פרשת השבוע "תרומה": אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר ›

בתמונה: המשכן בשממה. איור, By illustrators of the 1890 Holman Bible [Public domain], via Wikimedia Commons

בדבר תורה לפרשת "תרומה", הרב פרץ רודמן, עונה לשאלה איך נדע לחדש את חיינו במדינת ישראל במציאות של קונפליקטים חברתיים ולאומיים. האם עלינו לחפש בעבר את תור הזהב, או שמא גם בעבר התנכ"י למדו לחדש, כפי שגם בהווה נצטרך לחדש, בכדי ליישב קונפליקטים וסכסוכים מקומיים ואיזוריים

חוברת הרכבה לבניית משכן

דפי הוראות ומדריכים למשתמש הם אינם חומר קריאה להנאה בשעות הפנאי עבור אף אחד. מאוסות עלינו במיוחד הוראות מפורטות להרכבה, או לבנייה של מבנה, מכשיר או מתקן המכיל אין-ספור חלקים קטנים. טקסטים כאלה – עבור אנשים כמוני, לפחות – הם במקרה הטוב דוחים ובמקרה הגרוע בלתי ניתנים לפיענוח.

אפשר לצפות, אם כן, שהקריאה בפרשת "תרומה", או שהיא תעורר בנו תסכול, או שהיא תגרום לנו לחטוף כמה רגעי שינה, או שניהם. הרי הפרשה הזאת כולה מוקדשת להוראות ליצירת המרכיבים והרכבתם יחד ליצור את המשכן, מקום ההתוועדות עם האל בשנות הנדודים במדבר וגם בשנים הראשונות לאחר כיבוש הארץ. אין בכלל איורים לעזור לאלה שמופקדים על בניית אותם מרכיבים – המנורה, הקלעים, הקרשים, המסך, המזבח וכל השאר. אין גם סקיצות שיורו ללויים כיצד מפרקים את כל המכלול וכיצד מרכיבים אותו מחדש. לכן רמזים לאיזה עזר חזותי עשוי לתפוס את תשומת לבנו.

מה שמשה קיבל בהר סיני אינו מצוות ואפילו לא עשרת הדברות

התורה עצמה ערה למגבלות שבהוראות המילוליות המוצעות בפרשת "תרומה". בארבעה מקומות בפרשה, קטע של הוראות מסתיים בהפנייה למשהו שמשה ראה בהר סיני. בסיום המבוא לפרשה (שמ׳ כה, ט) אנחנו קוראים:

״כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל־כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ״. ובסוף ההוראות לבניית המנורה (כה, מ): ״וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר״. שוב בסיום ההוראות להכנת המשכן, על כל קלעיו וקרשיו ועמודיו ובריחיו (כו, ל): ״וַהֲקֵמֹתָ אֶת־הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר״. ועוד פעם רביעית, בקשר למזבח (שמ׳ כז,ח): ״כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ [משה] בָּהָר, כֵּן יַעֲשׂוּ [בני ישראל].״

לדברי מחבר התדריך המורכב הזה, מה שניתן למשה הוא מעבר להוראות מילוליות בלבד. יחד עם זה, ניתן לו לצפות בדגם של המשכן והכלים שעליו ליצור, או אולי בדיאגרמות שלהם. אחרים אומרים שהוא ראה משכן שמיימי, שהמשכן עלי אדמות אמור להיות כדוגמתו, מעין ״משכן של מעלה״ מול ״משכן של מטה״.

חוקרי המקרא המנסים לגלות את המקורות אשר מהם מורכב ספר שמות קבעו שהאסכולה הכוהנית היא זו שמסרה לנו את הפרשה הזאת ואת רוב ספר שמות מכאן ואילך. חוקרים אלה טוענים שבהבנם של המחברים הכנהיים, מה שמשה קיבל בהר סיני אינו מצוות ואפילו לא עשרת הדברות. מה שהוא קיבל בהר, אליבא דכהנים, הוא ההוראות להכנת המשכן ובגדי הכהונה – ותו לאו. וכנראה היו גם עזרים חזותיים שמשה עיין בהם אך לא זכה להביא איתם בחזרה לעם. אוי להם, אם כן, לבעלי המלאכה. הם ייאלצו פעם אחר פעם לאלתר ולקוות שמשה יאשר את הניחוש שלהם באשר לדברים מתוארים בפרשה או שידריך אותם בעיצוב הדברים כפי מה שהראה לו הקב״ה על ההר.

התקרבות לאל

הרעיון הדתי בפרשת ״תרומה״, הגישה ליעד של התקרבות לאל, שונה מאד מן התפישה בספר שמות עד עכשיו. בפרשה הקודמת, פרשת משפטים, מתקרבים לאל לא באמצאות משכן שבונים לו בתוך המחנה אל ע״י ציות לחוקיו ולמצוותיו. והמשפט בעצם טבעו, דורש פרשנות ואף סיגול לתנאים חדשים בכדי שיְיוּשָֹם בפעול. אין פשרנות מקורית אחת נכונה ואידיאלית לחוק, פרשנות שהיינו רוצים להיות מסוגלים להגיע אליה. אין מודל מוסמך לחיקוי. מעטים הרבנים וההוגים שעסקו בהלכה לאורך הדורות אשר טענו כי (במונחים מעודכנים) לוּ זכינו לקבל הקלטות וידיאו של חיי שבטי ישראל במדבר אחרי מעמד הר סיני, כשפעלו תחת בפיקוחו של משה רבנו, היינו יודעים את כל פרטי ההלכה אשר אבדו בינתיים בשנות הנדודים, הגלוּת והתלאות. הרי התורה בעצמה מורה לנו לסמוך על ״הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם״ (דב׳ יט,יז) לפרשנות המשפט וליישוב סכסוכים לפי דין תורה, משום שתמיד יעלו שאלות חדשות שאין להן תקדים.

כמיהה לחזרה לאיזה תור זהב אינה זרה ליהדות. בתפילותינו מייחלים להכתרת מלך חדש משושלת דוד. כמה פעמים בשבוע אנחנו אומרים את הפסוק מסוף מגילת איכה, ״הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם״. אולם מלכות דוד יכולה להיות מטאפורה ואת הפסוק מאיכה ניתן להבין אחרת מן התפישה הפשוטה. המילה ״כקדם״ יכולה לתאר לא את שם העצם ״ימינו״ אלא את הפועל ״חדש״. אם כן אנחנו אומרים דרך הפסוק: ״כשם שחידשנו את חיינו בעבר והתאמנו את תורתנו ואת תרבותנו לתנאים חדשים ובלתי-צפויים, עזור לנו שוב לחדש את ימינו, לגלות תובנות חדשות, הבנות חדשות ורגישויות חדשות במאמצינו להביא אותך אל תוך חיינו.״ גישה כזאת, שתעזור לנו לכבד את זכויות האדם של כל בני האדם, כך אני מעדיף לחשוב, היא זו שמשה למד בהר סיני.

שבת שלום,

הרב פרץ רודמן

פרשת תרומה, אדר א׳ תשע״ו

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם

• האזינו לתכנית הרדיו "רוח חדשה" עם הרב קובי וייס וציונה מידלש המשוחחים על פרשת השבוע