פרשת השבוע לשבת "שמיני": כאשר שיח זכויות אדם הופך לאש זרה ›

החטא של נדב ואביהוא. מקור: By the Providence Lithograph Company (http://thebiblerevival.com/clipart/1907/lev10.jpg) [Public domain], via Wikimedia Commons

ברוח של חופש מצפון לרבנינו בדברי התורה שלהם, השבוע הרב גדעון סילבסטר כותב דבר תורה הכולל ביקורת על רבנים למען זכויות האדם והשותפים שלנו. כאשר אנו יוזמים פעילות לא זהירה למען זכויות האדם, אנו מסתכנים באסון. זהו הלקח של פרשת השבוע  – "שמיני"  – שמציעה שיעור חזק, לאלו המקדמים את זכויות האדם על פי היהדות. 

היכן טעו הכוהנים הסיפור שלנו מתחיל עם ההקדשה של המקדש (משכן נייד). בעיצומן של החגיגות, נדב ואביהו, שני בניו של אהרון ממציאים פולחן חדש על ידי מתן אש זרה על המזבח. פולחן זה אינו ציווי של אלוהים. הוא דחה אותם ולקח את חייהם. אהרון נסער, ומשה מנחם את אחיו ומסביר שמותם היה על קידוש השם. מה עשו הכוהנים נכון ואיפה הם טעו? רש"י מציע שני פירושים. תחילה, כי משה הזהיר אותם לא להביא את קרבנם זה, אבל הם סברו שהם יודעים טוב יותר ממנו. הם התקדמו בכל מקרה. לחילופין הוא מרמז כי נדב ואביהו היו שיכורים כשנכנסו למשכן הקודש. בכל מקרה נראה כי היו נחושים לבצע את הפולחן שלהם. הם פעלו מתוך דחף בלתי הולם. מדוע שיעשו זאת?

הזדמנות אלוהית לטקס חדש לאדמו"ר "שם משמואל" (הרבי מסוחטחובר השני) יש תיאוריה מרתקת משלו, שאומרת שנדב ואביהו זיהו הזדמנות בה נוכחותו של אלוהים תבוא לידי ביטוי ותעמיק את איחוד העם עם אלוהים. הם הניחו שברגע המיוחד והרוחני הזה  כל החוקים האחרים יכולים להיות מושעים, והם יוכלו ליזום טקס משל עצמם. אולם הם טעו טעות טרגית. כל החוקים היו עדיין תקפים. על ידי המצאת ספר חוקים משלהם במקדש האלוהים, נדב ואביהו עשו טעות חמורה. הם לא יצאו לחטוא, אבל התלהבות היתר שלהם הייתה מוטעית.

הרב ישראל סלנטר מסכם ומזהיר: "אנשים שממהרים לעשות מצוות עלולים להרוס עולמות".

לעיתים קרובות לא מעריכים את ערך המרדף אחר זכויות האדם. כאשר הדבר נעשה בצורה הנכונה, זוהי עבודה דתית חשובה ומכובדת שמפיצה צדק וחסד בעולם. אחריות על שיח זכויות האדם למרבה הצער ההתלהבות האצילית להגן על זכויות המיעוטים בארץ יכולה לצאת מכלל שליטה. האדיקות שלנו על הגנת זכויות של אחרים לעולם לא צריכה לגרום לנו לוותר על האחריות הדתית והמוסרית לביטחון ולקיום הלגיטימיים של העם שלנו בעוד קיימת אצלנו אחריות לשאר האנושות, יהודים מצווים לאהוב גם את בני בריתם. אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד כאשר חייהם או רכושם מאוימים. אם אנו רואים עוולות, בהחלט צריך ליידע את הרשויות המתאימות. אבל בקורת בלתי מקצועית ולא בדוקה על ישראל מפרה את חוקי לשון הרע בעלי הקריטריונים המחמירים באשר לאפשרות של בקורת ציבורית כזו. כאשר תלונותינו החריפות והחוזרות ונשנות כלפי מדינתנו מביאות לכך  שהיהודים בתפוצות חשים בוז כלפי המדינה שלנו ומנתקים את הקשרים שלהם עם המדינה, יצרנו עוולה חמורה, חטאנו. כשהנרטיבים לא הוגנים, זה הופך את הארגונים שלנו להישמע כשופרות של אויבנו ואנו גורמים לכך שישראלים הוגנים. שמבינים עניין עלולים לאבד את אמונם והכבוד לארגוני זכויות האדם. זה לא נכון ואף מסוכן. 

פרשת שמיני מלמדת אותנו שיעור חשוב. הרדיפה אחרי זכויות האדם לכל העמים יקרה וחיונית. אבל חייבים להיות זהירים שהדאגה לאחר לא תהפוך לאש זרה כאשר היא מבטלת את הדאגה לשלנו, ויוצרת פלטפורמה לאחרים לדרוס אותנו. יחד עם זאת עמותת שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם יכולה להיות גאה שהיא עמותה ציונית.  יש בין חבריה והצוות שלה, ילדיהם ונכדיהם שמשרתים בצה"ל. שבת שלום, הרב גידעון סילבסטר

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע