הרב אשרמן בעקבות סיור ודיון בין דתי בנושא הר הבית/חראם אל שריף ›

הצטערתי על כך שלא נכחתי עם חברי יעקב מנור ובאסם עראמין בטקס הענקת הענקת פרס על שם ישעיהו ליבוביץ לחברה דמוקרטית, צודקת ושוויונית ביום שישי האחרון, אבל אולי לא לגמרי צירוף מקרים שהמחלקה הבין דתית שלנו ארגנה תכנית עבור סטודנטים לרבנות מחו"ל ומנהיגים עתידיים נוספים בנושא הר הבית/ אל אקצה.

בפרשת השבוע אנו קוראים על עגל הזהב. כפי שאמרתי לסטודנטים, אין הרבה אנשים בחברה שלנו שמתפללים היום לעגל הזהב (יש מקומות שכן). רובנו מבינים שעדיין יש עבודה זרה מזהב ומכוח. אבל הסכנה הכי גדולה היא שדברים שממש מרגשים אותנו (כי הם חיוביים, או כי יש בהם משהו חיובי), הם אלו שיהפכו להיות עבודה זרה, לדוגמא: הר הבית, דגלים, עם או מדינה או עוד קבוצות שייכות. אולי אפילו זכויות אדם. 

אמרתי שאני ויהודה גליק אומרים דברים דומים על חזון של ישעיהו ומיכה שכל העמים יעלו להר ה', ושיש בעיה שהמוסלמים אינם רוצים לאפשר לנו להתפלל במקום כה קדוש לנו. אבל, יהודה גליק רוצה להשתמש בכוח המדינה להכתיב פתרון, ואילו אני אומר שבמיוחד במצב של כיבוש זה אסור. רק בהסכמה, גם אם זה דוחה את הדבר שאני שואף אליו.

אביב טטרסקי מעמותת Ir amim עיר עמים عير عميم" נתן לנו רקע על המתרחש בהר הבית. 

האב רוסאל מקדוקל הסביר שפעם לפני "נוסטרה אטאטה", היו קתולים שראו את החשיבות שחורבות בית המקדש נותרו, רק כדי להזכיר שהיום הברית לא עם העם היהודי. אבל מה שהוא רואה בכתובים זה שהמקדש והר הבית פשוט לא חשובים בנצרות המודרנית. העם הנוצרי הוא המקדש, לא שום בניין. הוא הוכיח זאת, דרך דוגמאות של פאולוס על אכילת קורבנות של עובדי עבודה זרה; שיש דברים יותר חשובים מאשר ידע או אפילו צדק, וראוי שמדינת ישראל תכבד את הרגשות של המוסלמים, גם אם יש צדק בטענות היהודים להר הבית. כולו תקווה שיום אחד תתגשם הנבואה של צפניה שכולם יוכלו להתפלל בהר הבית. 

הרב אהוד בנדל דיבר על כך שהרב אברהם יהושוע השל אמר שקדושת הזמן וקדושת העם הן יותר חשובות מאשר קדושת מקום. הרב בנדל הוסיף כי שניתן ללמוד מזה שירושלים לא היתה שייכת לאף שבת. ואם טוענים שהר הבית שייך רק יהודים, אז טועים, כי הוא שייך לכל העם. יש מדרש שאומר שהמפגש בין אברהם ובין מלכיצדק היה במקום הזה, ושהשם "ירושלים" הוא הדרך של אלוקים לכבד גם את השם של מלכיצדק עבור המקום (שלם) ושל אברהם (ה' יראה). 

נסענו לאבו גוש כדי להפגש עם ראש העייריה איסה ג'אבר, האימאם ראאד איברהים, וראש מחלקת החינוך. שם למדו אותנו הרבה על השאיפה של האיסלם לשלום, וכל המאמצים החינוכיים יחד עם ישובים יהודיים. אבל, האימאם היה בדעה שהדרך לכבד אחד את השני היא שלכל דת מתפלל המקום שלו. 

איסה אמר שלדעתו המאבק היום על הר הבית הוא מאבק של לאומיות במסווה של דת, בהקשר של כיבוש. השניים הביעו דאגה מקיצונייםמשני הצדדים. מומחית נוספת שנסעה אתנו הזכירה מקורות באיסלאם שמתירים תפילה יהודית בחלק המוסלמי של הר הבית, והרבה מקורות בקוראן ומקומות אחרים שמכירים בקיום בתי המקדש במקום. גם הזכירה מקורות יהודיים מתקופת השלטון המוסלמי שאמרו שאין בעיה עם מסגד אל-אקצה כי הוא מוקדש לאל