, מפחידה, מוכרת ועם זאת מרוחקת. מתחילת השנה מנסים לקרב אותי אליה, קצת לטשטש את הניכור שלפעמים אני מרגיש כלפיה, שמתחזק כל פעם שמדברים על חרדים, התנחלויות.
זה עובד קצת. פה קבלת שבת, שם שבת חרדים, יש גם הבדלה באמצע. התכנית לחשיפת פניה היפות של היהדות מתקדמת יפה. מדי פעם גם אירוע חדש מחזיר אחורה את האמונה בדת, כשמתבררות פניה האחרות, פנים שמוכנות לעשות הכל בשמה ולמענה, פנים שמצדיקות גם את הנורא שבמעשים.
עברנו שבת חרדים, עברנו גם סדרת ירושלים, עם שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם, וכמו שהכותרת נשמעת כשם של סרט, כך לפעמים הרגשתי במהלך הסדרה. ירושלים הסיפור שלא סופר. מגיעים לקבר רחל. התחושות הן כמו בסרט על השטחים. חרדים צועקים על הרב נאוה שפוּרים עבר ולכן מקומה של הכיפה הוא לא על ראשה. הם חשוכים, הם פנאטים יגידו, אך הם גם יהודים, והם לא מעטים.
ערב היום הראשון, ולחדר נכנסת אמנה, אזרחית ישראלית ערבייה, שמציגה עצמה כפלסטינית. שילוב שלא ממש ברור לי, אך אני מצפה למפגש בכיליון עיניים, לשמוע מה מרגישים בצד השני של המתרס. המפגש מתחיל בנעימים, ולאט לאט צובר תאוצה. הבטן מתהפכת. מצחיק שדווקא מפגשים כאלה מחזקים את ההבנה שלי על יחסי עם המדינה, עם צביונה.
ביום השני, מדברים קצת יותר יהדות. מדברים על הבנייה דתית באופנים שונים. הרב הקונסרבטיבי מראה לי שאולי יש גם דרך אחרת. ליהדות, ועלי אורן למצוא את המקום שלי בה.
לסיום הערב השני, מתקיים פאנל בין דתי. היה מאוד מעניין לשמוע, אך אותי היה מעניין אפילו יותר לראות את הרב יהוידע עמיר, אדם רגוע, שקול, סובלני ופתוח. הוא מודה בטעויות, מוכן לשנות, פתוח לקבל ולהתאים את הדת לעולם של היום. רציתי לשמוע עוד. רציתי באמת למצוא את עצמי בסיפור היהודי, אבל בסיפור שיהוידע הציג. אני בטוח שהתקרבתי צעד אחד ואף שניים קרוב יותר. הורדתי עוד שכבת מגן ביני ובין היהדות. אין לי ספק שאני יהודי. אין לי ספק שביהדות יש דברים נפלאים. אין לי ספק שמצאתי את הדרך.

אני מבקשת להודות לצוות החינוכי של שומרי משפט: למורי לידר – סטודנט לרבנות ב- HUC ולקובי הכר עוזר הלוגיסטיקה של תחום החינוך אשר עמלו ללא לאות על מנת להבטיח את הצלחת הסדרות. כמו כן אני מבקשת להודות לשותפי לעשייה, מנהלי המכינות הקדם צבאיות וצוותי החינוך שלהם שעמלים יומם וליל להכשיר את דור המנהיגות והמנהיגים הבאים של מדינת ישראל.