מקור התמונה: CC0 Public Domain
ב-25 השנים האחרונות שבהן שימש הרב רון קרוניש, כמנהל המייסד של המועצה הבין-דתית המתאמת בישראל, הוא היה מעורב באופן פעיל בעבודת שטח בתחום הדיאלוג הבין-דתי וחינוך בישראל ובמישור הבינלאומי. בעבודה זו היו מטבע הדברים, עליות וירידות, הצלחות ומכשולים, אתגרים ונסיגות. בפוסט מסכם לעבודתו הפורייה, הרב קרוניש, מבקש להסביר על התפקיד של הדיאלוג בכינון שלום בחלק זה של העולם. הוא מראה כיצד הדרך היא ניסוי ותעייה, התמדה ושותפות עם אנשי מפתח וארגונים שונים.
דו-קיום ופיוס בישראל – קולות של דיאלוג בין-דתי
לפני מספר שנים, כאשר החילותי לחשוב על פרישה, החלטתי לערוך ספר מסות שבו יכונסו כמה מהמחשבות החשובות וההשקפות הבולטות ביותר על התהליך בין יהודים, נוצרים ומוסלמים ביחד עם האנשים איתם עמלתי בכרמי הדיאלוג ברבע המאה האחרונה. היוזמה הניבה את הפרסום 'דו-קיום ופיוס בישראל – קולות של דיאלוג בין-דתי' (Paulist Press, 2015). זו עבודה ראשונה מסוגה מזה שנים רבות, והרבה מהמידע שניכלל בפרסום היה למעשה לא ידוע קודם לכן, ובודאי שלא זכה להערכה הראויה ברוב חלקיה של ישראל ובעולם הרחב.
עשרים ושתים המסות שנכללו בספר נועדו להציג בפני הקוראים את הפרויקטים והתוכניות המשמעותיות שהתנהלו במשך השנים, לרוב מתחת לרדאר, בדרך כלל ללא תהודה רבה או פרסום.
רבים מהאנשים שקראו את הספר אמרו לי שהם קיבלו השראה מהרעיון של דיאלוג בין-דתי וכי חינוך ופעולה בכיוון זה יכולים להיות כוח מניע משמעותי לקידום פיוס ובניית שלום בחלק זה של העולם.
מהם הלקחים מעיסוק בדיאלוג בין דתי בישראל ובפלסטין
מהם הלקחים העיקריים שעמיתי ואני למדנו מהעיסוק בדיאלוג בין-דתי בישראל ובפלסטין בתקופה של למעלה מ-25 שנים? ראשית, אני למדתי שדיאלוג בין-דתי, כאשר הוא מתנהל כהלכה, עם הנחייה טובה, תכנון מדוקדק, ויישום עקבי יכול לתרום רבות ברמת השטח של הסכסוך הנמשך שלנו, בבניית אמון בין אנשים ובכללם מנהיגי דת, מחנכים, נוער וצעירים.
שנית, גיליתי שוב ושוב שלמעשה יש עם מי לדבר "בצד השני". פלסטינים רבים, בעיקר אלו החיים בישראל והם אזרחי המדינה, משתוקקים למפגשים עם שכניהם היהודים ורוצים להבין אותם טוב יותר, כאשר מטרת הלימוד היא לחיות בדו-קיום בשלום בארץ שלנו ובאזור כולו.
שלישית, פגשתי פלסטינים בעלי רצון טוב במזרח ירושלים ובגדה המערבית שהיו מעוניינים ברצינות בדיאלוג ובמציאת פתרון קונקרטי לסכסוך. בניגוד לדעה המקובלת, לא כל הפלסטינים הם טרוריסטים. האמת היא הפוכה: רוב הפלסטינים – נוצרים ומוסלמים כאחד – מעוניינים בהמשך החיים וללמוד לחיות יחדיו במסגרת יחסי שלום, ולא בהמשך הסכסוך, שפוגע בהם באותה מידה שהוא פוגע בנו. סרבני השלום הם מיעוט בצד שלהם – בדומה לצד שלנו – שמונעים את ההתקדמות בתהליך השלום וחותרים תחת כל הניסיונות להביא לשלום לאזור שלנו על ידי הסתה לשנאה ומאמצים אידיאולוגיות בדלניות.
רביעית, פגשתי מוסלמים מתונים, הן בישראל והן ברחבי העולם, שמטיפים ומלמדים סוג של אסלאם שהוא שונה בצורה מהותית מזה שמוצג באמצעי התקשורת ההמונים ובאינטרנט. ארבעה מתוך מוסלמים אלה מציגים את השקפותיהם של האסלאם במסות מאירות עיניים, ועבור רובם זו הייתה הפעם הראשונה שדבריהם הופיעו בדפוס. הכותבים הם:
- פרופ' מוחמד דאג'ני, מייסד ומנהל של "ווסטיה", תנועה פלסטינית מוסלמית המקדמת באופן פעיל את הרעיון של מתינות בפלסטין;
- קאדי ד"ר איאד זחלאקה, שופט מוסלמי בבית הדין השרעי בירושלים מטעם מדינת ישראל, המלמד גם באוניברסיטת תל אביב ובמכללת עמק יזרעאל;
- עיסא ג'אבר, מחנך ישראלי ערבי ותיק, המשמש עתה כראש המועצה של אבו גוש, שממערבה של ירושלים;
- שייח' ג'אסן מנסראה, מחנך סופי ופעיל מנצרת.
לדעתי, יש עדיין הרבה מאוד מה ללמוד ולדעת על האסלאם בישראל, והמסות שנכתבו בספר זה על ידי מוסלמים בכירים הן אחת הדרכים להתחיל לעשות זאת.
האחות מורין קיוזיק נפגשה עם האפיפיור פרנסיס בכנס בינלאומי של נוצרים ויהודים
חמישית, למדתי שוב ושוב שהנוצרים כבר אינם האויבים שלנו. מסעות הצלב הסתיימו! אנחנו כבר לא במלחמה עם הנוצרים או הנצרות. להיפך, בדור שלנו מתקיים דיאלוג עם נוצרים ביותר דרכים מכפי שניתן לתאר בעבר. רק ב-50 השנים שחלפו מאז פרסם הוותיקן את המסמך המפורסם הידוע בשם "Nostra Aetate" ("בימינו אנו") באוקטובר 1965, יהודים ונוצרים ברמות הבכירות ביותר, וברמת השטח, היו מעורבים בדיאלוג נמשך חסר תקדים ששינה לחלוטין את היחסים בין נוצרים ליהודים ברחבי העולם. הדיאלוג התקיים גם בישראל ובפלסטין, כפי שניתן להיווכח מקריאת המסות המרתקות בספר זה שנכתבו על ידי אישים מובילים בקהילה הנוצרית בישראל ובאזור, ובניהם: מוניב יונאן, הבישוף של הכנסייה האוונגליסטית לותרנית בירדן ובארץ הקודש; פרופ' מורינה פריץ, מייסדת והנשיאה של מכון 'בת קול' בירושלים; האב דייויד מ. ניואס, כומר מהפטריארכיה הלטינית עבור קתולים דוברי עברית בישראל; וכן האב ג'מאל חאדר, פרופ' לדתות באוניברסיטת בית לחם וראש הסמינר הקתולי בבית ג'אלה.
במהלך השנים ראיתי כיצד דיאלוג בין-דתי ובין תרבותי יכול להיות חלק מהפתרון, ולא בהכרח חלק מהבעיה. דיאלוג שהוא בר חלוף, אינטלקטואלי, תיאולוגי או מופשט הוא איננו הסוג שדרוש בישראל ובפלסטין ובאזור שלנו.
איך מקרבים דיאלוג שמחובר לחיים האמיתיים, שמקדם שינוי בלבבות
אנו צריכים דיאלוג שמחובר לחיים האמיתיים, כזה שיכול לקדם שינוי, כזה שישפיע בכיוון שינוי בלבבות ובמוחות של האנשים שיהיו מודעים ליתרונות וההזדמנויות הטמונות בשלום אמיתי. אנו זקוקים לעשיית שלום – העבודה של הפוליטיקאים, דיפלומטים ועורכי דין – שתוצאותיו יהיה הסכמי שלום, מה שמכונה על ידי כמה אנשים "פיסות נייר". באותה שעה, אנו זקוקים באופן מיידי לבניית שלום – העבודה של רבנים, אימאמים, כמרים, מחנכים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ועוד – לגרום לאנשים להיפגש האחד עם השני ולפעול למען השלום, לא רק לדבר עליו.
הרב מיכאל מלכיאור, לשעבר שר בממשלות ישראל והיום המייסד והיו"ר של מרכז מוזיאקה – היוזמה הדתית לשלום, הציג זאת בבהירות במסה שלו על בניית "בניית שלום דתי" בספר, ואני יודע שהוא פועל בצורה פעילה להשגת מטרה זו.
יתרה מזו, אני ורבים מהעמיתים שלי עושים עבודה זו במשך הרבה שנים, שבמהלכן בנינו מודלים מוצלחים של דיאלוג; וכרגע אנחנו מחפשים דרכים חדשות ויצירתיות לעשות זאת בעתיד בדרך שתשפיע בצורה הטובה ביותר.
הרב רון קרוניש
הכותב הוא יועץ בכיר למועצה הבין דתית המתאמת בישראל, שהיא מחלקה בארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם, ועורך הספר 'דו-קיום ופיוס בישראל – קולות של דיאלוג בין-דתי'. (Paulist Press, 2015).
