שמאל: CC PUBLIC DOMAIN ימין, המלחמה בסוריה, By Zyzzzzzy [CC BY 2.0], via Wikimedia Commons
נתניהו מפספס הזדמנות אסטרטגית לערער את אתוס השנאה לישראל במזרח התיכון: לו היו הפלסטינים והערבים בישראל חיים טוב – ולא רק פחות-רע – חומות השנאה היו עשויות ליפול. יריב מוהר דובר רבנים למען זכויות האדם מציע דרך חדשה.
לו מצבם של הערבים חיים תחת שליטת ישראל היה טוב
לאחרונה נשמעים קולות חדשים בשולי העולם הערבי ובקרב הפזורה הפלסטינית שאומרים כי יחסית לדאעש, אסד ושאר הכוחות הדכאניים והרצחניים במזרח התיכון, ישראל נראית פתאום כפחות נוראית ושטנית.
עכשיו דמיינו כמה עוצמה היה בגישה הרעננה הזו לישראל, לו מצבם של הערבים החיים תחת שליטת ישראל היה טוב ולא רק פחות-רע. דמיינו כי ראש הממשלה נתניהו היה מבין את הפוטנציאל הגלום במגמה הזאת למעמדה הגיאו-אסטרטגי של ישראל; לו היה נתניהו "משתגע" ועושה צעדים טריוויאליים של קידום משמעותי ורוחבי של זכויות הפלסטינים אפילו תחת השליטה הישראלית הצבאית בגדה.
והרי צעדים כאלו לשיפור זכויות האדם אפילו לא סותרים את החשש הקמאי של נתניהו כי תקום מדינת חמאס או דאעש סמוך למרכז הארץ, במקרה שצה"ל יסוג מהגדה בעת שהכוחות הקיצוניים חזקים כל כך באזורנו. בפועל ניתן לכבד שורה של זכויות אדם המופקעות מהם כיום מחייהם של הפלסטינים בגדה גם בטרם יתקיים משא ומתן וגם בלי קשר לנסיגה ישראלית מהגדה.
לערער את מיתוס השנאה בישראל
במקביל לכך, גם מול האזרחים הערבים ובפרט הבדואים יכול היה נתניהו לקדם יחסים אחרים של הכרה – בכפרים לא מוכרים, בפיתוח תשתיות וצמצום הפערים. בתנאים כאלו הפלסטינים בגדה והאזרחים הערבים היו לא רק במצב הרבה פחות רע מתושבי סוריה, הם היו פורחים או לפחות נמצאים בתהליך חיובי לקראת חיים טובים עם זכויות שוות.
העובדה שאדם אחד נמצא בסכנת חיים ורדיפות קשות בסוריה ובן דודו מהצד השני של הגבול רק מופלה או מושפל לא מביאה לפער תודעתי כזה שמפיל חומות של שנאה ישנה ומוצקה. אבל כשההבדל הוא בין טוב לרע ולא רק בין רע לנורא, יש סיכוי משמעותי לערער את כל אתוס השנאה לישראל במזרח התיכון. מנהיג עם חזון היה אמור לקפוץ על ההזדמנות הזו ולאחוז בה בשתי ידיים. והרי כל תוכנית אסטרטגית מקיפה אמורה למפות גם הזדמנויות ולא רק סיכונים.
זכויות פלסטינים שניתן לכבד במסגרת המצב הקיים
המתווה הזה לא זר לנתניהו, כבר לפני שנה הוא קיבל, יחד עם שר הביטחון, סקירה מטעם ארגון "רבנים למען זכויות האדם" המפרטת מכלול רחב ומשמעותי של זכויות הנשללות מהפלסטינים בגדה, שניתן ואף חובה לפי הדין הבינלאומי לכבד גם במסגרת המצב הקיים. כלומר, גם תחת שליטה צבאית ישראלית וגם בלי קשר לקיומו או אי-קיומו של משא ומתן.
מהלכים כאלו גם אינם קובעים מסמרות לגבי עתיד ההתנחלויות, קו הגבול או שאר היבטי הליבה הנתונים במחלקות בין ישראל והפלסטינים. בפשטות, הסקירה אומרת שיש הרבה מה לקדם כבר כעת, בלי קשר למחלוקות ולשאלת השליטה הישראלית בגדה.
צפו: כיצד משפיעה מערכת התכנון הצבאית בגדה על החיים שלכם
חנק הפיתוח הפלסטיני בשטח סי
למרות זאת, כבר מעל לשנה לא ראינו התקדמות בנושא: עדיין ישנם עשרות כפרים פלסטינים המצויים תחת שליטה ישראלית מלאה, שישראל מונעת מהם לפתח תשתיות ביוב, מים וחשמל, וודאי שלא מספקת להם שירותים אלו בעצמה [קיראו את עתירתנו להחזרת סמכויות התכנון בשטחי סי]; מתנחלים קיצוניים עדיין משתלטים על חלקות חקלאיות של פלסטינים; מאות בתים ומבנים של פלסטינים עדיין נהרסים מדי שנה, גם השנה, אפילו כשהם מוקמים על קרקע בבעלות פלסטינית, בשל חנק הפיתוח הפלסטיני בשטח סי באמצעות מערכת תכנון צבאית אדמות מדינה עדיין מוכרזות איפה שהיו פעם אדמות פלסטיניות ומוקצות כמעט אך ורק לצרכים ישראלים; לפלסטינים עדיין אסור לייבא תרופות זולות ממדינות ערב; הפלסטינים עדיין חווים השפלות במחסומים ובידוקים שלוקחים שעות רבות כל יום כשבמעט השקעה בכוח אדם נוסף, היה ניתן לצמצם את הסבל מבלי להתפשר על הביטחון.
ובנגב, הבדואים עדיין מאויימים בגירוש לעיירות מוכות אבטלה במקום הכרה בכפריהם שמהווים, יחד עם כל הקרקעות הנוספות שהבדואים תובעים, רק כ-5% משטח הנגב בסך הכל (כשהבדואים מהווים 30% מאוכלוסיית הנגב). הצעדים הללו ידועים בעולם הערבי. לו כל הדברים הלא כל כך קטנים הללו, ועוד רבים אחרים, היו משתנים לצד החיובי, אין בכלל לשער מה היה יכול לקרות במזרח התיכון.
מגמת שיפור במצב זכויות הפלסטינים ואזרחי ישראל הערביים, לא תהווה פטור מביקורת על מקומות והיבטים שבהם עדיין לא הגענו לפתרון מלא, היא לא תפטור את סוגיית השליטה בפלסטינים בגדה כנתינים נטולי מעמד אזרחי, אבל היא תניע הלך רוח אחר שאולי יאפשר פתרונות יותר כוללים.
יריב מוהר הוא דובר "רבנים למען זכויות האדם", ומחבר הסקירה "מעבר לפוליטיקה: זכויות לפלסטינים במסגרת המצב הקיים". הדברים התפרסמו לראשונה בחדשות NRG.
