פרשת השבוע "פקודי": למה בצלאל לא בנה את המשכן כפי שמשה אומר אלוהים אמר לו ›

בתמונה: הדמיית מחשב של המשכן, Epictatus at English Wikipedia [CC BY-SA 3.0 (http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0) , via Wikimedia Commons

בדבר תורה לפרשת "פקודי" , הרב מיכאל גרץ מסביר למה בצלאל לא בנה את המשכן כפי שמשה אומר אלוהים אמר לו. מתוך כך, אנו מבינים כיצד זכויות האדם עולות בהקשר של המסורת היהודית.

מדוע בצלאל עושה דברים שמשה לא אמר לו לעשות

פרשת השבוע "פקודי" מסיימת את ספר "שמות" וגם את סיפור בניית המשכן. בצלאל בן אורי בן חור  למטה יהודה הוא האמן היוצר שעשה, או לפי מדרשים, לימד אחרים לעשות את המשכן וכליו (שמות לח:כב). אנו  כבר מכירים אותו וכאן המקום השלישי בתורה שבצלאל הוזכר עם  השם המלא שלו. בעל הטורים, הרב יעקב בן אשר, מפרש את הפסוק כביטוי של שלושת התכונות שבצלאל מייצג אותם במהותו, חכמה, תבונה ודעת.

משה קבל את תכניות לבניית המשכן מאלוהים, והעביר אותן לבצלאל כדי שהוא יבצע אותן. וזה נראה כמובן הפשוט של הפסוק "וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה". הבעיה הגדולה עם פסוק זה היא שהאמור בו פשוט איננו האמת. בצלאל עושה דברים שמשה לא אמר לו לעשות!

מה הן התכונות באדם שגרמו לבצלאל להקשות על דברי משה

לפי הכתוב בתורה ובמדרש, בצלאל עושה את זה בדיוק!!

בתלמוד כתוב:  "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת!" [תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א ]

במדרש זה יש הבנה מדהימה של התגלות דבר ה' אל ישראל. אחת השאלות המרכזיות בהתמודדות עם המושג התגלות היא האפשרות של תקשורת משובשת של המסר. כולנו מכירים את המשחק של 'טלפון שבור' שמשחק מלחש משהו באוזן של האדם לידו, וכך הלאה לכל המשחקים עד שהאחרון אומר בקול ותמיד יוצא משהו אחר לגמרי מהלחישה הראשונה. האם קיימת סכנה של שיבוש דומה במעבר דבר ה' מאדם אחד לשני? אפילו אם נניח שמשה הבין בדיוק, כאן יש מקרה שמשה מבלבל בסדר העשייה שה' צִוָּה! האומץ של בצלאל להקשות על מה שמשה אמר בשם ה', ונימוקיו המבוססים על חכמה ותבונה אנושית כדי להקשות הוא שהופך אותו ל "בצל אל". במקרה הזה החכמה תבונה ודעת אנושיים הם מגלים בסופו של דבר את הכוונה של דבר ההתגלות.

הדרך של התלמוד הירושלמי לטפל בבעיה של בלבול סדר העשייה

הדרך שהתלמוד הירושלמי מטפל בבעיה זאת אפילו יותר מעניינת כי היא עוד יותר נועזת. הירושלמי מוסיף את המילים "אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני". [תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק א] כוון שמעשיו של בצלאל התבססו על חכמה, תבונה ודעת יש להם מעמד של דברים שהתגלו מה'.

הירושלמי ממשיך להפעיל עקרון זה במקום שלשון המקרא דומה, אצל משה ויהושע.  "ר' יוחנן בשם ר' בניי [יהושע יא טו] 'כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה' …. אפילו דברים שלא שמע מפי משה הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני. [שם]

מה עשה יהושע שלא שמע ממשה

יהושע לא המשיך לבצע את החרם נגד עמי כנען אחרי הקרבות על יריחו ועי. הגבעונים הרעימו עליו והסכים לא לנגוע בהם. אבל כוון שההסכמה נעשתה על ידי רמאות אין יהושע חייב לקיים אותה, הוא היה צריך למלא אחר ההוראות.  גם כאן הירושלמי מעניק תוקף של דבר שנתגלה להחלטת יהושע על פי ניסיונו ותבונתו.

המסורת התלמודית מקבלת את הרעיון שמסורת שנתגלתה חשופה לחקר על ידי חכמה, תבונה ודעת אנושית . ועוד שחקר זה מגיע לו מעמד כאילו נהפך לחלק מן ההתגלות עצמה. השינוי מן המסורת איננה דבר זר וחיצוני, אלא הוא נהפך להיות חלק פנימי כאילו נאמרה בסיני. המושג של זכויות אדם קיים באופן אקסיומטי ברוב החוקים של התורה, והבעת המחוייבות שלנו למושג כולו , אפילו אם היא נאמרה בפירוש מאוחר יותר, הופכת את המושג לחלק אינטגרלי של ההתגלות בסיני.

בין זכויות האדם במסורת היהודית ובין אלו במסורת המערבית

המסורת התלמודית מקבלת את הרעיון שמסורת שנתגלתה חשופה לחקר על ידי חכמה, תבונה ודעת אנושית . ועוד שחקר זה מגיע לו מעמד כאילו נהפך לחלק מן ההתגלות עצמה. השינוי מן המסורת איננה דבר זר וחיצוני, אלא הוא נהפך להיות חלק פנימי כאילו נאמרה בסיני.

המושג של זכויות אדם  ושיקולים מוסריים מוטבע בשיח ההלכתי לדורות. אין זה משנה אם זכויות אלו נתפשות כפריווילגיות של היות בני אדם, כמו בפילוסופיה המערבית, או כאקסיומות מבוססות על יצירה על יד אלוהים. ביהדות קיום זכויות אלו נגזר מן החובות של אדם אחד לזולת. קיום החובות כלפי כל אדם אחר, החוקים והמשפטים שבתורה, מבוסס על האמונה שלכל אדם יש מעמד שווה כי הוא נברא בצלם אלוהים. ולכן השאיפה והמאמץ לקיים חובתנו לזכויות של הזולת הם חלק אינטגרלי של ההתגלות בסיני.

שבת שלום,

הרב מיכאל גרץ

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע