"גן הפעמון, ממנו מתנדבינו יוצאים במשך שנים להשתתף במסיק הזיתים…" מקור: By REUVEN FRIZI (received by email – OTRS) [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0)], via Wikimedia Commons
בפרשת השבוע "בהר" מופיעים שני פסוקים האהובים על הרב יחיאל גריינימן. פסוקים שמהווים מקור השראה לתנועות השחרור ולכל אלה השואפים לחרות וצדק במשך הדורות, בתולדות האנושות. הרב גריינימן מרחיב על הפרשנויות של המושג חירות, גם בהקשר של לקיחת אחריות, וגם ושיהפוך אדמת ארץ ישראל לקדושה.
1. "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה.." (ויקרא, כ"ה, י') – אותו פסוק חרוט על גבי פעמון הדרור האמריקאי בפילדלפיה ושימש סמל של המאבק בעבדות. העתק ממנו נמצא בירושלים בגן הפעמון, ממנו מתנדבינו יוצאים במשך שנים להשתתף במסיק הזיתים, ופעולות אחרות בהן סייענו לפלסטינים, הסובלים ממשטר הדיכוי הישראלי בגדה.
הדגש על המילה "כל" [יושביה] פתוח לפרשנות. אבל האבן שנזרקה למים בפרשה משאירה עיגולים, עיגולים, בים הנפש ובהיסטוריה האנושית. הקריאה לְחֵרוּת, כמו הרדיפה אחר הצדק לא יכולים להיעצר במעגל הראשון של קבוצה מסויימת. הקריאות הללו חייבות להתרחב הלאה אל האנושות כולה. לא מעט הוגי דעות דיברו על טיבה של החירות, ביניהם גם מורינו הרב אברהם יהושע השל. במאמר על תפקידו של הדת בחברה חופשית (Religion in A Free Society, 1958) הוא מדגיש כי החרות הוא על פי הנביאים ואצל חז"ל, מהווה חובה, כמו גם לקיחת אחריות. החירות אינה רק שאלה של צרכים וזכויות, כאמרת חז"ל "אין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה ומצוות". או כמו שנאמר "מהי חירות? – מה שחרוט על הלוחות!" (פרקי אבות, פרק ו', משנה ב').
לפי הרב השל:
"החירות איננו רק היכולת לבחור ולעשות, כי אם גם היכולת לרצות ולאהוב. המאפיין הדומיננטי בתורת ישראל לאורך הדורות הוא תחושת האחריות המתמדת – החובה" (עמ' 13, The Insecurity Of Freedom)
2. הפסוק השני הוא: "כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא, כ"ה, כ"ג) – הפסוק מדגיש את המימד הַטְּרַנְסֶנְדֶּנְטִי ולא הלאומי בקשר של בני ישראל, עם ארץ ישראל. הקשר הוא יִעוּדִי והארץ והעם הם כלים להגשמת חזון אוניברסלי של חירות וצדק. הנעשה בארץ חייב להיות בזיקה לאותו יעוד, ולא לעמוד בניגוד לו.
הדברים נאמרים בצורה ברורה ביותר על ידי ה"שפת אמת" (רבי יהודה אריה לייב אלטר – מי שהיה הרבי של גור בתרל"ה 1875) בפרוש על פרשתנו:
"הארץ הייתה מקודם תחת יד כנען ואחר כך נפדת ונכנסת ברשות ישראל ואחרי זה צריך לצאת גם משעבוד בני ישראל להיות רק תחת רשות הקב"ה בעצמו".
זאת אומרת שתפקידו של עם ישראל בארץ ישראל איננו תפקיד של יצירת בלעדיות לאומית, או שלטון אתנוצנטרי, אגואיסטי, כי אם להיות מקור קדושה כעבדי ה'. אלו המשרתים ערכים נעלים יותר מהלאומניות הצרה.
בפרשת "בהר" אנחנו קוראים רבות על שנת היובל, בה יש חזון של חברה אנושית בעלת רגישות מוסרית וחברתית נעלה; שנה בה משמיטים חובות, שואפים לחברה שבה יש שִׁוְיוֹן בין עשירים ועניים; משחררים עבדים; וכמו בכל שבת ושבת, נזכרים ומתחברים ברוחני שבקיומינו עלי אדמות; לובסוף גם נוטשים את מאבקי הכוח והשררה – כי אנו -כולנו – נבראים בצלם.
שבת שלום!
הרב יחיאל גריינימן
