אין לך אדם שאין לו שעה: הרהורי פורים תשע"ו ›

הרב אריק אשרמן בהרהורי פורים

ביום שישי האחרון יצאו איתנו 20 סטודנטים/ות לרבנות ומנהיגים/ות יהודים/ות עתידיים נוספים השוהים שנה בישראל לכפר הפלסטיני הנמצא בסכנת גירוש, סוסיא, ולכפרים הבדואים בנגב אום אל חיראן ועתיר, הנמצאים גם כן בסכנת הכחדה. השנה כבר הצטרפו הסטודנטים/ות איתנו למסיק ולנטיעת עצים עם פלסטינים/ות, למדו על האבטלה, העוני, והצורך לדיור ציבורי בקרב אזרחי ישראל, ואף שמעו מנהיג דת מוסלמי יהודי ונוצרי בנוגע להשקפות דתיות על הר הבית/חארם אל שריף. קישרנו את כל הסוגיות הללו למסורת היהודית, ונסיים את השנה לפני יום העצמאות בלימוד מ"מסכת העצמאות" (הפירוש אותו כתבנו בסגנון תלמודי על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל).

בדרך חזרה מכל סיור בשטח, אני תמיד מסיים עם דבר תורה על פרשת השבוע. עמדתי להתחיל כשהתקרבנו צומת גוש עציון. ופתאום, התנועה נעצרה. במרחק של כמה מטרים נהרג פלסטיני שניסה לדקור חיילים. לא יכולתי להתרכז בדברי. רק לראות את הסירנות ואורות האמבולנס המהבהבים, ולא לדעת אם וכמה גופות מוטלות זה מצב שמסיח את הדעת. אני מתבייש לומר, אבל באותו עת גם דאגתי בנוגע לעיכוב שלנו בצומת היות והבטחנו שכולם/ן יהיו בבית שעתיים לפני כניסת שבת.
כשהתנועה השתחררה והיינו בדרכנו, נאבקתי לחזור לדבר התורה המתוכנן. אבל זה נראה לי עדיין משהו שבין אטימות לסוריאליסטי לשדר ש"עסקים כרגיל".
פתאום "נפל לי האסימון," אבל מאוחר מדי – לאחר שכבר הצגתי את הנושא של דבר התורה. אני לא באמת "משדר עסקים כרגיל". השאלה היחידה שנותרה בליבי באותו רגע היתה: האם טוב יהיה לא להצביע על הקשר המובן מאליו בין מילותיי למה שחווינו, או האם הניסיון להתעלם מהקשר עלולה להיות עוד יותר צורם ומערר כעס. אולי להודות בקשר יעזור לסטודנטים לעבד את מה שקרה.

השבת האחרונה היתה שבת "זכור", השבת שלפני חג הפורים. בגלל שהמן הנבל הגדול במגילת אסתר, והוא צאצא של עמלק, אנו קוראים/ות את המצווה המסוכנת והכוללת סתירה פנימית תמיד לזכור למחות את זכר עמלק. עמלק לא ירא אלוקים וזנב בנחשולים, והעיפים כאשר יצאנו ממצרים. (דברים כ"ה: י"ז-"יט )

בפסוקים בדיוק לפני עמלק אנו קוראים: "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ, אֶבֶן וָאָבֶן: גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. יד לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ, אֵיפָה וְאֵיפָה: גְּדוֹלָה, וּקְטַנָּה. טו אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ, אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ–לְמַעַן, יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. טז כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה: כֹּל, עֹשֵׂה עָוֶל." {פ} (דברים: 25: 13-16).

דבר התורה המתוכנן שלי היה לצטט את פירוש רש"י (הפרשן לתורה הקלאסי 1040-1105) לדברים כ"ה:י"ז. תחילה למדתי את הפירוש מאחד המייסדים של רבנים למען זכויות האדם, הרב בן הולנדר ז"ל. רש"י בהתבססותו על מדרש תנחומא, ח, לימד הסיבה לסמיכות פרשיות היא ש"אם שקרת במדות ובמשקלות, הוי דואג מן גרוי האויב, שנאמר, 'מאזני מרמה תועבת ה' '(משלי י"א:א) וכתיב בתורה: ב 'זדון ויבא קלון' " (שם: ב') חז"ל הרחיבו את האיסור לנהוג איפה ואיפה, כדי להתייחס לכל התנהגות באופן לא שוויוני ומפלה. הרב הולנדר גם הרחיב את רש"י, כדי ללמד שאנחנו פותחים/ות את הדלת למתקפה מעמלק כאשר אנו פועלים/ות באופן מפלה כלפי החלשים, מעוטי היכולת ואוכלוסייה מוחלשת.

"חרב בא לעולם. על עינוי הדין ועל עיוות הדין"

אחרי שקיבלתי החלטה שבלתי אפשרי יהיה להתעלם ממה שקרה או להעלות על הדעת שהסטודנטים יפספסו את הקשר בין פירוש רש"י לבין מה שקרה בצומן, בוואדי לא לאחר כל מה שחווינו בסוסיא ובאום אל חיראן באותו יום, תפסתי את עצמי ודברתי בגילוי על האמת הקשה. שיתפתי אותם ברגשותיי שיש עמלקיות במעשי טרור. במקרה זה המטרות היו חיילים, אבל במקרים רבים הן חלשים/ות, קשישים/ות, ילדים/ות ואזרחים/ות תמימים/ות אחרים/ות. אני גם הזכרתי לסטודנטים שהשב"כ הוציא דו"ח ובו נתן שתי סיבות לגל הטרור והאלימות הנוכחי:

1. הסתה ברשתות החברתיות.
2. הצעירים/ות הפלסטינים/ות אינם/ן רואים/ות אור בקצה מנהרה של כיבוש, עוני ודיכוי מתמשך.

ציטטתי כהרגלי את פרקי אבות ה:י"א: "חרב בא לעולם. על עינוי הדין ועל עיוות הדין". חז"ל לא הצדיקו אלימות. בוודאי הזדהו עם צו אלוקים לקין: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ". (בראשית ד':ז') אבל, יחד עם הציפיות שלהם, חז"ל גם היו מחוברים למציאות.

אולי חלק מהסטודנטים/ות וגם כמה מכם/ן זועמים/ות/או זעמו על עצם העלאת הרעיון שיכולה להיות אחריות על מה שעתה ראינו אצל מישהו/היא מלבד הטרוריסט, או אולי העם הפלסטיני באופן כללי. אחרים/טצ עשויים/ות לכעוס שאני כביכול מצדיק אלימות נגד פלסטינים/ות באמצעות גיבוי הטענה שלצערנו אנו שומעים/ות מפעם לפעם שהפלסטינים/ות הם/ן צאצאי/ות עמלק. אמנם כבר כתב הרב ליאון וינר דאו, בדבר התורה שלו שפורסם אצלנו בשבוע שעבר, שמטרת המצוה לשתות בפורים "עד דלא ידע בין ארור המן וברוך מרדכי". היא כדי להכיר שיש לנו קצת עמלקיות בתוכנו. (היום רבנים רבים מבינים את הסכנות שבשתיית אלכוהול ונותנים פטור ממצווה זו.) הרב וינר דאו אף מלמד את הסיפור התלמודי על רצח תחת השפעת אלכוהול בפורים).

עלינו לזכור להלחם בעמלקיות המסתתרת בתוכנו

במקום לעשות את מה שקל באופן יחסי, כאשר מחפשים/ות את עמלק רק להאשים את ב"האחר," עלינו לזכור להלחם בעמלקיות המסתתרת בתוכנו. מלכתחילה זה לא קל. על אחת כמה וכמה בתור ישראלים/ות המודעים/ות היטב לכל אלו ששוללים עצם זכות הקיום של ישראל. אבל, הכרה בעמלקיות בלבבנו לא הופכת אותנו לעמלק. זיהוי עמלקיות במעשים מסויימים של המדינה לא שולל את זכות הקיום שלנו. הסכנה האמיתית היא כאשר אנחנו מפסיקים/ות להילחם בעמלקיות.

היה לי יחסית קל להתרכז רק על איך אנו פועלים. עמלקיות, כאשר אנחנו מפעילים/ות את הכח המוחץ של המדינה על מנת לשלול מפלסטינים/ות את הסיכוי לבנות באופ חוקי ואז להרוס מאות בתים מידי שנה, להרוס כפרים שלמים כמו סוסיא ולגזול את אדמותיהם. לאחרונה נהרסה שוב ח'רבת טאנא כולה וכמה קהילות בבקעת הירדן נהרסו. לאחר שהבוררות לא צלחה, הניסיון להרוס כפרים רבים כדי ליצור שטח אש 918 החזירה אותנו לבית המשפט ביום רביעי. סמלי מאוד שביום רביעי ציינו את תענית אסתר, בה אנו מזדהים/ות עם אסתר המלכה אשר צמה משך שלושה ימים לפני שהלכה למלך כדי להתחנן על חיי בני/ות עמה.

גם היה קל להתמקד בעמלקיות הכרוכה בנסיון המתמשך למחוק מעל האדמה כפרים בנגב של אזרחינו שבמקרה אינם/ות יהודים/ות אלא בדואים/ות. רק השבוע המשטרה והפרקליטות ביטלו כתב אישום נגדי מיוני 2014, כשעמדתי עם תושבי/ות הכפר אל-ערקיב. פינו אותי בכח מבניין ללא צו הריסה. הוכיתי ונעצרתי למרות שצייתתי לכל הוראה עד שהמשטרה הניחה את ידיה עלי. באותו יום המדינה הרסה ביום הראשון בפעם הראשונה מבנים בתוך מתחם בית הקברות באל-ערקיב החליטו "לרדת ממני," אבל ההתעללות בתושבי/ות אל-עראקיב רק נהיית יותר מחרידה.

פשוט לכתוב על העמלקיות ביחס למבקשי/ות המקלט מאפריקה. אנו מסייעים/ות ב-17 באפריל לארגן סדר לפליטים/ות במתקן חולות יחד עם Right Now. אני כמובן יכול להתמקד בדיווחים האחרונים שלאחר שסגרנו את הגבולות לנמלטים/ות מרדיפות ומוות, ולאחר שכלאו אותם/ן במתקן "פתוח" הדיווחים האחרונים מצביעים על כך שאסירי/ות חולות סובלים/ות מתת תזונה. גם הדוכנים שבנו כדי להאכיל את עצמם/ות נהרסו לאחרונה.

נכון שהייתי יכולה להתמקד אך ורק על העמלקיות בהתנהגותנו כלפי לא יהודים/ות. אבל, האמת היא שאנחנו לא רק מזנבים/ות אחרי חלשים/ות, חסרי/ות ישע, פליטים/ות פלסטיניים/ות וערבי/ות ישראל. המאבקים הנוכחיים של המחלקה לצדק חברתי שלנו כוללים מאמצים לשנות קריטריונים כדי שהאוכלוסיות החיות בעוני לא יהיו משוללי/ות זכאות לקורת גג,והחשמל לא ינותק מהזוכים/ות לבית. אנחנו נלחמים כשהתכנית להקים מאגר מידע לא תמנע מאלו החיים בעוני את ההזדמנות להרים את עצמם/ן מהעוני. כמו כן יש המון נהלים הגורמים לכך שמי שנופל לתוך חוב מוצא עצמו שוקע עמוק יותר לבור שאין מנוס ממנו. אם מעשי עמלק כלפי אחרים/ות משמשים "גרוי" לעמלקיות בתמורה, עמלקיות כלפי המוחלשים/ות בקרבנו עלול לפורר את המרקם ואת החוסן החברתי של החברה שלנו. הפגיעה העמלקית הפנימית עלולה לפגוע ביכולת שלנו להתגונן נגד איומי עמלק מבחוץ.

למרות שאיני אוהב לחשוב על קהילת מגיני/ות זכויות האדם כקורבנות, ואיני רואה אותנו כחלשים/ות, השנה אזדהה באופן מיוחד עם תחינת אסתר המלכה עבור עמה. לא יכול עוד להתעלם מהמתקפה חסרת תקדים בארגוני זכוית אדם ישראלים, כולל הצעת חוק "אות קין" של שרת המשפטים אילת שקד, הקמפיינים של ה NGO" מוניטור", "אם תרצו" ו"עד כאן" וצבאת ההאקרים שהפילו את האתר שלנו ותוקפים אחרים באופן יום יומי. עד כה, "תעאיוש", "שוברים שתיקה" ספגו את התקיפות הכי נבזיות אבל גם אנחנו ספגנו. משתדלים/ות לא לרדת לרמה של חלק מהארגונים הללו שלא בודקים עובדות במקרה הטוב, ואולי מעוותים את האמת במזיד. הם אפילו לא מגיבים לבקשות לעשות תיקונים עובדתיים בסיסיים. כל רגע שאנחנו נאלצים להתמודד עם ההסתה הוא ניצחון למסיתים כי הצליחו להסית אותנו מהעבודה האמיתית שלנו. אבל, היום אנו חרדים/ות ליסודות הדמוקרטיה הישראלית.

לבסוף, אני יכול להטיל את האחריות לכל העמלקיות באזורנו על כולם/ן מלבדי. מי אני, מה אני מה אני יכול לעשות מול כל עוצמת הממשלה, חברה בה הדמוניזציה של ארגוני זכויות האדם הולכת וגוברת מיום ליום ומנהיגים/ות פלסטיניים/ות שאינם/ן פועלים/ות במידה מספקת למגר טרור.

אבל, אחרי כל הכיף, משחקים ושטויות, זהו המסר הרציני של פורים. כשאסתר אומרת למרדכי שהיא חסרת אונים, הוא אומר לה: "וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת (אסתר ד':י"ד). אולי אסתר במקום הנכון בזמן הנכון כדי להציל את עמה. היא הופכת לגיבורה. חז"ל למדו "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום". (פרקי אבות ד':ג'). בין אם זה לעמוד בפני דחפורים, לעשות לובי מול הממשלה והכנסת, כתיבה, אקטיביזם, ארגון, או הפגנות, לכל אחד/ת תפקיד בתכנית האלוקי להיסטוריה.

יהי ורצון שכל אחד/ת מאיתנו י/תזהה את הרגעים שלנו. מי יתן ויהיה לנו את ההעצמה ואת האומץ כדי לנקוט במעשיםש אנו מסוגלים/ות ומחוייבים לנקוט בהם כדי שנהפוך אלמנטים של המציאות הנוכחית ונסלק את עמלק וחרבו המזנב בנחשולים/ות, בעייפים/ות וביגעים/ות.
פורים שמח!
אריק