פרשת השבוע: גירסא 2.0 של הלוחות ›

הרב מרק רוזנשטיין

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶֽל־אַהֲרֹן מֶֽה־עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּֽי־הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָֽה:" (שמות ל כא)

היה רגע של דומיה, כשאמר אהרון בלבו:

"לא עשה לי העם הזה כלום. שאל את עצמך, אחי, מה אתה עשית שהביא את זה עלינו. שאל את עצמך למה אני נשאר ללקט את השברים מהלהט הנבואי שלך. שאל את עצמך מה היא המשמעות של מנהיגות, של חינוך העם בדרך ה'.

"יצאת מארמון פרעה והפכת את חיינו. היינו שורדים. החיים היו קשים, אך יציבים. היה בצל ושום. ידענו מה לצפות כל יום. אתה, כמובן, בכלל לא הכרת את החיים שלנו. פתאום, יום אחד בהיר הרגת מצרי, במעשה שבוודאי נראה לך כמעשה גבורה הכרחי ואצילי. מאז היו רק סנאים בוערים ומכות, דם ואש ותימרות עשן, קריעת הים וההר עשן וקול רועם. נזרקנו מהשגרה, היום-יום, היציב – אל הניסי, התמיד-בלתי-צפוי, הבלתי-ידוע, הנורא. ואז, אחרי שהבהרת, להפתעתנו, שהחרות באה עם ברית דמים, מחויבות לשמור חוקים שבכלל טרם הבנו אותם – אתה נעלם לתוך ענני הכבוד, למי יודע כמה זמן – ואיך יכולנו לדעת שתחזור בכלל?

"האם אתה באמת מכיר את העם הזה? האם אתה באמת חושב שמנהיגות היא לעשות ניסים ואז לדרוש ציות אבסולוטי? לסמן קו בחול: "מי לה' אלי"? לדרוש שלימות והעניש כל אלה שלא עומדים בדרישה? אז שמע ממני: אין שלימות. אלה בני אדם. יש להם היסטוריה, יש להם זיכרונות, יש להם פחדים ותחושות חוסר ביטחון. קל להם להגיד "נעשה ונשמע" כשההר תלוי על ראשם כגיגית – אבל כשהם מרגישים בודדים ורעבים במדבר, תוהים על התהפוכות המחכות להם מחר, קל להם גם לשכוח כל מה שהבטיחו. "אחי, אחי, אני מבין מה עובר עליך, איך אתה בטח רואה אותנו. אבל גם עליך לנסות להבין אותנו. תן לי, הכהן, לתת לך, אחי הנביא, עצה: "אחריי!" לא יעבוד. רק "איתי!". מנהיגות היא לא להתרעם על העם, אלא להקשיב להם ולעזור להם לעשות מה נכון שהם לעשות. אני מבין שה' לקח אותך לבקר בבית מדרש של רבי עקיבא. בטח היה מאד מרשים ומרגש. כשתחזור למעלה, תבקש ממנו לקחת אותך לבקר גם בבית מדרשו של רבי נחמן מברסלב, שם תוכל לשמוע את הסיפור על בן המלך שחשב שהוא הינדיק. הקשב טוב. כי כשאתה יושב בשלחן המלך, אני יושב ערום על הרצפה מתחת, מנקר בפירורים עם הנסיך, משתדל להעביר אותו, פירור אחרי פירור, לקראת גאולה, לקראת הגשמת ייעודו. בעיניי – זו מנהיגות. "ולכן, אמנם אינני רוצה להוציא את הרוח ממפרשיך, אבל אני מקווה שאתה לא חושב שכאשר רק נפתור את הבעיה הנוכחית, ונחזיר את העם לדרך הישרה, אז נכבוש את כנען בחודש הבא. צר לי להודיע לך שיש עדיין הרבה פירורים כאן שיש לנקר אותם – לא יפתיע אותי אם יש מספיק לעוד ארבעים שנה. סבלנות!

"כן, אני יודע מה אתה חושב (הרי אמרת בפירוש): אני התקפלתי, אני נכנעתי, אני נתתי לעם להתפרע, לצאת משליטה. שמע: העם אכן לא בשליטה, ואף פעם לא יהיו בשליטה. זהו החופש: אי אפשר לשלוט בבני אדם. אפשר להתחנן, אפשר לחנך, אפשר להדגים, אפשר להקשיב טוב ולהשתדל להציג את ערכיך בצורה שעונה על צרכיהם – אבל לשלוט בהם אי-אפשר. ואם תתרעם עליהם – יש להם נטייה לסגור את האוזניות. מדובר באיזון עדין, שהחתירה אליו מביאה, לעתים קרובות, לתסכול אם לא לייאוש. אבל זה מה יש. "מעניין לחשוב, האם גורלנו לנצח הוא לשחק "השוטר הטוב – השוטר הרע." נביא וכהן, שובר הכלים ומלקט השברים, דורש השלימות ומאפשר פשרה; או, אולי, יום אחד, האם יהיו מנהיגים שידעו להכיל את שני הממדים. לדרוש שלימות מוסרית תוך כדי הקשבה מרחמת לסיבות הכישלון של העם בהשגתה. לדעת איך להוכיח אותם בלי לנכר אותם. להישאר ממוקד גאולה, תוך כדי הידיעה שאפשר להגיע אליה רק פירור-פירור.

"אחי, כשתעלה שוב על ההר כדי לקבל את גירסה 2.0 של הלוחות, בבקשה לדאוג שבתכנית לארון הקודש, יהיה מספיק מקום כדי להכיל גם את שברי הלוחות, אותם אני, בינתיים, אלקט." ואז פתח אהרון את פיו ודיבר. ושאר הדברים כתובים בספר תורת משה.

שבת שלום,

הרב מרק רוזנשטיין

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע