לאחר שהרב רון קרוניש כתב את הפוסט הראשון שלו בנושא זה בשבוע שעבר, התמזל מזלו לשמוע את קצין צה"ל אלוף משנה בנצי גרובר, מרצה על הנושא, בפני קבוצה של סטודנטים מכל העולם, במכון פרדס ללימודים יהודיים בירושלים. ההרצאה של קצין צה"ל אלוף משנה בנצי גרובר, הביאה את הרב רון קרוניש למחשבות חדשות בנושא מוסר הההגנה העצמית בלחימה בישראל.
הרב רון קרוניש
המוסר בשטח
ההרצאה של קצין צה"ל אלוף משנה בנצי גרובר בנושא "המוסר בשטח" הייתה חלק מתוכנית נמשכת על יהדות ופתרון סכסוכים, בהנחייתו של הרב דניאל רוט, המלמד קורסים בנושא זה ונושאים רלוונטיים אחרים הוזמנתי לשאת דברים בפרדס על עבודתו בתחום הדיאלוג הבין דתי ושינוי תפיסות בסכסוך וכך נודע לי על הרצאת הקצין.
אלוף משנה גרובר הוא תושב ירושלים, שבכל שנה משרת כשישה חודשים בצה"ל כמפקד בחיל השריון. מאחוריו פיקוד על כ-20,000 חיילים והוא לחם ב-6 מלחמות, ובכללן המבצע האחרון ברצועת עזה בקיץ 2014, הנקרא "צוק איתן". בנוסף, הוא הרצה מאות פעמים בנושא זה בישראל ובחו"ל, בעיקר בפני סטודנטים במכללות, והוא נחשב כמומחה בתחומו.
אל"מ גרובר, שהגיע לבוש בבגדים אזרחיים, הציג את עצמו בפנינו כאזרח ישראלי וכמי שבקי בנושא ולא כדובר רשמי. הוא פתח את דבריו באומרו שחיילי צה"ל אינם צדיקים, ובמילים אחרות אינם מושלמים, והם לעתים עושים שגיאות. אולם ברוב המקרים, צה"ל עושה מאמץ גדול ביותר למנוע פגיעה בחפים מפשע במהלך הלחימה. וזו למעשה, הייתה הנקודה העיקרית של ההרצאה שלו.
יחד עם זאת, אל"מ גרובר הצביע על העובדה שלעתים לחיילים בשעת פעילות יש רק 8 שניות לקבל החלטות של חיים ומוות – זאת בשעה שהם לעתים שחוקים ביותר, מותשים ומבולבלים – וטעויות יכולות לקרות. אולם טעויות הן היוצא מן הכלל, לא הכלל. והן נחקרות בזהירות על ידי צה"ל לאחר התרחשותן, על מנת להפיק לקחים לקראת הפעילות בעתיד.
באיזו מידה של כוח צבאי יש לנקוט במשימות בשטח
אל"מ גרובר המשיך והסביר לנו את כללי הפתיחה באש הנהוגים בצה"ל במונחים ברורים וחדים.
באיזו כוח יש לנקוט? בכוח שדי בו לבצע את המשימה!
אין להשתמש בכוח לפגוע בבלתי מעורבים! אולם אייך אתה יודע מיהו אזרח חף מפשע ומיהו מחבל? במלחמה נגד מחבלים, לא מלחמה נגד צבא שבו חייליו לבושים מדים, האויב לעתים מנסה להכשיל אותך. לדוגמא, אמבולנסים הסיעו מחבלים לעתים תכופות במהלך לחימה מול צה"ל בשטחים. או הם השתמשו בנשים וילדים כ"מגן אנושי"! יחד עם זאת, ישנה הנחיה ברורה: אם יש לך ספק, אל תירה! (החייל שירה בפלסטיני בדם קר בחברון ב-24 במרץ, לאחר שהאחרון דקר חייל, עשה בדיוק ההיפך! ר"ק).
יתרה מזו, אם נטרלת את האויב שלך (במילים אחרות, פצעת ולא הרגת), אינך רשאי להמשיך להשתמש בכוח! אסור לך לירות אח"כ על מנת להרוג! אפילו אם המחבל ניסה להרוג אותך קודם לכן! מותר לך להשתמש בנשק שלך, כחייל בצה"ל, רק להתמודד עם האיום המיידי. ובנוסף אמר בנחרצות אל"מ גרובר:
"אנחנו לא מסתובבים ומוציאים אנשים להורג. אסור לנו להפוך לרוצחים בעת הפעילות בשטח. לחייל מותר לירות במחבל, רק אם הוא מהווה איום אמיתי".
כמו כן, ההתמודדות עם "נזק אגבי" שפירושו הריגת אנשים אחרים כמו נשים וילדים ששימשו כ"מגן אנושי", יש להגיב רק באופן מידתי לאיום המיידי.
גם אם יש לחייל 8 שניות בשטח, עליו לנסות להימנע מגרימת נזק אגבי, או לצמצם אותו ככל האפשר. היורה אינו רוצה להרוג אנשים חפים מפשע שלא לצורך. לדעתו – ומניסיונו – של אל"מ גרובר, צה"ל מקדיש הרבה מאוד זמן ואנרגיה בניסיון למנוע "נזק אגבי", בעיקר באזורים עירוניים.
לבסוף, אל"מ גרובר התייחס לויכוח הנוכחי על פעולתו של החייל, שככל הנראה הרג פלסטיני בדם קר בחברון, לאחר שניסה לדקור חייל, לפני מספר שבועות, נושא שהיה לאחרונה בחדשות בישראל בכל יום. הוא הבהיר את השקפתו בצורה ברורה ביותר:
"אנחנו צריכים לנצח במלחמה ולהישאר בני אדם. אנחנו לא יכולים להקשיב לאספסוף שקורא לנו להרוג".
"אני לא חושב ש"שוברים שתיקה" או קבוצת זכויות אדם אחרת משקרים."
למה אנו מתכוונים כשאנו מדברים על פגיעה בעקרונות המוסריים
עד כאן, בסדר. אבל בשלב השאלות והתשובות, אל"מ גרובר לא היה כל כך ברור ועקבי.
לדוגמא, כאשר אני שאלתי לגבי הדיווחים על פגיעה גוברת והולכת בעקרונות המוסריים שהוא הציג בפנינו – בעיקר אלו שפורסמו בפומבי על ידי קבוצות כגון "שוברים שתיקה" – הוא היה דו-משמעי בדבריו. מצד אחד, הוא הביע את שמחתו על עצם קיומם של ארגונים לזכויות אדם בישראל. הם עוזרים לשמור על המודעות שלנו לצורך שלנו להישאר בני אדם ואנושיים, גם בלחימה. מצד שני, לדבריו, רבים מהסיפורים הם שקרים, והדיווחים של "שוברים שתיקה" וקבוצות אחרות הם לעתים אינם מדויקים ואין להם הוכחות לטענות השונות (מפני שהם אינם מספקים את שמות החיילים המדווחים על מעשים של פגיעה בזכויות אדם).
אני לא חושב ש"שוברים שתיקה" או קבוצת זכויות אדם אחרת משקרים. יתרה מזו, הם מציגים עדויות גלויות לב ולעתים מאוד כואבות על מעשים נוראים ומגונים שמבצעים החיילים שלנו נגד פלסטינים חפים מפשע. מעשים אלה נמשכים כל הזמן והם כוללים פשיטות לבתים באמצע הלילה, עונשים מיותרים, קנוניות עם המתנחלים, בזיזת בתים והריסתם. אגב, אל"מ גרובר אמר בצורה ברורה ביותר שצה"ל אינו תומך בהריסת בתיהם של משפחות המחבלים. לדבריו, מדיניות זו שגויה. האנשים היחידים שרוצים לעשות זאת הם פוליטיקאים שמעוניינים להיבחר שוב.
סוגיה אחרת שאליה אל"מ גרובר לא התייחס בצורה מספקת היא שאלת "המידתיות". מדוע היה כל כך הרבה "נזק אגבי" במבצע האחרון בעזה? למה כל כך הרבה נשים וילדים ואזרחים אחרים נהרגו? שלא במתכוון? האם הם תמיד שימשו כ"מגן אנושי"? אני לא חושב כך.
התקרית, שבה חייל בחברון הרג פלסטיני "מנוטרל", לאחר שזה האחרון ניסה לדקור חייל אחר, התרחשה למרות שהוא לא קיבל פקודה לעשות זאת. והפרשה ממשיכה לעורר שאלות בנושא הערכים המוסריים שלפיהם פועלים חיילי צה"ל בשטח. החיילים לא תמיד שמים לב לקודים המוסריים כאשר הם במגע עם האויב, ויכול להיות שאלו נשכחו מהם, במתכוון או שלא. ערכי מוסר אלו לכבוד האדם חייבים להיות חלק מהתנהגות שלנו בהגנה עצמית גם בזמן פעולות נגד מחבלים ובמלחמה. חשוב אם כן, שצה"ל בעזרת חיל החינוך שלו, פועל לחידוש מאמציו בתחום זה. הפעילות צריכה להיות לא רק ללמד את החיילים שלנו את ערכי מוסר הנעלים בעת לחימה, אלה גם עקרונות פעילות שיסייעו לצבא שלנו וחייליו להיות בני אדם מוסריים, ככל שאפשר, גם תחת אילוצים קשים ותנאי לחץ קיצוניים.
הרב רון קרוניש
