מקור התמונה: אתר "בצלם"
מקרה החייל, שככל הנראה ירה למוות בצעיר פלסטיני, שדקר חייל אחר, כאשר הלה היה כבר פצוע קשה, מעלה דאגה רבה והפך לנושא לדיון באמצעי התקשורת, בקרב פוליטיקאים ובציבור הישראלי בכללותו. הדיון מטריד ביותר ומעורר שאלות מוסריות בסיסיות בכל הקשור למוסר של הגנה עצמית והערכים של החיילים הישראלים הפועלים בתנאים הקשים והמורכבים של פעילות ביטחון בשטחים. הרב רון קרוניש מסביר מה קרה למוסר הלחימה בחברה הישראלית, שהחל עם המושג של "טוהר הנשק" ונראה שנעדר באירוע החמור בחברון.
הגשת כתב אישום נגד החייל שירה למוות בחברון
נכון להיום, דומה כי התביעה הצבאית מאמינה שעל פי העדויות שנאספו עד כה על פעולתו של החייל, יש בהן די לתמוך בהגשת כתב אישום נגדו. למרות העובדה שהועלו טענות סותרות (אשר חלק מהן נאמרו על ידי הנאשם והעורך דין שלו ונראה כי הומצאו לאחר מעשה), התובעת הצבאית הראשית, אל"מ שרון פנחס זגגי, צוטטה השבוע ב"הארץ" ואמרה את הדברים הבאים:
"לא ניתן לקבל את טענת המשיב (החייל) שפעל מתוך סכנת חיים או צורך מבצעי, אלא שעולה בצורה ברורה שהירי שביצע במחבל היה ירי מכוון, שגמל בדעתו לבצע אותו מבלי צורך מבצעי והכול כשהמחבל היה מנוטרל – והיה עדיין בחיים… בקור רוח, ולא מתוך סיכון שעלה מהמחבל, לטעמנו, הוא יורה בראשו של המחבל. בזמן הירי עומדים ליד המחבל שני קצינים, מ"מ ומ"פ, הוא לא צועק להם, לא מזהיר אותם מפני המחבל. אף אחד מהם לא נוהג בצורה דומה למשיב (לחייל), לא מראה סימנים של פעילות תחת סכנה".
בשעה שעובדות המקרה יתבררו בבית הדין הצבאי ויינתן פסק דין, הויכוח הציבורי שהתפתח הוא מוזר ביותר וסוריאליסטי במידת מה. מערכה פופוליסטית ומסוכנת הושקה על ידי פוליטיקאים ממפלגות הימין, שלא לדבר על כמה מ"המנהיגים" של מפלגות הימין שהופכים את החייל הצעיר לגיבור לאומי! קבוצות ימין קיצוני כגון להב"ה – קבוצה קיצונית אנטי-ערבית ואנטי-יהדות מודרנית – ולה פמיליה מועדון האוהדים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, הצטרפו אליהם בהפגנות סוערות מחוץ לאולם בית הדין הצבאי שהתכנס בדרום ישראל בימים האחרונים.
מפחידה עוד יותר העובדה שרגשות הציבור בקרב הציבור היהודי ישראלי כפי שבאו לידי ביטוי בסקרים האחרונים, נוטים לתמוך בחייל המסכן שעל פי הנרטיב שלו פעל מתוך הגנה עצמית מתוך הנחה שהמחבל הפצוע לבש מתחת למעילו חגורת נפץ! למרות שטענה זו הופרכה לחלוטין על ידי אלוף פיקוד המרכז, העובדות הופכות להיות פחות ופחות חשובות במקרה זה.
תמונות הסתה נגד שר הביטחון ברשת. מקור: פייסבוק – תג מאיר: אור במקום טרור
מוסר הלחימה בחברה הישראלית
מה קרה למוסר הלחימה בחברה הישראלית? לאן נעלם המושג המפורסם של טוהר הנשק, שהיה עקרון אתי מרכזי בלחימה של צבא ההגנה לישראל במשך עשרות שנים? דומה כי עקרון זה – שפירושו שעל חיילינו להיות מוסריים ככל שניתן בשעת לחימה – נשחק בשנים האחרונות, ובודאי בחודשים האחרונים במהלך ההתקוממות החדשה של דקירות סכינים, שבה פלסטינים רבים נהרגו בשעה שניתן היה בקלות יחסית לפצוע ולעצור אותם.
יש מספר הסברים להקצנה דווקא בתקופה שכזאת:
ראשית, יש תמיכה שבשתיקה מפוליטיקאים של מפלגות הימין ושל תומכיהם מלאי החששות. חלק מאלו המכונים "מנהיגים" שמסיתים כל הזמן את תומכיהם לשימוש באלימות, תוך דאגה מעטה בלבד או ללא חשש להשלכות של ההתבטאויות חסרות האחריות שלהם. הסתה זו נמשכת בכל יום, לא רק באמצעי התקשורת המרכזיים אלא ובעיקר באמצעות הרשתות החברתיות.
שנית, תמיכה "דתית" מוענקת על ידי רבנים קיצונים, ובעיקר הרב הראשי הספרדי, שצוטט לאחרונה בעיתונות הישראלית בהתבטאויות מעוררות חלחלה לפיהם לדעתו ללא-יהודים אין מקום בישראל. רבנים אחרים מקרב המתנחלים בעלי השקפות אנטי-ערביות קיצוניות אפילו יותר, הצטרפו בשמחה להסתה בקרב בני הקהילות שלהם.
שלישית – או שמא ראשית – הכיבוש הנמשך בגדה המערבית – שבמסגרתו מספר גדול של יהודים ישראלים, אמנם לא רובם, תומכים – בהריגתם של בני אדם אחרים הנתפסים או נחשדים כ"מחבלים" או "רוצחים", אפילו בדם קר. החיילים הצעירים שלנו הוכנסו למצבים קשים מאוד, לעתים למצבים כמעט בלתי אפשריים, במקרים רבים כל כך, המאלצים אותם להגן על הכיבוש שאינו ניתן להגנה על ידי ביצוע פעולות בלתי מוסריות במצבים שנתפסים כסכנה גדולה.
רביעית, ישנה תחושה מתמדת של קורבנות, בקרב מספר גדול של יהודים ישראלים, הרואים עצמם כקורבנות בסכסוך הזה, ושוב מצויים בעוד "אינתיפאדה". תחושת קורבנות זו גורמת לאובדן האמפתיה לבני אדם אחרים הסובלים, ומובילה להכחשה ואדישות לנוכח מעשי עוולה רבים והתנגדות פנימית לחשבון נפש אישי רציני וקבלת אחריות מוסרית למתרחש במדינה. כל זה הוביל לצמצום גובר והולך של זכויות האדם לפלסטינים, שפשוט אינם נתפסים כבני אדם אלא כ"מחבלים" שצריך "לנטרל" אותם מתוך הגנה עצמית.
למרבה המזל, מפקדו של צה"ל ושר הביטחון מנסים – למרות הגל הגואה של רגשות אנטי-פלסטינים – לשמור מפני חציית הגבול ולדבוק בערכים המוסריים בתוך צה"ל, גם במסגרת פעילות שהיא לעתים קרובות "הגנה עצמית". אני מאמין שיש לשבח אנשים אלו ולתמוך בהם מפני שהם מעיזים להחזיק בעקרונות המוסריים בסכסוך המסובך, הנמשך ולא פתור בארץ הזו.
אנחנו צריכים יותר רבנים בישראל ובחו"ל – לא רק המזוהים עם הזרמים הליברליים – להשמיע את קולם בסוגיות של מוסר הלחימה וסוגית מוסר במהלך הגנה עצמית. אחרת, הציבור הישראלי יחשוב שגרסת היהדות כפי שהיא באה לידי ביטוי מפי הרבנים הקיצוניים היא זו השוררת והרווחת בחברה הישראלית היום.
בשעה שאנו מתכוננים לחגוג את חג הפסח, עלינו לזכור את הציווי של יחס הוגן לזר ולאחר, מפני שאנו היינו הזרים בארץ מצרים. אנו היינו עבדים, ולכן אנחנו יותר מכל העמים האחרים צריכים לדעת שאין לשעבד או לדכא את האחרים עתה כאשר הכוח והשליטה היא בידינו.
הרב רון קרוניש, 3 אפריל, 2016
המאמר מסלף ומסית נגד הרב הראשי
|
" הרב הראשי הספרדי, שצוטט לאחרונה בעיתונות הישראלית בהתבטאויות מעוררות חלחלה לפיהם לדעתו ללא-יהודים אין מקום בישראל".
קראתי את דברי הרב הראשי והוא לא אמר את המיוחס לו פה.
אמנם, המסיתון "הארץ" הכשיל את כותב טור זה בכך שהקדים והטעה כש"תרגם" את דברי הרב ל" שלטון תקיף יותר היה שולח אותם "
אולם, על צד האמת, לא זו בלבד שבדיעבד הרב הסביר שהוא הובן לא נכון וש"אין כל דין בימינו ..[לפני בא המשיח].. לפיו יש לגרש חלילה את מי שאינם יהודים", אלא שכבר לכתחילה הוא אמר " אם הייתה ידנו תקיפה, אם היה לנו כוח שלטון, גויים לא צריכים לגור בארץ ישראל. אלא מה, ידנו לא תקיפה. מחכים למשיח צדקנו "
" (ידנו) יד ישראל תקיפה " הוא מושג הלכתי שמתאר מצב בו היהודים יכולים לנהוג לפי דעתם בלי לחשוש מהגויים.
באסלאם יש מושג דומה, ובמצב בזה חובת כל מוסלמי להשתתף במצוות הריגת כל הכופרים, כך מי שפוסל רבנים שמדברים על מושג זה, בעקיפין הוא פוסל כל מוסלמי באשר הוא, מתון ככל שיהיה.
המאמר מצדיק הרג פלסטינים
|
" החיילים הצעירים שלנו הוכנסו … לעתים למצבים כמעט בלתי אפשריים, …, המאלצים אותם להגן על הכיבוש …על ידי ..פעולות בלתי מוסריות במצבים שנתפסים כסכנה גדולה."
ודוק: "מאלצים"- משמע ש" פעולות בלתי מוסריות במצבים שנתפסים כסכנה גדולה " נעשות במצב שאין דרך להמנע מהן.
זוית הראיה הצרה של השר לעומת זו הרחבה של החיל
|
שר הבטחון טען שאסור היה לירות במחבל בחברון. מזוית ראיתו של השר המחבל כבר לא סכן איש. אכן, בטווח הזמן הקצר וברדיוס של כמה עשרות מטרים סביב המחבל נראה שהשר צדק, אבל זוית הראיה של החיל היתה הרבה יותר רחבה משל השר.
על רקע תוצאות שחרור המחבלים בעסקת גלעד שליט שעקרה את כח ההרתעה של המנגנון המשפטי המסודר, החיל שאל את עצמו אם הותרתו של המחבל בחיים לא תפחית את גורם ההרתעה היחיד שנשאר- החשש של המחבלים למות (לא משפיע על שוחרי השוהדה והג'נה אבל משפיע על האחרים, הרי גם פרשן "הארץ" עמוס הראל ב 10.04.16 הסביר את דעיכת גל הטרור, בין יתר הסבות, ב"פעילות …של הרשות … כדי לשכנע תלמידים לא לצאת לפיגועים שסביר כי יסתיימו במותם" ), ועוד שאל החיל את עצמו אם בהחלטתו שלא להרוג את המחבל ובכך להחליש את הרתעת הטרוריסטים, אין הוא נעשה בעצמו לשותף לטרור ולרצח בני עמו.
שר הבטחון יכול לאמר שגם מזוית ראיה רחבה המגרעות שבהריגת המחבל גדולות מיתרונותיה, ולכן היא אסורה, אבל הוא בכלל לא מתיחס לזוית הראיה הרחבה. הוא שותק, ושתיקה נדמית כהודאה.