תגובת הארגונים לפרסום דוח מבקר המדינה בסוגיית ההכרה ביישובים הבלתי מוכרים בנגב:
הכישלון שמציג מבקר המדינה בכל הנוגע למגורים, פיתוח ותשתיות בקהילה הבדואית בנגב חמור, אך המציאות חמורה עוד יותר
מידע נוסף מלמד: רק 9 אישורי בנייה לבניית בתים פרטיים אושרו ע"י המדינה עד כה, לאחר 12 שנות המתנה ב-10 יישובים בדואים מוכרים בנגב. מנגד הרסה הממשלה מאות מבנים בשנת 2015 – מספר הריסות יוצא דופן שמתבצע על רקע כשל ממשלתי בתכנון ועיצוב המדיניות ויישום מהלכי הפיתוח בכפרים הבדואים. בהמשך לממצאיו הקשים של המבקר: המצב חמור עוד יותר.
שבע השנים הרעות:
ארגונים למען זכויות הבדואים – המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב, פורום דו קיום, שתי"ל, רבנים למען זכויות האדם, אמנסטי ועוד – מגיבים לדוח מבקר המדינה האחרון, ומוסיפים היבטים ונתונים נוספים שהמבקר לא עסק בהם:
כפי שנחשף בדוח מבקר המדינה על אודות הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, מדיניות הממשלה בשבע השנים מאז פרסום דוח גולדברג הוכחה ככושלת, כמעט ולא התאפשר פיתוח בכפרים הבדואים – כולל בכפרים המוכרים. לפיכך דרוש לחשב מסלול מחדש, וללכת לפיתרון שהוכח כמוצלח מול הבדואים בגליל – הכרה בכפרים, פיתוח, הסדרה, תוך כדי הידברות והסכמה, מה שתרם גם לרקמת היחסים בין בדואים ליהודים.
הכישלונות העיקריים שמונה המבקר בשבע השנים מאז פרסום דוח גולדברג:
- הסדר קרקעי רק ל-1% מתוך 590 אלף דונם שתובעים הבדואים.
- אלפי זוגות צעירים בדואים מדי שנה שאין להם פיתרונות דיור.
- הוסדרה התיישבותם של רק כ-3,400 בדואים בלבד – פחות מחמישה אחוזים מתושבי הכפרים.
- הבנייה ללא היתרים וההריסות הרבות בקרב הקהילה הבדואית בנגב הן תולדה של היעדר אפשרויות פיתוח כחוק ותקיעת הליכי תכנון.
על כשלים נכונים אלו שמנה המבקר, מוסיפים הארגונים ממצאים נוספים שמציגים תמונה חמורה עוד יותר בתחומים של חסימת פיתוח בכפרים ואי מתן היתרים גם בכפרים מוכרים, הסתרת תוכניות פיתוח, חסימת תוכניות מאושרות על ידי שר החקלאות, תכנון הקמת יישובים יהודיים על שטח של יישובים בדואים קיימים ועוד.
לפירוט:
- כשל התכנון והבנייה: הכרה ריקה מתוכן
עד היום הוכרו במקומם רק 10 כפרים, אך לאף אחד מהם אין תכנית מפורטת מלאה, המאפשרת בנייה בשטחם. 35 כפרים עודם נתונים בהמתנה לפתרון. חמור מכך, עד כה נתנו רק 9 אישורי בנייה לבתים פרטיים – לאחר 12 שנות המתנה ב-10 מהיישובים המוכרים (נתון שהציגה הרשות להתיישבות הבדואים לאחרונה בוועדה לביקורת המדינה).
בכפרים שהוכרו, ההכרה היא חלקית מאד- אין רשת כבישים, מים, ביוב וחשמל. ברוב הכפרים אין כל איסוף אשפה מסודר. מרכזי תעסוקה, מדרכות או שטחי ציבור ירוקים – אינן כלל בנמצא.
- הסתרת תכניות הפיתוח
המדינה שכרה 10 צוותי תכנון לבחון ולפתח תכניות ליישובים בדואים בעשרה מרחבים שונים של הנגב. הצוותים הגישו כבר לפני חודשים רבים שורה ארוכה של תכניות. בצעד חריג, הרשות להתיישבות הבדואית מסרבת לחשוף לציבור את התכניות, בניגוד למקובל בהליכי תכנון, שהינם שקופים לציבור ובפרט לתושבים. למעשה, בכך הוקפאה הזכות לפיתוח על ידי אי העברת התוכניות לאישור גופי התכנון.
- מדיניות שר החקלאות, אורי אריאל: מניעת אישור הכרה בכפרים
שר החקלאות פועל למניעת ההכרה ביישובים בדואים, גם כאשר רשויות ציבוריות ותכנוניות נתנו לה את ידן.
לדוגמא, באזור רמת הנגב התקיים תהליך ארוך להסדרה של ארבעה כפרים: אל-בגאר (רמת ציפורים), עבדה, ואדי ארחא ומשולש חוה ובהם כ-800 איש. התושבים שאפו להכרה בכל אחד מהכפרים, ואולם הממשלה דרשה לרכזם. לבסוף, הוכנה בידי מנהל התכנון ולשכת התכנון במחוז הדרום תכנית פשרה להקמת כפר מרכזי ושלוש חוות של תיירות חקלאית, שבהן תתאפשר הסדרה של המבנים. רוב תושבי הכפרים הסכימו בלית ברירה לפתרון המוצע, ואולם בדיון הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים, מנע נציגו של שר החקלאות את אימוצה של תכנית הפשרה.
התוצאה: הפתרון התכנוני תקוע, והאמון בכוונותיה של הממשלה הולך ונעלם.
- הקמת יישובים יהודים חדשים- על חשבון כפרים בדואים
בנובמבר 2015 החליטה הממשלה על הקמת חמישה יישובים יהודים חדשים בנגב. במקביל נרשמו החלטות נוספות על הקמת יישובים יהודיים בנגב, כגון: החלטה על הקמת היישוב שיזף בצומת טללים בנובמבר 2013, וכן החלטה על הקמת יישוב ליד ניר עקיבא בדצמבר 2015.
לפחות שניים מחמשת היישובים היהודים העתידיים מתוכננים לקום על חשבון שטח של יישובים בדואים: היישוב נווה גוריון יקום על שטח השיפוט המוגבל ממילא של הכפר המוכר!!! ביר הדאג'. היישוב דיה יוקם על שטחו של הכפר הבלתי מוכר גטמאת, מצפון לערערה.
החלטה זו מתווספת על ההחלטה להקים את היישוב היהודי חירן על חורבות הכפר הבלתי מוכר אום אל חיראן הבדואי.
עטיה אל-אעסם, יו"ר המועצה האזורית לא לכפרים לא מוכרים בנגב: התרענו לאורך שנים על הזנחה מתמשכת מצד המדינה. אם המדינה תמשיך להזניח ולחסום פיתוח בכפרים, המצב עלול להגיע לפיצוץ משום שהאוכלוסיה הבדואית לא יכולה לסבול יותר. המצב הזה לא טוב לא למדינה ולא לבדואים.
חיה נח, מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב: דו"ח מבקר המדינה מתריע על אזלת ידה של המדינה בכל הנוגע ליחסה אל הקהילה הבדואית בנגב. כבר עשרות שנים שלא נמצא פתרון למצוקת הדיור ההולך וגובר בכל הישובים המוכרים, הבלתי מוכרים והעיירות. כל פתרון כוחני בדמות הצעת חוק שאינה מקובלת על האוכלוסייה ואינו בתאום עמה יהיה בכיה לדורות.
רבנים למען זכויות האדם: ספר ישעיהו מזהיר אותנו: "הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", (ישעיהו ה ח). משמעות הפסוק: קריאת אזהרה לחזקים לא לקרב את בתיהם אלו לאלו כך שלחלשים לא ייוותר מקום להתגורר בו. המגמה של בניית יישובים יהודיים באופן שדוחק יישובים בדואים או חוסם את הפיתוח שלהם היא כשל מוסרי הן במונחים דמוקרטיים ואוניברסליים והן במונחים יהודיים, ועל הרקע הזה דוח המבקר מצביע על אפשרות למוצא מוסרי.
אמנסטי אינטרנשיונל ישראל: לצערנו כל עוד המדינה רואה את זכויות הדיור של החברה הבדואית דרך עדשת 'בעיית הבדואים' אז נראה שידור חוזר של מתווה פראוור-בגין ועוד נסיונות דומים להסדיר את הנושא מעל ראשיהם של התושבים. הגיע הזמן לפתרון אמיתי ובר קיימא למצוקה רבת השנים אשר יהיה בנוי על התייעצות אמיתית והבנה עמוקה של הצרכים של אותם תושבים. הפתרון לא היה ולא יהיה הריסת בתים. על המדינה לכבד את זכותם לדיור נאות של כל אזרחיה לרבות הבדואים בנגב ולפעול ע״פ רוחן של האמנות הבינלאומיות שישראל צד להן. לדוגמה האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (1966), סעיף 11 (1), שקובעת כי, 'מדינות שהן צד באמנה זו מכירות בזכות כל אדם לרמת חיים נאותה עבורו ועבור משפחתו, לרבות מזון, מלבושים ודיור נאותים, ולשיפור מתמיד בתנאי קיומו. המדינות כאמור ינקטו צעדים מתאימים כדי להבטיח את מימוש הזכות האמורה, ולתכלית זו מכירות בחיוניותו של שיתוף-פעולה בינלאומי מבוסס על הסכמה מרצון'."
