הרב אריק אשרמן לעירית לינור: להתכחש לאוניברסליזם, פרושו של הדבר להתכחש לדתנו ולעברנו ›

בתמונה: קולאז' של הרב אריק אשרמן מצד שמאל, ועירית לינור מצד ימין. התמונה של לינור: צילום מסך, מתוך יוטיוב של הטלוויזיה החינוכית.

הרב אריק אשרמן מגיב לעירית לינור בשאלת האם העם היהודי חייב לראות בשואה כאירוע אוניברסלי או פרטיקולריסטי. האם היהודי הוא האחר, או שלא?

כאשר עירית לינור כותבת, "אין לי עניין בערכים אוניברסליים כי הם לא אומרים כלום", היא בעצם אומרת שהפרטיקולריזם היהודי לא אומר לה כלום, משום שהחזון האוניברסלי הוא חלק בלתי נפרד מהפרטיקולריזם היהודי. עד כמה שצריך להיזהר מאמירות כמו "היהדות אומרת", ברור שהיהדות כוללת איזון (וכן, לפעמים מתח) בין "ערכים אוניבסלים" ו"פרטיקולרים" ישעיהו ומיכה מנבאים על אחרית הימים המשקף את האיזון הזה:

א וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים. ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ג וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. ד וְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ–וְאֵין מַחֲרִיד: כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת, דִּבֵּר. ה כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ–לְעוֹלָם וָעֶד. {פ} (מיכה (ד:א-ה),

בבית המקדש בסוכות, העלינו קורבנות עבור גשם בשביל כל העמים (עבור 70 העמים שבזמנו התקיימו לפי המסורת), ואז חגגנו את שמיני עצרת הפרטיקולריסטי שלנו. רמב"ם פסק שמפרנסים לא יהודים החיים בעוני יחד עם יהודים. המילה "שלום" בא מאותו שורש של "שלם". השלום שאנו חולמים אליו הוא שלימות בין כל ברואים, וגם עם התבל עצמו. וכן הלאה.
כאשר עירית לינור הזכירה את אוניברסיטת הרווארד, מוסד שאני בוגר שלו, נזכרתי במורי ורבי מבית הילל בהרווארד, הרב בן-ציון גולד, שהלך לעולמו לפני שבועיים. אני זוכר איך הוא נלחם נגד האנטישמיות התרבותית בהרווארד, ומה הוא כתב כאשר קבעו יום ההרשמה לשנה א' בראש השנה. וכאשר הגיע לדבר בעצרת בדרישה שהרווארד תמכור את השקעותיה בחברות שעבדו בדרום אפריקה, אמר: "כאשר יצאתי משערי אוושוויץ ועזבתי את כל משפחתי בעפר, נשבעתי לעצמי שני דברים:

1. אקדיש את חיי לטובת העם היהודי. לכן, היום אני רב.

2. נשבעתי "לעולם לא עוד", שדבר דומה לא יקרא לאף אחד, ולכן אני כאן היום."

זה הלקח שאלי ויזל דיבר אליו כאשר קיבל פרס נובל, וכמעט הדבר הראשון שמנחם בגין המאוד פרטיקולריסטי עשה כראש ממשלה היה להביא לארץ "אנשי הספינות" הויאטנמים. הוא אמר, " "עם ישראל, שידע רדיפות ויודע, אולי יותר מכל עם אחר, משמעות המושג פליט, לא יכול היה לראות בסבלם של אומללים אלה" – זהו אוניברסליזם מתוך הפרטיקולריות שלנו. להתכחש לאוניברסליזם, פרושו של הדבר להתכחש לדתנו ולעברנו.

 וזה מה שכתבה הגב' לינור:

בימים אלה של ערכים אוניברסליים אין מנוס אלא להודות: נולדתי פרטיקולרית. ולא זו בלבד, אין לי שום אמון באוניברסלי, ולא ב"אנושות" כמהות. אנחנו לא כפר גלובלי, אלא שבטים עם אינטרנט, עם דגש של שבטים. העולם יתקבץ לכלל מסר ומטרה משותפת – וגם זה בספק – רק אם תרחף מעלינו חללית מכוכב קלינגון ותאיים להשמיד את כל יושבי הפלנטה, ובעצם אין לי ספק: גם אז לא נתאחד לישות אוניברסלית. יהיו כאלה שירצו להילחם בקלינגונים, כאלה שירצו להיכנע, כאלה שירצו לסחור, כאלה שירצו להגר לקלינגון, כאלה שירצו להתחתן איתם וכאלה שיסבירו שהקלינגונים סבלו מקולוניאליזם של המערב ולכן הם טיפה תוקפניים, אבל אפשר להבין אותם.
כאדם פרטיקולרי, אין להתפלא על כך שאין לי עניין מיוחד בלקחים אוניברסלים מהשואה. לקחים כאלה הופכים את רצח העם היהודי למקרה קיצון של "שנאת האחר", מה שמחזיר אותי לעובדה שכל פילוסופיית ובעיקר פוליטיקת ה"אחר" היא קשקוש בעיני.
כשהיטלר תכנן השמדה מסודרת של העם היהודי הוא לא שנא את האחר. הוא שנא יהודים. האמריקאים היו אנטישמים וגזענים לתיאבון. שחורים הופרדו מלבנים, ליהודים היו מכסות במוסדות אקדמיים והם לא התקבלו למועדונים. בהרווארד עסקו באאוגניקה. האמריקאים לא סבלו את "האחר", רק שלא עלה בדעתם להשמיד אותו בפועל.
אין לי עניין בערכים אוניברסליים כי הם לא אומרים כלום. מדובר במנטרה ילדותית: כולם אותו דבר, הכול אותו דבר או צריך להיות אותו דבר, חוץ ממי שמותר לו לא להיות שונה כי הוא האחר הנכון. ויהודים – עליהם חלים כללים אחרים לגמרי. הניסיון לפרש את השואה דרך ערכים אוניברסליים הוא ניסיון להפקיע מהיהודים את הזוועה הפרטיקולרית שעברו רק מעצם היותם יהודים. ואחרי שנטבחנו בהמונינו אנחנו צריכים לעמוד יפה עם כל העולם ולהפיק לקחים יחד עם כולם, כמו כולם. אותם לקחים בדיוק. גרמניה, אמריקה, ישראל, הולנד, צרפת, אנגליה – לכולם אותו לקח. לכולם אותו חשבון נפש.
ובתור בן אדם פרטיקולרי ושבטי – אני מסרבת. אני לא האחר. אני יהודיה.