פרשת השבוע "תזריע-מצורע": חיים ומוות ביד השיימינג ›

בדבר תורה לפרשת "תזריע", הרב דובי חיון מחבר בין הצרעת בימים קדומים, לשאלת לשון הרע ביהדות לאורך השנים ועד לתופעת השיימינג בפייסבוק וברשתות החברתיות. הוא מציע קוד אתי להתנהגות מוסרית, "במקום לעקוץ, עלינו לברך."

 

פרשת השבוע וכן פרשת השבוע הבא עוסקות בנגע הצרעת ובריפוי ממחלה זו. חז"ל ראו בנגע הצרעת לא רק נגע פיזי, הפושה בעור הבשר, בבגד או בבית, אלא בעיקר ביטוי חיצוני לתופעות פנימיות שליליות. הצרעת באה כעונש על עברות חברתיות שונות, ובראש כולן – אי-הקפדה על שמירת הלשון, דיבור לשון הרע.

בספר משלי נאמר "החיים והמוות ביד הלשון". ואכן, למילותיהם של אנשים יכולות יש השפעה רבה, לפעמים אפילו יותר ממעשיהם. ביהדות יש למילים חשיבות רבה, ובפרט, היא מתייחסת ללשון הרע בחומרה. על פי היהדות, לשון הרע היא אמירה של דבר שלילי, פוגעני או מזיק, גם אם מדובר בדבר אמת.

הגמ' במס' ערכין דף ט"ו עמ' ב' אומרת:

" … ואמר רבי יוסי: כל המספר לשון הרע – נגעים באים עליו…אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: 'זאת תהיה תורת המצורע' – זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע".

במדרש בויק"ר, פרשה ט"ז סעיף ב', נאמר: "זאת תהיה תורת המצורע – הדא הוא דכתיב: 'מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'.

hide-388476_960_720

שיימינג ולשון הרע ברשתות

כיום כשהרשתות החברתיות הפכו לנפוצות השיימינג ולשון הרע ברשתות הפכו לדבר נפוץ והרסני. לא פעם לשון הרע ברשתות החברתיות הרגה ילד, מבוגר וכו'.

נאמר בתלמוד הבבלי מסכת ערכין ט"ו:  "לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש ואומרות:  ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך (הסבר: הואיל והנחש איננו אוכל כל מה שהוא הורג, מה תועלת ההרג שלו)?  אומר להם:  וכי מה יתרון לבעל הלשון (הסבר: למה בני אדם הורגים בלשון שלהם)?"

במדרש הקצר והעוקצני נשאלת השאלה למה "בעל הלשון" – בני אדם – משתמשים בלשון שלהם לעקוץ ולהרוג כי לכאורה אין להם הנאה (תועלת) מהעקיצות שלהם!?  מה הם מרוויחים בעקיצות שלהם?  שאלה קשה. איך נענה עליה?

הרב דובי חיון

הרב דובי חיון

במקום לעקוץ עלינו לברך

האם הרגשת הנחיתות של בני האדם היא כזאת עצומה שמחפשים כל דרך לחסל אותה על ידי פגיעה בזולת ו"חיסולו" הרגעי כדי להקטין את הזולת ועל ידי זה להילחם נגד הרגשת הנחיתות שלנו?

האמת היא שכל הרגשה של עליונות היא מדומה כמו כל הרגשה של נחיתות, ושתיהן אינן מחזיקות מעמד לאורך זמן ובאמת אין להן אחיזה במציאות כלל ועיקר. האמת היא שכל הכישרונות והיכולות של כולנו הם מתנת הקב"ה ולא מדובר בעליונות אלא בחובה לברך על מה שנתן לנו וחנן אותנו. כמו שנאמר על כתבי הקודש שהם "עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר." כך גם בני אדם מגוונים ביכולותיהם ובחולשותיהם.

במקום "לעקוץ" עלינו "לברך". עלינו להחליף שימוש בעקיצות הלשון בביטויים של "תודה". הרווח יהיה של כולנו.

'צרעת המחלוקת' היא הביטוי הספרותי לתיאור חומרת המציאות של סכסוכים בין אדם לחברו, בין איש לאשתו ובין קהל לקהל. אין חולק על כך שיש להתרחק מן המחלוקת כשם שיש להתרחק מן הצרעת ומן הנגועים בה: "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ויק' יג:מו). יש לסור מהרע ולעשות טוב בחיים.

שבת שלום!

הרב דובי חיון

מקור התמונות:  CC0 Public Domain

אודות הרב דובי חיון

רב הקהילה המסורתית מוריה ובית המדרש "מדרשת הכרמל" בחיפה