הרב סיגל אשר מתארת עוד יום קשה במרכז הזכויות של "רבנים למען זכויות האדם" בחדרה:
אני יושבת עם אישה, אם יחידנית לארבעה ילדים קטינים, שעובדת במשרה חלקית עבור כ-3,000 ₪ בחודש, ומקבלת כ-2,000 ₪ בחודש מזונות מהביטוח הלאומי, כי אביהם של הילדים לא משלם כלום. היא משלמת בכל חודש 3,000 ₪ שכר דירה, ומקבלת סיוע בשכר דירה, שמספיק לבערך שליש משכר הדירה. אבל היא לא זכאית לדיור ציבורי או לסיוע מוגדל, כי היא לא מקבלת הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה.
היא יושבת ומנסה להבין את ההיגיון – הרי היא עובדת כדי לפרנס אותה ואת ילדיה, ואינה רוצה ליפול לנטל על החברה. ואיך אפשר לכלכל חמש נפשות מהסכום הזעום שנשאר לה? אני מתביישת, היא אומרת לי, שאני לא יכולה לשלם סל תרבות בביה"ס, וכשהילדים הולכים בנעליים קרועות, כי נעליים עולות הרבה.
היא יכולה לוותר על המזונות ולבקש השלמת הכנסה במקום זה, ואחרי תקופה (ארוכה) תהיה זכאית לדיור ציבורי, אבל מהיכן תצמצם? גם עכשיו אין לה מספיק. מה הייתם עושים במקומה?
שתפו בבקשה!
