חוק השקיפות בדיור הציבורי הוא עדות לשבר מוסרי. כיצד ייתכן שצריך לעגן בחוק את מה שכביכול מובן מאליו – גוף מדינתי לא יכול שלא לתת דין וחשבון למי שמקבלים ממנו שירותים ולדרוש מהם תשלומי חובות שלא ברור מה מקורם
"מתן מידע לשוכר בדיור הציבורי"
חוק השקיפות, או בשמו הרשמי "מתן מידע לשוכר בדיור הציבורי", שעבר בשבוע שעבר במליאת הכנסת, הוא הישג ממשי אחרי שנים של מאבק ציבורי, משפטי וחקיקתי. עצם הצורך בחוק שכזה מלמד אותנו מה קורה בחצר האחורית של הממסדים שאמורים לדאוג למי שחיים בעוני הקשה ביותר בישראל. בעבודה בשטח עם דיירי הדיור הציבורי מכל הארץ ראינו עד מהרה שמידע בסיסי על חובות וזכויות לא נגיש לדיירי הדיור הציבורי, התלויים בחברות המשכנות ובמשרד השיכון לשם קורת גג.
בחסות מעטה זה אירעו עוולות רבות ואבסורדיות, שהגיעו עד לכדי התעמרות במוחלשים ביותר. כדי למנוע זאת, החוק החדש מחייב את החברות המשכנות, פעמיים בשנה, לשלוח פירוט מדויק של כל התשלומים שהתקבלו. יתרת החובות ופירוט – כיצד הגיעו לחובות אלו. אך האם לצורך כך יש לחוקק חוק חדש בישראל? הרי לא היה עולה על דעתכם שיטענו לפתע כי אתם בעלי חוב בגין זמן כלשהו בעבר, בסכום הכולל קרן, ריבית והוצאות שונות, אך אתם זכאים לדעת רק את הסכום הסופי אותו טוענים שאתם חייבים. אבל בדיור הציבורי –כך, עד היום, הם פני הדברים.
משפחת א' נדרשה לשלם שכר דירה לדירה ציבורית בסכום הגבוה באופן ניכר מהנורמה לשוכר במצבם (נכה, עם ילדים, המתקיים מקצבה). הם ביקשו לקבל הנחה, נדחו, אך לא קיבלו תשובה בכתב, וכמובן שלא הנמקה, לדחיית בקשתם. דברים מסוג זה אמורים להשתנות עכשיו, עם החוק החדש. בינתיים משפחת א' לא עמדה בתשלום הגבוה והצטבר חוב על שמה. בשלב מסוים אושרה להם הנחה בשכר הדירה (אך לא רטרואקטיבית) ונותר חוב. הם הגיעו להסדר ושילמו במשך שנים. לפתע נמסר להם כי החוב לא קטן כלל. דרישתם להבין כיצד גובה החוב נותר בעינו אחרי תשלומים רבים לא זכתה למענה.
החידושים בחוק
בדיור הציבורי התשלום נקבע על פי הכנסות המשפחה, ומחושב כהנחה המוגבלת בזמן משכר דירה מלא לאותה דירה. החוק החדש קובע כי לדייר תינתן התרעה מראש כאשר הזכאות להנחה בשכר דירה עומדת להסתיים ומידע בנוגע לאילו מסמכים עליו לספק על מנת להמשיך להיות זכאי להנחה. עיגון חובה זה הוא עוד אחד מחידושי החוק.
שקיפות היא עיקרון חשוב במנהל תקין בכלל – חשוב לכולנו – אבל מעבר לכך, שקיפות חשובה במיוחד למי שאין בידם כוח כלכלי ופוליטי. שקיפות הנו אמצעי לקבלת מידע חיוני לגבי זכויות בסיסיות. היעדר שקיפות היא קרקע פורייה לעוולות והתעמרויות במי שחיים בעוני וחסרים את הכוח להיאבק בממסד
שקיפות היא עיקרון חשוב במנהל תקין בכלל – חשוב לכולנו – אבל מעבר לכך, שקיפות חשובה במיוחד למי שאין בידם כוח כלכלי ופוליטי. שקיפות הנו אמצעי לקבלת מידע חיוני לגבי זכויות בסיסיות. היעדר שקיפות היא קרקע פורייה לעוולות והתעמרויות במי שחיים בעוני וחסרים את הכוח להיאבק בממסד. אנו מצפים כי אנשים לא יזניחו את חובותיהם ויפעלו כדי לעמוד בהם, אולם אם הם מגישים בקשה ולא מקבלים מענה בכתב, או מקבלים מענה בלא הנמקה, ברור כי ישנו קושי רב לעמוד על קיום זכויותינו. המצב הנוכחי, שעורר את הצורך בחקיקת החוק, הוא כזה שהביא דיירים למצב של תלות וחוסר אונים. אנשים החיים בעוני ממילא ניצבים בפניהם מחסומי נגישות רבים למיצוי זכויותיהם, אולם החוק מביא בשורה: לפחות יהיה להם סיכוי להתחיל להתמודד עם הביורוקרטיה הקשורה להיבטי החיים החיוניים להם. כל זאת כאשר מדובר בזכות הבסיסית לדיור, סיוע מהמדינה לו זכאים כיום רק אנשים החיים במצוקה כלכלית גדולה.
הפורום לדיור ציבורי ושדולת הדיור בכנסת בראשות חברי הכנסת דב חנין ואורלי לוי-אבקסיס הובילו את תהליך החקיקה בכנסת יחד עם מירי רגב, אילן גילאון ואיציק שמולי. פעילים, דיירים, עמותות וחברי כנסת עבדו קשה כדי לחוקק את הדבר הברור מאליו – מתן מידע לדיירי הדיור הציבורי. העובדה שדברים אלו, שבמצב תקין לא מחייבים חקיקה, לא היו מובנים מאליהם, מלמדת עד כמה היו דיירי הדיור הציבורי – המוחלשים ביותר בחברה הישראלית – טרף קל לאטימות ממסדית.
דבר זה מצביע על משבר מוסרי בממסד, ששכח את העקרון לפיו כל אדם נברא בצלם ה'. במקום זאת קיבלו הדיירים יחס של "אלו הנזקקים לצדקה", אשר צריכים להסתפק במה שנותנים להם, בבחינת חסד ולא זכות, או במקרים גרועים יותר – כמי שהינם שקופים לחלוטין. אני תקווה שהחוק הכל כך ״מיותר״ אך הכל כך חשוב מהווה איתות ברור מצד משרד השיכון ויהווה חוליה ראשונה בשרשרת השינוי המעשי מצד הרשויות בכללותן כלפי אנשים החיים בעוני וזכויותיהם.
בקי כהן קשת היא עו"ד, עמותת רבנים לזכויות אדם, פורום דיור ציבורי.
