בס"ד
בדבר תורה לפרשת "בחוקותיי" הרב מרדכי גולדברג חוקר בשאלה מה הוא הקול האמיתי של פנימיות התורה? איך אפשר להגיע לזה?
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם." (ויקרא כו:ג) מפירושו של הרב מרדכי יוסף מאיזביצא (פולין, מאה ה-19) בספרו "מי השילוח": "אם הוא לשון ספק, כי מי יודע אם מקיים התורה כעומק רצון ה' יתברך." הוא מביא דוגמה מהעניין של שמיטת כספים, ביטול כל החובות הכספיות בשנת השמיטה. המשנה במסכת שביעית אומרת, שאם בכל זאת אדם מציע לבעל חובו לשלם לו את החוב בשנת השמיטה, אז המלוה חייב להגיד שהוא משמט (מבטל) את החוב. ואם הלווה מתעקש לשלם לו, המלוה יכול לקחת את הכסף. למרות הדין בתורה של שמיטת כספים, המשנה אומרת: "המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו". זאת אומרת, מסביר מי השילוח, שהמלוה בעצם קיים את מצוות שמיטת כספים בזה שהוא היה מוכן לבטל את החוב. הוא קיים את הרוח של המצוה, ולא את המעשה. "ומזה מוכח שיש עומק בדברי תורה יותר ממה שנכתב על הלבוש … ולכן כתוב כאן ("אם בחוקותי תלכו") לשון ספק. שאף שאדם נזהר לקיים כל השולחן ערוך, הוא בספק אם כיוון לעומק רצון ה' יתברך, כי רצון ה' יתברך הוא עמוק עמוק מי ימצאנו. וגם לשון "אם" הוא לשון תפילה, שה' יתברך כביכול מתפלל: הלואי שתלכו בחוקותי ותכוונו לעומק רצוני."
דבריו של "מי השילוח" נשמעים מאוד קיצוניים, במיוחד לרב חסידי. אפשר לתת להם אפילו משמעות אנטי-הלכתית, כאילו שמה שה' באמת רוצה זה לא שנחיה על פי ההלכה, אלא שבכל מצב ננסה להתבונן מה הוא באמת רוצה מאיתנו. אני לא חושב שזאת היא הכוונה שלו. הוא כן אומר שה' "האיר לחכמינו ז"ל בזו המצוה (שמיטת כספים) עומק רצונו יתברך". זאת אומרת, זה לא דבר שניתן לכל אדם לעשות להתבונן מה הוא עומק רצון ה' בכל מצב ומצב. כי אז המערכת ההלכתית לא תתקיים בכלל.
הקול האמיתי של פנימיות התורה
לדעתי, כדי להתקרב לאיזו הבנה מה הוא רצון ה' שהוא "עמוק עמוק", צריך ראשון להכיר את המערכת ההלכתית; את התורה, התלמוד, והשולחן ערוך. מה שחשוב הוא הוא לא רק הידע של ההלכה בכל פרטותיה, אלא גם להתחבר עם הרוח של ההלכה. עוד רב חסידי מאוד ידוע, הרב יהודה אריה ליב מגור, אמר בספרו "שפת אמת": "אך כי נתלבש אור התורה בדיבורים אלו שבתורה. ונמצא כי תורה זו היא רק לבוש לעיקר התורה." הוא קורה לזה "קול התורה הפנימיות". איך אפשר לשמוע את הקול של פנימיות התורה, להתכוון לעומק רצון ה'?
אני חושב שהשאלה הזאת היא לא רק תיאורטית. היא מאוד חשובה בכל התחום שבו אנו עוסקים, "רבנים לזכויות אדם". זה ברור אם נהיה כנים עם עצמינו, אפשר לראות שיש הרבה מקורות בתורה ובתלמוד שהם מאוד הומניים ואוניברסליים. ומצד שני, יש גם הרבה מקורות שנשמעים לנו מאוד לאומניים, ואפילו גזעניים ואכזריים! אז מה הוא באמת רצון ה' העמוק עמוק? מה הוא הקול האמיתי של פנימיות התורה? איך אפשר להגיע לזה?
כמובן, אין לי תשובה ברורה שאני יכול לשלוף! וזאת היא הנקודה העיקרית! מה שאפשר ללמוד מדברי הרבנים הגדולים האלו זאת לא התשובה אלא הכיוון. אנחנו צריכים ללמוד את המקורות, את כולם. גם אלו שאנחנו אוהבים, וגם אלו שאנחנו סולדים מהם. וללמוד את המקורות האלו בלי נגיעות אישיות, ובלי להלביש עליהם את דעותינו ורגשותינו האישיות. ואחר כך להיאבק איתם. לשאול את עצמינו אלו מהמקורות האלו אנחנו יכולים להתאים למצבינו היום בארץ ישראל, ואלו לא מתאימים. וזה לא נכון רק לגבי יחסינו עם הפלסטינים. אלא לכל התחומים המאוד כואבים שעולים היום בשיח הישראלי-היהודי. היחס לנשים ביהדות, היחס להומוסקסואלים ביהדות. אין תשובות מהירות וקלות חד משמעיות. אבל דרך הלימוד, ודרך דיון אמיתי, אולי נזכה להגיע לקול של פנימיות התורה, לעומק רצון ה'.
שבת שלום,
הרב מרדכי גולדברג
