בתמונה למעלה: כוחות של משטרת ישראל ומשמר הגבול מאבטחים את זירת הפיגוע בירושלים ב-13 באוקטובר 2015. מקור: משטרת ישראל, Cc-by-sa-3.0
"ירי על מנת להרוג" – שאלות אתיות ואחרות
בחודשים האחרונים, עשרות פלסטינים ממזרח ירושלים והגדה המערבית – ובכללם נשים ובני נוער – נהרגו במהלך הניסיון שלהם לבצע פעולות טרור מחרידות נגד חיילים ואזרחים חפים מפשע. בהרבה מקרים הם נורו למוות על ידי חיילים, שוטרים או אזרחים חמושים ולא נפצעים ונתפסים, גם במקרים שבהם ברור שניתן היה לנטרל את התוקפים ולעצור אותם. גם אם אין המדובר במדיניות ממשלתית רשמית, דומה כי זו המדיניות האופרטיבית של גורמי הביטחון הישראלים בסיבוב האחרון של התקפות הטרור. מאמר חדש של ד"ר רון קרוניש.
האם ה'ירי על מנת להרוג' של מפגעים פלסטינים בגדה המערבית ובתוך שטחה של ישראל היא מדיניות אתית? וכן, האם נוהג זה אפקטיבי לצורך הרתעה במצב הביטחוני הקשה שבפניו אנחנו עומדים בישראל בחודשים האחרונים (ובשנים ובעשרות השנים האחרונות…)?
שאלות אלו מעסיקות אותי מאוד בימים אלה לאור שגרת הריגתם של פלסטינים המנסים לדקור או לפגוע בחיילים ישראלים ובאזרחים רבים חפים מפשע. שמתי לב ששאלות אלו עולות גם על דעתם של אנשים אחרים בישראל, אך לא רבים מידי ולא מספיק. יתכן שהפחד למתוח ביקורת נובע ממדיניות הממשלה ותועמלנים של הימין בישראל בשבועות האחרונים.
פרופ' מרדכי קרמינצר. מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה. ויקיפדיה. כל הזכויות שמורות למכון הישראלי לדמוקרטיה
"ירי על מנת להרוג"
אחד האנשים שמוטרדים בעליל מהמדיניות הזו של "ירי על מנת להרוג" הוא פרופ' מרדכי קרמניצר, פרופסור למשפטים וסגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ששוכן בירושלים. במאמר חשוב ומעורר מחשבה שכותרתו "אל תרצח?" שפורסם לפני מספר שבועות ב'ג'רוזלם ריפורט" (30 בנובמבר, 2015), הוא הצביע על כמה מהסכנות והבעיות שכרוכות במדיניות זו.
בראשית דבריו פרופ' קרמינצר הדגיש באופן ברור וקולע ביותר:
"הזכות להגנה עצמית מול התקפה לא חוקית – אשר ממנה רשויות אכיפת החוק שואבים את זכותם לפעול – היא אינה בשום אופן רישיון בלתי מותנה להרוג. בכל מקרה שבו ניתן לנטרל את הסכנה בצורה לא קטלנית, כך צריך לנהוג. כאשר התוקפים אינם מהווים איום יותר, אין לפגוע בהם. יש להתייחס אליהם באותה צורה שמתייחסים לפושע שביצע פשע. אם בכוונת החברה לשמור על הזהות ההומניסטית שלה, נטרול טרוריסטים לא יכול להתבצע על ידי אזרחים 'הלוקחים את החוק לידיהם', וכל אדם שיפגע בהם חייב יהיה לשאת בתוצאות מעשיו".
דברים אלה נכתבו על ידי אחד הפרופסורים למשפטים הנכבדים ביותר בישראל, הקשור לאחד ממכוני המחקר המובילים בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה. זו אינה הערה שנשמעה ממישהו שהוא בקצה השמאלי הרחוק של המפה הפוליטית הישראלית, וזו אינה הצהרה שהשמיע שר לענייני חוץ ממדינה אירופית כלשהי.
הצעדה לוושינגטון, של תנועת האזרח בארה"ב כללה גם ביקורת על האלימות של המשטרה כלפי האפריקאים-אמריקאים. By Photo by Warren K. Leffler [Public domain], via Wikimedia Commons
כאשר הייתי סטודנט בשנות ה-60 בארה"ב במהלך מאבקה של התנועה לזכויות האזרח, יחד עם רבים מחברי ללימודים וידידים הפגנו ומתחנו ביקורת חריפה על מדיניות "ירי על מנת להרוג" של המשטרה במדינות 'הדרום העמוק'. מדיניות זו השתנתה בסופו של דבר בתקופת המאבק לשוויון זכויות.
אולם בימים אלה לצאת נגד תופעה זו, או אפילו לומר מילה או שתיים על המוסריות או האפקטיביות של מדיניות כזו בישראל, יכולה להיות כרוכה בסכנה להיות מואשם ב"בגידה" במדינה שבה חופש הדיבור בנושא זה הופך להיות קשה יותר ויותר בכל יום.
בנוסף לשאלת הצדק והמוסריות של מדיניות הזו של 'ירי על מנת להרוג' כמעט תמיד – כולל מקרים של בני נוער פלסטינים שבידיהם מספריים ושאינם מנסים לפגוע ביורה (כפי שצולם ושודר בחדשות הערב בישראל לפני מספר שבועות) – עולה גם שאלת היעילות של מדיניות כזו. האם היא תצליח? האם היא תרתיע פלסטינים פוטנציאלים נוספים המנסים לתקוף חיילים ישראלים עם סכינים או באמצעות מכוניות?
על פי פרופ' קרמניצר, זה לא יעזור:
"תגובת יתר היא מרשם בטוח לכישלון. ככל שפריסת הכוחות תהיה גדולה יותר, ככל שהישגיהם של התוקפים מועלים על נס, ככל שהטרור מוכיח את עצמו ככלי יעיל כך גוברת המוטיבציה לבצע יותר פעולות טרור… מתברר שלא כל דבר שנתפס כמרתיע הוא באמת מרתיע."
האם לא הגיעה השעה שמנהיגים יהודים בישראל ובתפוצות יערערו אף הם, על המדיניות של 'ירי על מנת להרוג'? מדיניות זו היא בלתי קבילה מבחינה מוסרית ולא יעילה מבחינה מעשית. יתרה מזו, היא נראית כפעולות של נקמה ופגיעה, שמובילים בתורם לפעולות נוספות של נקמה מהצד השני ומזינות את מעגל האלימות הנמשך.
כמו כן, האם ניתן להשמיע קול בנושא זה בצורה רציונאלית ורגועה מבלי שמשמיע הביקורת ייחשב לבוגד כאן? האם יש מי שמקשיב במסדרונות השלטון? או שהם רק יתרגזו וישלחו את מומחי "התקשורת" והדוברים שלהם לחולל עוד סחריר ('ספין') ממשלתי בנושא במקום להתייחס לשאלות האתיות והמעשיות שהועלו בצורה רצינית, משמעותית ורגישה?
שאלות אלו מטרידות אותי מאוד בימים אלה, והן מטרידות אנשים רבים נוספים בישראל ובתפוצות ששומרים שתיקה בנושא כאוב זה.
הרב ד"ר רון קרוניש
19.1.2016
כן מזמן הגיע העת שתקום מנהיגותיהודית בארץובתפוצות שתיאבק נגד הוצאה להורג ללא משפט. של חשודים מנוטרלים שכבר אינם יכולים להזיק.מדיניות נפשעת זו של הממשל מעטה חרפה על כולנו. זה גם לא מונע מפלסטינים מיואשים לנקוט באלימות נגד מי שנתפסים ( וזה כולנו)כמי שמנסים לגזול מהם את כבשת הרש והם מוכנים להשליך נפשם מנגד. זה קרה גם עם הטרוריסטים היהודים במאבקם נגד השלטון הבריטי.