אסור לנו לוותר. אסור לנו להרשות לעצמנו ליפול טרף לציניות, ייאוש, ואדישות שרווחים מאוד בחברה שלנו בשנים האחרונות. להיפך, אנחנו חייבים להשמיע את קולנו ולחנך לכבוד הדדי, תוך הכרה תמידית באנושיות והגורל המשותף שלנו בארץ הזו. הרב רון קרוניש ברשמים מרגשים, לאחר ביקור הסולידריות אצל נדוואה, שהותקפה על ידי קיצוניים, בפשע שינאה.
מפגש סולידריות, באבו גוש לאחר פשע השינאה
באחד הלילות השבוע הצטרפתי לקבוצת ישראלים יהודים הקשורים לפורום "תג מאיר: אור במקום טרור", שהגיעה לביקור הזדהות אצל נדוואה ובני משפחתה במרכז הקהילתי של אבו גוש שממערב לירושלים. נדוואה נחלצה באורח נס מניסיון של קיצונים יהודים לפגוע בה וילדיה בשבוע שעבר, רק מפני שהיא מוסלמית (תופעה שצריכה להיות מוכרת ליהודים!).
במפגש היא דיברה איתנו קצרות ומעומק לב. לדבריה היא זוהתה כמוסלמית מפני שחבשה חיג'ב, כיסוי הראש המסורתי אותו חובשות נשים מוסלמיות דתיות. למרבה המזל, על פי עדותה ועדות ידידה שהייתה איתה ברכב עם שתים מתוך שלוש בנותיה, היא הצליחה לנסוע במהירות ולהתרחק מאספסוף של קיצונים יהודיים שניסו להתקיף אותה בעודה נוהגת בשכונת מלחה שבירושלים. האירוע התרחש בתום משחק כדורגל בין קבוצת בית"ר ירושלים וקבוצת בני סכנין מהעיירה הערבית סכנין.
התקפה זו אירעה בתום משחק כדורגל סוער בירושלים שבמהלכו אוהדים יהודים שרו שירים וקראו סיסמאות נגד ערבים במשחק שאמור להיות אירוע ספורטיבי. זו לא הייתה הפעם הראשונה שקיצונים יהודים תוקפים ערבים חפים מפשע לאחר משחק כדורגל בירושלים בשביל הכיף. למרבה הצער, מדובר בתופעה שחוזרת על עצמה ומוכרת היטב למשטרה שאינה עושה דבר לעצור אותה או לעצור את המתפרעים. אולם במקרה הזה, שלשום, נימסר דיווח ברדיו שהמעורבים בתקרית הזו נעצרו על ידי המשטרה, ואולי אנו עדים להתחלה של התייחסות רצינית מצד גורמי אכיפת החוק לפשעי שנאה בישראל.
מדוע פשעי שנאה אלו מתרחשים בירושלים ובחלקיה האחרים של ישראל?
ישנן מספר תשובות לשאלה זו:
- ראשית, גורמי אכיפת החוק נמנעו עד כה מהתמודדות עם התופעה ואז הקיצונים חשו שהתנהגותם מקובלת ואפילו "נורמטיבית" בימים אלה – והם יכולים בקלות לפעול בצורה כזו מבלי לשלם את המחיר. ובאשר לגורמי אכיפת החוק, גם במקרה שהם פועלים, בהליך המשפטי – אם הגיעו אליו – שנמשך זמן רב, מתקשה התביעה להציג את ההוכחות שהפורעים אכן ביצעו את הפשעים שבהם הואשמו.
- שנית, יותר ויותר צעירים יהודים מקבלים חינוך לשנאת האחרים בבתי הספר שלהם, בבתיהם, בתנועות הנוער ובמשחקי כדורגל – שנאת הזרים היא תופעה גדלה והולכת בחלקים מסוימים של החברה היהודית בישראל. למרות שתופעה זו אינה חדשה, היא גדלה והולכת באינטנסיביות והפופולאריות שלה, בעיקר בקרב קיצונים יהודים בכמה מהישיבות הידועות היטב, בישובים בישראל והתנחלויות בגדה המערבית. עד כה, מעט מאוד נעשה לאסור ולעצור את המחנכים היהודים המכונים "דתיים" המסיתים כל הזמן לשנאה, אבל ככל הנראה אינם מפרים חוקים כלשהם.
- שלישית, יותר ויותר מהפוליטיקאים היהודים שלנו – הזוכים לתמיכה יום יומית בקרב מספר גדל והולך של קיצונים יהודים – לא זו בלבד שהם משמיעים דברי שנאה כל הזמן, אלא מסיתים אחרים לעשות זאת. נדמה שהם חושבים שזה "גזעי" או הדבר הנכון לעשותו, כאשר למעשה הפעולות וההצהרות שלהם הן לעתים בלתי מוסריות ועומדות בניגוד גמור לערכים יהודים, כפי שאני ורוב עמיתי בפורום תג מאיר סבורים.
ביקור ההזדהות של פורום תג מאיר באבו גוש היה ניסיון נוסף לשנות את השיח הציבורי ולהציג ערכים הומניסטיים אמיתיים של היהדות בפני שכנינו הערבים בניגוד לגרסאות הקיצוניות העומדות בראש החדשות. מתגובות שהתקבלו מתושבי אבו גוש עולה שהביקור שלנו היה חשוב ומשמעותי עבורם.
ראש המועצה המקומית של אבו גוש, מר עיסא ג'אבר קיבל את פנינו. ג'אבר הוא עמית ותיק וידיד והוא מותיקי המחנכים בתחום של חינוך לדו-קיום בשלום בישראל. הוא הביע בפנינו את שמחתו על ביקור הסולידריות מפני ש"אנו לא רוצים לתת לקיצוניים לנצח. כולנו צריכים להילחם בתופעה הזו של הקיצוניות, והאחריות מוטלת עלינו".
ד"ר גדי גבריהו, יו"ר פורום תג מאיר, שכולל 51 ארגונים יהודים וארגונים בין דתיים בחברה הישראלית, אמר: "אנו באנו לאבו גוש במטרה להביע תמיכה בקבוצות החותרות לחיים בדו קיום בשלום האחד עם השני בישראל."
בתור חבר פעיל בפורום "תג מאיר: אור במקום טרור", בשנים האחרונות, אני סבור שקואליציה זו מייצגת את הזרם המרכזי של חשיבה והתנהגות יהודית בישראל, ואנו מעוניינים שהשכנים הערבים שלנו ידעו זאת. עלינו להשמיע את קולנו בצורה עקבית למען שלום ושפיות, ולדחוק את הקיצונים לשולי החברה.
בסיום הביקור, נדוואה אבו גוש סיפרה לנו על החוויה הטראומתית שלה בצורה משמעותית ואישית. למרות ההתקפה עליה על ידידתה וילדיה, היא תמשיך להטיף לערכים של דו קיום ואזרחות משותפות בבית הספר הדו-לשוני בקהילת נווה שלום/וואת אל סלאם, שליד רמלה, והיא תמשיך לשלוח את ילדיה לבית הספר הדו-לשוני והדו-תרבותי בירושלים, המופעל על ידי ארגון "יד ביד". היא לא תוותר. להיפך, היא תמשיך ללמד ערכים הומניסטים במסגרת העבודה החינוכית היום יומית שלה.
אנו יכולים ללמוד מהדוגמא שלה. גם לנו אסור לוותר. אסור לנו להרשות לעצמנו ליפול טרף לציניות, ייאוש, ואדישות שרווחים מאוד בחברה שלנו בשנים האחרונות. להיפך, אנחנו חייבים להשמיע את קולנו ולחנך לכבוד הדדי, תוך הכרה תמידית באנושיות והגורל המשותף שלנו בארץ הזו.
